המידע שבעל דין נדרש לתת בתצהיר לצו גלוי מסמכים, מוגבל לתיאור המסמך ואינו חייב לכלול פרטים על תוכנו. הליך זה הוא רק מבוא לצעד הבא שחייב לנקוט המבקש גילוי, אם יש ברצונו לדעת על תוכנם של המסמכים, דהיינו לבקש היתר לעיין בהם. משיב בבקשה לגילוי מסמכים, שבאמתחתו מספר רב מאוד של מסמכים, אינו חייב לפרט כל מסמך בנפרד ודי לו אם יגלה אותם על דרך ההכללה. במקרה כזה יש לתאר את המסמכים באופן כללי: "כך וכך חוזי ביטוח שנעשו עם לקוחות שונים במשך שנת 1956". כאשר מדובר במספר רב של מסמכים, קיימים כללים לגבי מידת הפירוט הנדרשת מאת המגלה. (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 164-163, בר"ע 95/68 עממית חברה לביטוח נ' בריטיש אגד, פ"ד כב(2) 689, ע"א 267/81 מזרחי נ' מלון קזינו אילת בע"מ פ"ד לח(1) 589). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תצהיר גילוי מסמכים: 1. בין הצדדים מתנהלת תובענה בבית משפט השלום בבאר-שבע. ניתן צו לגילוי מסמכים נגד המשיב. בסעיף 2(י) לתצהיר הגילוי של המשיב נרשם: "חשבונות ומסמכים של האגודה". המבקש טען ושב וטען בפני בית משפט קמא כי זוהי אימרה כללית שאינה ממלאת את דרישות התקנות. בית משפט קמא דחה את עמדת המבקש ומכאן בקשתו להרשות לו לערער. המשיב תומך בהחלטת בית משפט קמא. 2. בשל חשיבות הדברים להבנת המחלוקת בין הצדדים אביא מדברי החלטת בית משפט קמא: "אמנם נכון כי סעיף 2 י' נוקט בלשון כללית על דרך של "חשבונות ומסמכים של האגודה" ואולם, מבקש החפץ בפירוט אותם מסמכים וחשבונות אינו יכול לעשות כן במסגרת עתירה לגילוי מסמכים, אלא במסגרת עתירה לגילוי מסמך מסויים או באמצעות דרישה לעיין במסמך על פי הקבוע בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן בתקנות 114 ו- 115. ככל שהמבקש חפץ במסגרת עתירתו זו לקבל לעיונו מסמכים שהנתבע הודה בקיומם אלו, בהחזקתו, היה על הנתבע לעורר עתירה לגילוי ספציפי או בדרך של עתירה לעיון במסמך ספציפי כמתחייב מהוראות תקנות 114 ו- 115 כנזכר לעיל". 3. עמדת בית משפט קמא אינה מקובלת עלי. נכון הוא כי יש מקום להפריד בין תקנות 112-113 לתקנות סדר הדין האזרחי לבין תקנות 114-115. הראשונות עניינן צו גילוי, האחרונות - צו עיון. מטרות שתי קבוצות התקנות אינן דומות והמבחנים המשפטיים שונים בהתאם. צו גילוי דורש תיאור המסמך ואילו צו עיון דורש חשיפת תוכן המסמך. כל שלב עם רמת הפירוט שלו. אך אין זה אומר שצד יצא ידי חובתו בצו גילוי מסמכים בהצהירו שישנם מסמכים. צודק בא כוח המבקש באומרו שגישה כזו תביא לכך שצד לא יסתפק בצו גילוי אלא יבקש צו עיון כמעט כדבר שבשיגרה. הדברים אינם מופשטים. ישום העקרונות בכגון דא חייב להיות מעשי. לכן יש חשיבות למספר המסמכים ולטיבם. הנשיא גורן היטיב להבהיר את העניין: "משיב בבקשה לגילוי מסמכים, שבאמתחתו מספר רב מאוד של מסמכים, אינו חייב לפרט כל מסמך בנפרד ודי לו אם יגלה אותם על דרך ההכללה. במקרה כזה יש לתאר את המסמכים באופן כללי: "כך וכך חוזי ביטוח שנעשו עם לקוחות שונים במשך שנת 1956". כאשר מדובר במספר רב של מסמכים, קיימים כללים לגבי מידת הפירוט הנדרשת מאת המגלה" (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 164-163, בר"ע 95/68 עממית חברה לביטוח נ' בריטיש אגד, פ"ד כב(2) 689, ע"א 267/81 מזרחי נ' מלון קזינו אילת בע"מ פ"ד לח(1) 589). פסק דין מזרחי מפרט את הדרישה לפירוט בצו גלוי: "המידע שבעל דין נדרש לתת בתשובה לצו גלוי מסמכים, מוגבל לתיאור המסמך ואינו חייב לכלול פרטים על תוכנו. הליך זה הוא רק מבוא לצעד הבא שחייב לנקוט המבקש גילוי, אם יש ברצונו לדעת על תוכנם של המסמכים, דהיינו לבקש היתר לעיין בהם... במקרים דנן, תיאור המסמכים לסוגיהם וציון מספריהם בכל סוג מהווים תשובה מספקת לצו גילוי המסמכים, מה גם שפירוט כל מסמך ומסמך בנפרד עם תוספת תאריכו לצד תיאורו לא יוסיף להשכלת המשיבה". בפסק הדין מובאות מספר דוגמאות הממחישות את הכלל. כך למשל נקבע כי כאשר בתצהיר גילוי המסמכים נאמר פרוטוקולים של ביקור במקום אין צורך לפרט את כל הפרוטוקולים ולציין היכן בוצע כל ביקור ובאיזה תאריך, או למשל, כשמדובר בכרטיסי עבודה של 38 פועלים - אין צורך לציין מועד של כל כרטיס וכרטיס. 3. האמור משכילנו כי אין די בתיאור כגון "חשבונות ומסמכים של האגודה". בא כוח המשיב מדגיש את המילים "של האגודה". אך אין בכך לפרט בכל צורה את טיב המסמכים, ולו בקווים כלליים. מקור המסמכים כשלעצמו לוקה בחסר אף בשלב הראשוני של מענה לצו גלוי. התיאור חייב להיות סביר בהקשר של מטרת צו הגלוי. בל נשכח שהליך גילוי מסמכים הינו פרי איזון של זכויות שני הצדדים במטרה לנהל משפט הוגן. נדיבות המשיב, בהציעו למבקש שכבר ידלג לשלב הבא של צו עיון, מחטיאה את המטרה, ועלולה לדרוש מהמבקש נטל ראייתי שאינו במקום ואף, בסופו של דבר, להכביד על ההליך. כמובן התקדמות בשלב של צו גילוי תדרוש רצון טוב ותום לב דיוני משני הצדדים, אך לדעתי לא ניתן להסתפק במצב הקיים כפתרון נאות. 4. לאחר עיון בתגובות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. החלטת בית משפט קמא מבוטלת. על המשיב לתקן את תצהיר גילוי המסמכים שלו ולפרט כראוי את סעיף 2(י) לתצהיר, וזאת תוך 20 יום ממועד קבלת פסק דין זה. המשיב ישא בהוצאות המבקש בערעור בסך 1,500 ש"ח. גילוי מסמכיםתצהיר גילוי מסמכיםמסמכים