בזמן תאונת הדרכים התובע שירת בצבא קבע וכך גם כיום, אלא שהתובע טוען שעקב התאונה הפסיד תפקיד שדה שהיה אמור לקבל, עזב את מערך השדה לתפקיד עורף ונגרמה לו ירידת שכר של 1,300 ₪ לחודש ועוד הפסד של הטבת מס של 7% והוא תובע פיצוי על הפרש שכר זה. הנתבעת טוענת שלא הוכח שהתובע לא יכול היה לחזור לתפקיד שדה ולפיכך כל החישובים ספקולטיבים, לחלופין טוענת שבכל מקרה התובע היה יוצא ללימודים והנזקים הנתבעים מתעלמים מעובדה זו ומהשלכותיה על משכורתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בזמן שירות קבע בצבא / תאונת דרכים חייל קבע בצה"ל / הפסדי שכר בשירות קבע בצבא: התביעה שבנדון מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").   1. התובע, כבן 30 נפגע בתאונת דרכים ביום 28.6.97. אין חולק על החבות, המחלוקת היא בשאלת הנזק.   2. שני מומחים מונו לבדיקת התובע, ד"ר מושיוב בתחום האורטופדי, ופרופ' לרנאו בתחום הכירורגי. ד"ר מושיוב כותב בסיכום חוות-דעתו: "על סמך כל הנתונים שלפני ניתן להתרשם שהתובע אכן נפגע בתאונה הנדונה בידו הימנית וסבל מנזק לעצב האולינרי. בשלבים הראשונים נצפתה גם חולשת שרירים קלה בנוסף לירידת התחושה. חולשה זו נעלמה והתובע נותר אך ורק עם ירידת התחושה... גם הרופאים התרשמו משיפור במצבו אשר בא לידי ביטוי גם בקביעת פרופיל צבאי קבוע בגובה 82 אשר מתייחס לנזק עצבי לגף ללא הפרעה תיפקודית. מצבו של התובע מתאים להערכתי לנכות בגובה 2.5% לצמיתות לפי מחצית סעיף 31 5 א' 2".   ד"ר מושיוב המליץ על מינוי כירורג בשל הפגיעה בבית-החזה ועל-סמך המלצה זו מונה פרופ' לרנאו, אשר לא מצא בעיה אצל התובע ולא קבע נכות כלשהי. פרופ' לרנאו כותב בסיכום חוות-דעתו:   "התובע סבל ממספר חבלות בבית החזה. החבלה הבריאה, שטף הדם ב"מיצר החזה" והאוויר החופשי ודמם בחלל בית החזה נרפאו תוך זמן קצר, השברים בצלעות מטבעם נרפאים תוך מספר שבועות, שבר בעצם החזה, כאמור, לא הוכח, גם לו היה קיים, היה נרפא תוך מספר שבועות. הבדיקה הגופנית לא גילתה כל פגם הקשור לתאונה".   מחוות-דעת אלו, עולה, שפגיעת התובע בתאונה היתה ממשית. התובע היה גם מאושפז 7 ימים ונקבעה לו נכות זמנית של 100% לכחצי שנה (עד 18.2.98). ד"ר מושיוב קבע עוד שהתובע סבל מהגבלת תפקוד קשה עד יום 23.7.98, היינו כשנה לאחר התאונה, ואולם כיום, למעט ירידה בתחושה בשתי אצבעות, לא סובל התובע ממגבלה כלשהי.   3. יריעת המחלוקת בזמן התאונה התובע שירת בצבא קבע וכך גם כיום, אלא שהתובע טוען שעקב התאונה הפסיד תפקיד שדה שהיה אמור לקבל, עזב את מערך השדה לתפקיד עורף ונגרמה לו ירידת שכר של 1,300 ₪ לחודש ועוד הפסד של הטבת מס של 7% והוא תובע פיצוי על הפרש שכר זה. הנתבעת טוענת שלא הוכח שהתובע לא יכול היה לחזור לתפקיד שדה ולפיכך כל החישובים ספקולטיבים, לחלופין טוענת שבכל מקרה התובע היה יוצא ללימודים והנזקים הנתבעים מתעלמים מעובדה זו ומהשלכותיה על משכורתו.   4. תפקידיו של התובע בצבא התובע העיד שגויס ב - 10.1.93 בפרופיל 97, סיים שירות סדיר ב - 1.96 והמשיך לשרת בצבא קבע ביחידה מובחרת של הצנחנים. בזמן התאונה היה בדרגת סגן ושימש בתקן סרן כקצין חימוש גדודי בגדוד שריון, תפקיד זה הוא תפקיד שדה מבצעי ובשל כך היה זכאי לתוספת שדה א' אשר עמדה בעת התאונה על 1,080 ₪ והוא מעיד עוד: "ככל שחייל צובר שנות עבודה בשדה התוספת גדולה יותר. אני הספקתי לצבור 3 שנים ו- 9 חודשים. אלמלא התאונה הייתי צובר לפחות 7 שנים מלאות. אחרי 7 שנים ממשיכים לקבל 90% מתוספת שדה גם ללא שירות בשדה" (ס. 29 לתצהיר). עוד הוא מצהיר שחייל המקבל תוספת פעילות א' זכאי ל - 7% הנחה בתשלומי מס הכנסה.   לאחר התאונה הורד הפרופיל של התובע זמנית ל- 24. התובע שב לשרת ב- 1.09.97, כחודשיים לאחר התאונה, בהמשך הוא עמד בפני מספר ועדות רפואיות וב- 17.11.98 נקבע לו פרופיל 82 קבוע. התובע טוען שכל עוד הפרופיל שלו היה 24, הוא לא יכול היה לחזור לתפקיד שדה וכיוון שאובחן כנפגע בריאות לא יכול היה לחזור לשטח, ולפיכך קצין אחר שובץ במקומו והוא הועבר לחטיבה בתפקיד משרדי כקצין בפלוגת אחזקה ולאחר כשנתיים הועבר לתפקיד עורפי בבה"ד 20.   לטענת התובע מסלול השירות לקידום של משרת בצבא קבע מתוכנן מראש, כיום הוא חתום עד 2010, עם אפשרות הארכה. המסלול שלו תוכנן שנים לפני התאונה, התאונה קטעה את המסלול ואין דרך חזרה, המסלול ה"חדש" שלו גרם לו כאמור ירידה משמעותית בשכר. מאז פברואר 01 התובע לומד במימון הצבא הנדסת מכונות. בחקירתו הנגדית נתבקש התובע להציג את תוכנית השירות שלו מלפני התאונה אך העיד שאין לו אותה, ואולם העיד שהיה חתום עד 97 ובשנת 97 חתם לשנתיים נוספות לתפקיד קצין חימוש גדודי ואף קיבל מענק מצטיינים (עמ' 4 לפרוטוקול). בשנת 99 הוא חתם על חוזה נוסף, כאמור, עד 2010 שכולל לימודים לתואר בהנדסת מכונות.   התובע הגיש תצהיר עדות ראשית של סא"ל נאור אופיר, המשמש כקצין חימוש אוגדת עזה אלא שבשלוש ישיבות שנקבעו לשמיעתו, לא יכול היה העד להתייצב בשל אירועים שונים בתחומי גזרתו ובלית ברירה הודיעה ב"כ התובע על משיכת התצהיר.   התובע הגיש גם תעודת עובד ציבור של הגב' מזל מרדכי ראש חוליות מכתבים (ת/2). 5. מצבו הרפואי של התובע התובע מתלונן על כאבים ביד ימין, על רעידה של היד, ירידה בתחושת הזרת, הקמיצה והאמה וטוען ש: "מתקשה בביצוע עבודות הדורשת מאמץ וכוח בהפעלת היד. כן אני מתקשה בביצוע עבודות עדינות וכתיבה ממושכת" (ס. 24 לתצהיר). התובע מתלונן גם על כאבים בבית החזה ובשלהם, לטענתו, אינו יכול לישון על הצד. כאמור ב- 18.6.98 עמד התובע בפני ועדה רפואית אשר קבעה לו פרופיל 82 (נ/4) האבחנות והממצאים היו: "חולשת שרירים או נזק עצבי בגפיים ללא פגיעה תפקודית. שבר בעצמות הגפיים ללא הפרעה בתפקוד. שינויי צורה בלתי ניכרים בבית החזה וללא הפרעה תפקודית" (נ/3).   ד"ר נחום בגליטנר שבדק את התובע ביום 23.7.98 כותב - "מצבו מצוין" (נ/5). ובדומה כותב ד"ר בן-שושן שבדק את התובע ביום 27.8.93 - "מצבו מצוין" (נ/2).   קביעות אלו כמו גם קביעת הועדה הרפואית אינן מתיישבות עם עדות התובע על מגבלות גופניות ועם עדותו שאינו כשיר לשירות במערך השדה. עדות התובע שהתפקיד שיועד לו ניתן לאחר בשל פציעתו מתקבלת על הדעת שכן באותה עת הפרופיל שלו הורד זמנית ל - 24, אך מכאן ועד קביעה שבשל אותה נכות זמנית נבצר ממנו לשרת במערך השדה לעד - יש פער גדול, גדול מידי מכדי לקבלו.   התובע הגיש אומנם תצהיר של עד מטעמו שמסיבות אובייקטיביות לא התייצב ואין לזקוף זאת לחובת התובע, אך העדר עדות לתמיכה בטענה העומדת בסתירה לקביעות הרפואיות אינה מאפשרת קבלתה. המשמעות העולה מהקביעות הרפואיות שככל הנראה תקופה מסוימת, כשנה לאחר התאונה התובע היה מסוגל לשוב לתפקיד במערך השדה ואם כך אין לקשור בין העובדה שלא חזר בשלב כלשהו - לתאונה, מכל מקום אין לפני תשתית ראיתית לקבוע ההפך.   6. שכרו של התובע ערב התאונה, התובע קיבל שכר בסיסי של 6,348 ₪ ותוספת רמה א' 1,080 ₪. התובע המשיך לקבל אותו השכר ואותה תוספת שעודכנה מידי מס' חודשים באופן רצוף עד נובמבר 99. למן אותו חודש קיבל תוספת רמה ב' בשיעור נמוך יותר של 915 ₪ ומפברואר 01 (מועד יציאתו ללימודים) חדל לקבל אותה תוספת. ב"כ התובעת ערכה חישובים מחישובים שונים לגבי ההפסדים של התובע, ברם איני סבורה, לאור קביעתי הנ"ל, המבוססת בעיקר על הרישומים הרפואיים וחוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט שיש מקום לעריכת חישובים כלשהם. כאמור, איני יכולה לקבוע שהתובע לא כשיר היה לשוב לתפקיד שדה לאחר התאונה ואין לפני גם כל ראיה לקשור בין התאונה לאי חזרתו לתפקיד שדה. ככל הנראה, על פי עדות הגב' מרדכי לו היה ממשיך בזמן התאונה בשירות שדה היה מקובע על תוספת רמה א' גם אם בהמשך לא היה משרת בשדה וזהו משמעות ההפסד הנטען, אך כאמור לא ברור מדוע לא המשיך במסלול שדה, כאשר מצבו הרפואי התייצב, הוגדר על ידי הרופאים בצבא "מצוין" והפרופיל הועלה ל- 82.   7. לתובע נכות של 2.5% בשל ירידה בתחושת שתי אצבעות, המומחה חיוה דעתו שאין מדובר בנכות תפקודית, וכאמור גם בצה"ל נקבע שמצבו מצוין והפרופיל הועלה ל - 82, בנסיבות אלו לא נראה לי לייחס משמעות תפקודית לנכות זו.   אומנם קבעתי לעיל שאין בפני די ראיות לקשור בין אבדן תוספת רמה א' למצבו עקב התאונה, ברם יכול והשפעה מסוימת על מסלול קידומו הייתה לכך ויכול וההשפעה היא ארוכת טווח במידה מסוימת, לא בלי לבטים, החלטתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי אותו אני מעמידה על 20,000 ₪. אני פוסקת לתובע סכום נוסף של 2,500 ₪ בגין הוצאות ועזרת הזולת. נזקים נוספים לא הוכחו.   8. לאור תקופת אי הכושר הארוכה הייתי פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בגבולות 10%- 15,000 ₪. סה"כ אני פוסקת לתובע אפוא 37,500 ₪ . בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ.   צבאתאונת דרכיםשירות קבעשירות צבאי