קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריבית הסכם אשראי: 1. בתאריך 18/4/00 ניתן בבית משפט זה פסק דין, בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים. 2. פסק הדין התייחס בין היתר להסכם אשראי מיוחד שנחתם בין התובע לנתבעת 1. (הבנק והחברה בהתאמה). 3. הסכם האשראי נחתם ביום 19/2/96. 4. על פי קביעתי, היה זה הבנק שלא כיבד את תנאי ההסכם. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, נהפכה קביעה זו על פיה. 5. ביום 23/9/01 הוחזר התיק לבית משפט זה כדי לדון ב: "התשלום בסך של 1,400,000 ₪ ושאלת הריבית שיש לחייב את המערערים". בהחלטה מיום 30/10/01 הבהיר בית המשפט המחוזי כי אין לפרש את פסק דינו כאילו כל פסק הדין שניתן בטל אלא על בית משפט זה לדון בפלוגתאות שהועברו אליו. 6. משמע, בשאלת הסכום של 1.4 ₪ שהתקבל ובשאלת חיוב הריבית, בה יש לחייב את החברה. 7. ביום 7/1/02 ניתן פסק דין נוסף על ידי בית משפט זה. בפסק הדין נקבע כי יש לערוך שינוי בחיובי הריבית עד ליום חתימת הסכם האשראי ולהפחית סך של 28,317 ₪ שסכום החוב, החל ממועד זה. יש לערוך חישוב החוב על פי "ריבית חריגה", להפחית בתאריך 16/9/99 סך של 1,403,181 ₪, ויתרת החוב תישא ריבית חריגה. 8. גם על פסק דין זה הגישו הצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי. 9. ביום 22/12/02 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובו נקבע כי בפסק הדין שניתן בבית משפט זה ביום 7/1/02 לא נמצאה הכרעה ברורה בשאלה של תשלום הסך של 1.4 ₪ ובשאלת הריבית שיש לחייב את המערערים. 10. לאור האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוריתי לצדדים להגיש טיעונים משלימים. 11. ביום 8/5/03 ניתנה החלטתי ובה דנתי בטענות הצדדים ככל שהן מתייחסות לשאלות שהוחזרו לדיון. החלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה ובו נקבעו עקרונות לחישוב והם כי עד ליום 19/2/96, יש לערוך חישוב לפיו יבחן בכל נקודת זמן, מה היו הבטחונות של החברה כלפי הבנק. על יתרת חוב של 80% מבטחונות אלו תחושב ריבית הנהוגה בבנק על חריגה מאושרת, ומעבר לכך תחושב ריבית חריגה. החל מיום 19/2/96 תחושב ריבית חריגה זאת במיוחד לאור קביעת בית המשפט המחוזי, כי החברה לא עמדה בתנאי הסכם האשראי המיוחד, וכי באופן מעשי הבטחונות מומשו כדי להקטין את החוב. כמו כן קבעתי כי ביום 16/9/99 יופחת הסכום של 1.4 ₪ ויתרת החוב תישא ריבית חריגה, זאת תוך דחיית טענות החברה כי יש לראות בסכום של 1.4 ₪ כבטוחה נוספת ועל כן אין לחייב את החברה בריבית חריגה אלא בריבית הנהוגה על אשראי מאושר. 12. כדי לקבל תחשיב מדויק העברתי את העניין למר חיים גז, שהוא מומחה ראוי לעניין זה. מר גז ערך חוו"ד מפורטת ומנומקת מיום 30/4/04 שהוגשה לבית המשפט ביום 30/5/04. 13. מר גז ערך את החישובים על פי החלטתי, אם כי העלה תהיות באשר לחיוב החברה בריבית חריגה החל מיום 19/2/96 שכך לטעמו, שיעורי הריבית המתקבלים, גבוהים מאלה שהבנק עצמו חייב את החברה, על פי דפי חשבון הבנק, ולמעשה קרובים יותר לשיעורי ריבית על חריגה מאושרת. (פריים + 6.9.% לעומת פריים + 14%). 14. מר גז ערך את שני החישובים. 15. בחישוב המקל עם החברה, והוא לפי ריבית על חריגה מאושרת, התקבלה תוצאה כי ביום 16/9/99 לאחר הפחתת 1.4 ₪, קיימת יתרת זכות לחברה של כ-98,000 ₪, ואילו ביום 30/4/04 קיימת יתרת זכות של 90,436 ₪. 16. לעומת זאת, על פי החישוב של ריבית חריגה (החל מיום 19/2/96), ביום 16/9/99, לאחר הפחתת הסך של 1.4 ₪ קיימת יתרת חובה של כ-243,700 ₪ וביום 30/4/04 יתרת חובה של כ-938,000 ₪. 17. מדובר על פערים עצומים הנובעים כולם מאופן חישוב הריבית. 18. לאור חווה"ד אישרתי לצדדים להשלים טיעוניהם. הבנק הגיב ביום 22/7/04 והחברה הגיבה ביום 26/9/04. 19. הבנק טוען כי המומחה לא היה רשאי כלל להתייחס לריבית המאושרת לאחר 19/2/96 לאור ההנחיות שניתנו לו ולאור יתר המסמכים והנתונים שהוצגו במהלך התביעה, לרבות הסכם בין החברה לבנק בו נאמר מפורשות כי על חריגה מעבר לאשראי המאושר תשולם ריבית חריגה. 20. החברה בתגובתה טוענת כי יש לקבל דווקא את החישוב על הריבית המאושרת זאת לאור העובדה כי אלה הסכומים (בקירוב) אותם חייב הבנק כשיעורי ריבית. 21. אחזור ואומר, כי לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו החברה היא שהפרה את הסכם האשראי המיוחד, לא עמדה בתנאי האשראי שנקבעו, לא עמדה בהקצאת הבטחונות, לא עמדה בהקטנת החוב, שעה שמדובר בבטחונות "נזילים", הרי שמיום 19/2/96 זכאי היה הבנק לחייב את החברה בריבית חריגה היינו פריים + 14%. 22. אחזור ואקבע כי לא ניתן לראות בסכום של 1.4 ₪ כבטוחה, היינו לא ניתן לקבוע כי 80% מסכום זה, יחוייב בריבית מאושרת שכן הסכום לא שימש בטוחה במסגרת הסכם האשראי המיוחד, אלא סכום של 538,000 ₪ בלבד, שהיה אמור להפרע עד 1/3/96. (ראה החלטתי מיום 8/5/03). 23. יחד עם זאת, התביעה כנגד החברה הוגשה על ידי הבנק ביום 4/9/96, וסכומה היה 745,047 ₪. חישוב לפיו הריבית היא פריים + 14% מיום 19/2/96 מביא לתוצאה של סכום גבוה יותר ליום הגשת התביעה דבר שלא ניתן לקבלו שכן הבנק אינו זכאי לקבל במסגרת פסק הדין סכום גבוה יותר מסכום התביעה. 24. דבר זה עולה מפורשות מחוות דעת של מר גז לפיה מיום 19/2/96 (בתאריכים 31/3/96, 30/6/96 ו-28/8/96) סכומי הריבית שחויבו על ידי הבנק נמוכים מחיובי ריבית על פי שעור של פריים + 14%. 25. לפיכך, יש לחשב את שיעורי הריבית כך שהריבית החריגה של פריים + 14% תחל מיום הגשת התביעה, היינו מיום 4/9/96 ועל הסך של 745,047 ₪, וזאת עד ליום 16/9/96. במועד זה יופחת הסכום שהתקבל של 1.4 מליון ₪ . יתרת הסכום תמשיך ותישא ריבית בשעור של פריים + 14%. 26. במידת הצורך יפנו הצדדים למר חיים גז כדי שיערוך חישוב נוסף בהתאם לאמור לעיל. 27. אני רואה לנכון לאשר את שכרו של המומחה. לאור כמות העבודה והיקף חוות הדעת שכר זה נראה לי סביר, שכר זה יכלול גם את הפניה הנוספת כאמור לעיל, במידת הצורך. 28. לאור התוצאה לעיל, אני מורה כי הנתבעים יישאו בשכר המומחה. במידה והסכום לא ישולם תוך 30 יום על ידי הנתבעים, ישולם על ידי הבנק, ויצטרף ליתרת החוב של הנתבעים כלפי הבנק. 29. באשר להוצאות, לאור התוצאה, הנתבעים יישאו בשכר הטרחה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22/12/02 בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום המלא בפועל. לא ראיתי מקום להוסיף שכר טרחה נוסף מעבר לסכומים שחוייבו בהם הנתבעים עד כה, במסגרת ההליכים שהתנהלו. חוזהאשראיריבית