קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם בלב כתאונת עבודה: השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציג הציבור מר יגאל סימון; בל 91518/99), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב, שפקד אותו ביום 1.2.98, כבתאונה בעבודה. 2. על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה מן ההכרח להוכיח קרות ארוע חריג ביום העבודה בסמוך לפני קרות האוטם. 3. המערער עבד עובר לקרות האוטם בתפקיד מנהל משק ותחזוקה בפנימיית "כפר אונים". לגירסתו, על פי כתב התביעה המתוקן שהגיש, ביום קרות האוטם עברו עליו שלושה אירועים חריגים. פגישת "הצוות המוביל" בפנימייה בשעה 9:00 בבוקר, בה הוטחה כלפיו ביקורת נוקבת בנוגע לאופן תיפקודו ושלאחריה הוא חש ברע; פגישה בנושא התקציב, שהתקיימה בשעה 12:30, בה שוב הובעה אי שביעות רצון מעבודתו ובעקבות זאת חש חולשה כללית; וויכוח מלווה בצעקות, בשעה 14:00, עם קבלן אלומיניום בשם מר בנפשי בנוגע לטיב עבודת הקבלן שהגביר את הרגשתו הרעה. 4. בית הדין האזורי אשר שמע את העדים והתרשם מעבודת המערער, פסק כי, "מהודעת התובע לחוקר המוסד לביטוח לאומי לא עולה כלל תיאור ויכוח במהלך פגישות הבוקר וזאת אף שהתובע בעדותו טען, כי הכאבים החלו בשעות הבוקר. באשר לויכוח עם הקבלן בנפשי, הרי שהתובע אישר שבמהלך עבודתו עם קבלנים, נהג להתווכח. מכאן שאין מדובר באירוע חריג. הדבר נתמך גם בגרסת העד בנפשי ובעדות מר הוברמן" (מנהל המוסד החינוכי, י.פ.). 5. בערעורו חלק המערער על קביעת בית הדין האזורי לאי הוכחת ארוע חריג, ואילו המוסד טען, כי מ"שקבע בית הדין קמא את העובדות על סמך הראיות שהובאו בפניו, אין בית הדין שלערעור צריך להתערב בקביעת העובדות". 6. אשר לדעתנו א. דין הערעור להידחות על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא באשר לאירועי יום קרות האוטם מעוגנות היטב בחומר הראיות שהיה בפניו ומסקנתו לאי הוכחת קרות אירוע חריג - נובעת מהן. לאור זאת ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי המושתת גם על הערכתו את העדויות שבאו בפניו - להתאשר מטעמיו. ב. מעבר לזאת נוסיף, כי במהלך הדיון בערעור ניתנה על ידנו החלטה לפיה, יומצא לנו תיק אישפוזו המלא של המערער בבית החולים מאיר. עיון בתיק האשפוז סותר מניה וביה, את טענת המערער לסימולטניות בין אירועי העבודה לכאבים שפקדו אותו ולתחושתו הרעה בעקבותיהם. בתעודת חדר מיון מיום 2.2.98 נכתב: "מאתמול בשעות הערב כאבים לוחצים בקידמת החזה. נמשכו כל הלילה". בטופס קבלת חולה למחלקה הקרדיולוגית נכתב: "מדובר בחולה סכרתי מטופל באנסולין מזה 20 שנים. אתמול בערב לראשונה בחייו החל לסבול מכאב בחזה... הכאבים המשיכו עד הגיעו לחדר המיון. מאחר והגיע כעבור 17 שעות אחרי התחלת הכאבים לא קיבל STK. בצינתור נמצאה היצרות קשה ב- RCA MID וחסימה מלאה של ה-PLB”. לאמור יש חיזוק ואישוש בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה שהוצאה כעשרה ימים לאחר קרות האוטם ובה נרשם מפי המערער לגבי עיסוקו בשעת הפגיעה, כי "לאחר סיום העבודה חש ברע". 7. סיכומו של דבר א. לאור האמור דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. ב. תוך 30 יום ישלם המוסד לביטוח לאומי לבית חולים מאיר, סך של 73 ש"ח בגין צילום תיק האישפוז. הכרה בתאונת עבודהאירוע חריגתאונת עבודה