קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת צו הפסקה שיפוטי: השופט ר. שפירא [אב"ד]: הרקע העובדתי והמחלוקת בתמצית: בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד. המערער בע"פ 22335-08-09 הוא קיבוץ יגור. המערערות בע"פ 4328-10-09 הן חברת סטופ מרקט בע"מ וחברת סטופ מרקט יגור בע"מ, המפעילות את המרכול בשם "סטופ מרקט" שבכניסה לקיבוץ יגור. המשיבה בערעורים היא מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה. הערערים בשני הערעורים שאוחדו מערערים על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט שמעון שר (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה ביום 29/7/09 בתיק צ"א 2618/07 אשר קיבלה את בקשת המשיבה ונתנה צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט לאחר שנקבע כי המערערים מפרים את הצו שניתן ע"י בית המשפט המחוזי ביום 13/11/07 במסגרת פסק דין בע"פ 2508/07 ותוקן ע"י בית המשפט העליון ביום 3/4/08 בהחלטה שניתנה ברע"פ 10961,11923/07 ביחד עם ע"פ 285/08. טענות המערערים הם שהצו שניתן ע"י בית המשפט המחוזי ותוקן ע"י בית המשפט העליון אינו ברור במובן זה שלא ברור מהצו מה היא "תוצרת חקלאית" המותרת למכירה במרכול שבנדון ובהתאם לא ניתן לקבוע כי המערערים או מי מהם מפרים את הצו שניתן. בנוסף, וללא כל קשר לטענות לעניין הצו שניתן וההליך לפי פקודת בזיון בית משפט, מבקשים המערערים לעכב כל החלטה שיש בה כדי להביא להפסקת פעילותו של המרכול מאחר ולטענתם הם מצויים בשלבים מתקדמים של הסדרת חוקיות פעולתו של המרכול ובנסיבות אלו סגירתו ערב אישור הצפוי להתקבל להפעלתו תגרום למערערים וכן לעשרות משפחות עובדי המרכול נזק שאינו מידתי. לטענה זו אתייחס בנפרד בהמשך. לאחר ששמענו את טעוני ב"כ הצדדים אציע לחברי להרכב לקבל את הערעור ולקבוע כי דין החלטתו של בית משפט קמא להתבטל, אם כי לא מהטעם שטענו הצדדים בפנינו אלא מהטעם שההליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו ההליך הראוי והנכון לנושא שבנדון. בד בבד נבהיר כי הצו נשוא ההליך שבפנינו ברור ואין מקום לטענות בעניין בהירותו של הצו. ההליך הנכון לבירור המחלוקת: בטרם אתייחס למחלוקות בעניין פרשנות הצו, כפי שהובאה בפנינו ע"י כל הצדדים, אבהיר כי לטעמי לא היה מקום כלל לנקוט בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט. הצו שניתן בעניין המרכול שבנדון הוא צו בהתאם להוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). מדובר בצו הפסקה שיפוטי האוסר שימוש במקרקעין בדרך של מכירת תוצרת שאינה בגדר של "תוצרת חקלאית" כמשמעו בחוק התכנון והבניה, כפי שיפורט בהמשך. סעיף 239 לחוק התכנון והבניה מצוי בפרק י' לחוק שעניינו "עבירות ועונשים". מכאן שמצויים אנו במסגרת דיונית של הליך פלילי. סעיף 240 לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן: "מי שאינו מקיים צו שניתן לפי סעיף 239 ושהומצא לו, דינו - מאסר שנה, ואם נמשכה העבירה אחרי מסירת הצו, קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה." מדובר אם כן בעבירה שעניינה אי קיום צו שבגינה יש להעמיד את העבריין לדין ולגזור את עונשו בהתאם. יצוין כי הוראות דומות קיימות גם בסעיף 210 לחוק התכנון והבניה. סעיף 2 לפקודת בזיון בית המשפט קובע כדלקמן: "בפקודה זו יהא למונח "בית משפט" הפירוש דלקמן מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר - "בית משפט" פירושו כל בית משפט אזרחי, לרבות בית משפט עירוני ובית משפט לקרקעות. " ניתן אם כן ללמוד מלשון הסעיף כי היעוד של הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט הינו לנקיטת סנקציה במסגרת של הליך אזרחי כנגד מי שמפר צווים והוראות בתי משפט. פקודת בזיון בית משפט לא באה כדי להמיר הליכים פלילים בעבירות שעניינן אי קיום צו שיפוטי, עבירות שיש לבררן במסגרת ההליך הפלילי. ההליך שבפנינו הוא אמנם הליך פלילי אולם כאמור, איננו ההליך הנכון. הפרת צו שיפוטי הינה עבירה פלילית ויש לבררה במסגרת הפלילית ולא במסגרת האזרחית של הליך לפי פקודת בזיון בית משפט. במסגרת ההליך הפלילי היה על בית המשפט לברר האם אכן מפרים המערערים את הצו כאשר עומדות להם ההגנות הקבועות בסדר הדין הפלילי ובדין המהותי. נראה כי ההליך הנכון בו היה על המשיבה לנקוט בבית משפט קמא הוא הליך של הגשת כתב אישום בעבירה של הפרת צו שיפוטי לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה, שהוא ההליך הפלילי הספציפי שנקבע לשם בירור טענות בדבר הפרת צו שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה,ולא הליך לפי פקודת בזיון בית משפט. אציין כי הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי וניתנה החלטה על ידי להעביר את הדיון בבקשה לבית משפט השלום. כשנתתי החלטה זו לא הייתי ער להוראות סעיף 240 לחוק התכנון והבניה וסבור אני כי כבר אז הייתה זאת טעות בכל הנוגע להליך הנכון. כעת, משבחנתי את הנושא לגופו של עניין, סבור אני כי אין מקום להנציח את טעותי ויש לקבוע כי ההליך לפי פקודת בזיון בית משפט כולו בטעות יסודו ודינו להתבטל. בהתאם, ואם תישמע דעתי, תבוטל החלטתו של בית משפט קמא מאחר וההליך בו נקטה המשיבה אינו ההליך הנכון וכפועל יוצא מכך נפגעו זכויות דיוניות ומהותיות של המערערים בנוגע להליך בירור טענותיהם. עם זאת, ומאחר והצדדים לא טענו בפנינו לעניין זה, אתייחס גם לטענות כפי שהובאו בפנינו לעניין בהירותו של הצו אשר על פי הנטען מפרים המערערים. הצו נשוא ההליך שבפנינו: המחלוקת בהליך זה שבפנינו, כפי שבאה לידי ביטוי בטיעוני הצדדים, היא האם מכירת מוצרים המשווקים במרכול מהווה הפרה של צו בית המשפט שקבע כי ניתן לשווק במרכול אך ורק מוצרים שהם בגדר של "תוצרת חקלאית" כמשמעו בחוק התכנון והבניה. בפסק הדין שניתן בע"פ (מחוזי חי') 2508/07 מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור, (טרם פורסם, 2007) פסק בית המשפט, אחר שבחן שורה של נושאים שהיו במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן: "המערערת הניחה בפני בית המשפט קמא תשתית מספקת למתן צו הפסקה שיפוטי כאמור בס' 239 לחוק התכנון והבניה ולפיכך, ניתן בזאת צו כאמור, במובן זה שעל המשיבות להימנע ולמנוע כל פעולה במתחם האמור אשר אינה בגדר שיווק התוצרת החקלאית של האגודה שיתופית קיבוץ יגור (המשיבה). לעניין זה יובהר כי המרכול, במתכונתו הנוכחית, אינו עומד בגדר ההגדרה הנ"ל וממילא עליו להפסיק את פעולתו. " (ההדגשה הוספה. ר.ש.) בכל הנוגע להגדרת תוצרת חקלאית, כמשמעו בחוק התכנון והבניה, הבהיר בית המשפט לאחר שסקר את הוראות החוק והפסיקה בנושא, כי "ניתן ללמוד מהאמור לעיל כי משמעות המונח "תוצרת חקלאית" לעניין חוק התכנון והבניה הינה אותם יבולים מהקרקע או החי, פרי הטבע ועבודת החקלאי, לכל היותר לאחר עיבוד ראשוני. לא כל מוצר שבבסיסו חומרים מהטבע או החי יכול להיחשב כ"תוצרת חקלאית" כמשמעו בחוק התכנון והבניה." (ההדגשה הוספה. ר.ש.) כדי להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את ההיקף של "תוצרת חקלאית" כמשמעו בחוק התכנון והבניה הפנה בית המשפט לפסיקה בה נקבע כדלקמן: "עיבודו של התוצר החקלאי, לאחר שהתקבל, לצורך יצירת מוצר אחר, אינו בא בגדר ייצור חקלאי בהקשר להגדרה שבס' 7 לתוספת. התוצרת החקלאית הבאה לעולם מעיבוד אדמתו של המשיב וממטעי הזיתים שלו, הם הזיתים. המוצר החקלאי המוגמר המופק מגידול בעלי חיים הוא בדרך כלל בעל החיים עצמו, להבדיל מן המוצר התעשייתי אותו ניתן להפיק מהם, בעל החיים השחוט ובשרו. המוצר החקלאי מעיבוד האדמה הוא פרי העץ, למשל הזיתים, להבדיל מן המוצר התעשייתי אותו ניתן להפיק מן הזית, השמן. את הזית ניתן להפיק מקרקע חקלאית. את השמן ניתן להפיק במפעל או בבית בד הממוקם על קרקע המיועדת לכך. ייצור השמן מן הזיתים אינו "ייצור חקלאי", והוא גם לא נדרש במישרין לשם הייצור החקלאי של הזית, בו ניתן לכלול לא רק את עיבוד האדמה אלא גם את מסיק הזיתים, איסופם, איחסונם, הובלתם, וכיוצא בזה" (ע"פ (חי') 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה צפון נ' מוחמד חוסיין חאג' מוחמד (טרם פורסם, 2004). בית משפט העליון שדן בבקשות רשות לערער ובערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע כדלקמן: "לאחר דיון מפורט החלטנו שאין לתת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי באשר לעצם קיום הצו השיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. עם זאת ראינו לתת למבקשות ארכה של כ-3 חודשים, כך שבסיומם ביום 1.7.2008 תצומצם המכירה במרכול שהם מנהלים, באופן שלא תימכר בו עוד סחורה שאינה "תוצרת חקלאית" (לאו דווקא של קיבוץ יגור). הארכה ניתנת למבקשת כדי לצמצם את נזקיה ולפתור את בעיית המלאי הרב שברשותה שאין לו זיקה ל"תוצרת חקלאית" ומצוי ברשותה לצורך שימוש מסחרי בניגוד להיתר שניתן לה. ... בכפיפות לאמור הבקשות נדחות." ניתן אם כן ללמוד מהאמור לעיל כי בית המשפט העליון דחה את הערעורים על פסיקתו של בית המשפט המחוזי ולא מצא מקום להתערב בפסק הדין, לרבות בהגדרת המשמעות של הביטוי של "תוצרת חקלאית" כמשמעה בחוק התכנון והבניה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו. השינוי היחיד בהיקף תחולתו של הצו היה במתן היתר למכירת "תוצרת חקלאית" כהגדרתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואולם שאינה תוצרת של קיבוץ יגור. עוד ניתנה ארכה למערערים למכור גם תוצרת שאינה בגדר של תוצרת חקלאית, כהגדרתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת לפרק זמן מוגבל של שלושה חודשים, עד ליום 1/7/2008. כאמור ניתן היתר מוגבל בזמן זה כדי לאפשר למרכול לפתור את בעיית המלאי שברשותו. מכאן שהחל מיום 1/7/2008 נאסר על המרכול המנוהל ע"י המערערים למכור כל תוצרת או מוצר החורג מאותם יבולים מהקרקע או החי, פרי הטבע ועבודת החקלאי, שאינם בגדר של מוצר טרי שלכל היותר עבר עיבוד ראשוני. הארכה שניתנה למערערים למכור מוצרים החורגים מהגדרה זו הייתה ארכה לתקופה מצומצמת לשם פתרון בעיית המלאי של הסחורה שבמרכול. כל הטענות בדבר אי בהירות הצו שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, כפי ששונה ע"י בית המשפט העליון, הן טענות סרק שכל מטרתן הייתה להמשיך ולהפעיל את המרכול ולמכור בו מגוון מרבי של מוצרים זמן רב ככל שניתן, בתקווה שהמהלכים להכשרת חוקיות הפעולה של המרכול יסתיימו בהצלחה. מאחר ואין חולק, גם לגרסת המערערים, כי נמכרים במרכול מוצרים שונים שהם מעבר לעיבוד ראשוני של מוצרי חקלאות טריים (כגון יינות, שמנים, שימורים, דברי מאפה וכד') הרי שאין גם חולק כי המערערים הפרו את הצו שניתן, כמפורט לעיל. מכאן שלא נפלה כל שגגה תחת ידו של בית משפט קמא אשר דחה את טענות המערערים בעניין אי בהירות הצו. בהתאם, ואם תישמע דעתי, הרי שבכפוף לביטול ההליך שננקט לפי פקודת בזיון בית המשפט נקבע כי הצו שניתן נשוא הליך זה שבפנינו הוא צו ברור ואין כל מקום לטענות המערערים בדבר אי בהירות הצו, כפי שנטען בפנינו. הבקשה לעיכוב תוקפו של כל צו האוסר על המשך מכירת תוצרת שאינה חקלאית: כאמור לעיל, טענו בפנינו המערערים כי הם מצויים בשלבים מתקדמים של הליכים להכשרת חוקיות פעולתו של המרכול. בהתאם עתרו כי נדחה את מועד הדיון או לחילופין נעכב את תוקפו של הצו נשוא ההליך שבפנינו, ככל שהערעור ידחה. ב"כ המשיבה טענה בפנינו שאמנם קבוע דיון בעניינו של המרכול ואולם לא ניתן לדעת כעת את תוצאותיו ואת סיכויי המערערים להכשיר את חוקיות פעולתו של המרכול. סעיף 239 לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן: "(א)   נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן - צו הפסקה שיפוטי), ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט. (ב)   משניתן צו הפסקה שיפוטי או הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להורות למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר נושא צו ההפסקה או כתב האישום עד לגמר ההליכים בבית המשפט." (ההדגשות הוספו. ר.ש.) ניתן ללמוד מהוראות הסעיף כי צו שניתן לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה הוא צו שניתן לשנותו, ככל שהנסיבות מצדיקות זאת. בהתאם, ובעניין זה, וככל שסבורים המערערים כי השתנו הנסיבות, היה עליהם לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט כדי שיבחן אם יש מקום לשנות את הצו או את מועד כניסתו לתוקף. לא היה מקום להפר בשיטתיות ולאורך זמן, כך לכאורה, את הצו באופן המטיל כתם של חוסר ניקיון כפיים על המערערים. היה עליהם לפנות לבית המשפט המוסמך, להצביע בפניו על שינוי נסיבות ולעתור לשינוי הצו או לעיכוב מועד כניסתו לתוקף. נוסיף עוד לעניין זה כי בהתאם להוראות סעיף 239 (ב) "משניתן צו הפסקה שיפוטי או הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להורות למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר נושא צו ההפסקה או כתב האישום עד לגמר ההליכים בבית המשפט". גם בעניין זה לא הוגשה כל בקשה ע"י הוועדה המחוזית. סיכום: אשר על כן, ואם תישמע דעתי, נורה על ביטול החלטתו של בית משפט קמא מהטעם שההליך שננקט לפי פקודת בזיון בית משפט אינו ההליך הנכון. עם זאת נבהיר כי טענות המערערים בנוגע לתוכנו ובהירותו של הצו שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, וכפי שתוקן ע"י בית המשפט העליון, הן חסרות כל יסוד ואני בדעה כי הצו הינו ברור, הכל בהתאם למפורט לעיל. בהתאם, נאסרה על פי הצו מכירת תוצרת שאינה בגדר של מוצר מאותם יבולים מהקרקע או החי, פרי הטבע ועבודת החקלאי, מוצרים שאינם בגדר של מוצר טרי שלכל היותר עבר עיבוד ראשוני. ר. שפירא, שופט[אב"ד] ע' גרשון: ע. גרשון שופט אני מסכים. א' קיסרי: אני מסכים. א' קיסרי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של האב"ד. החלטתו של בית משפט קמא נשוא הערעור שבפנינו תבוטל מהטעם שההליך שננקט לפי פקודת בזיון בית משפט אינו ההליך הנכון. עם זאת נבהיר כי טענות המערערים בנוגע לתוכנו ובהירותו של הצו שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, וכפי שתוקן ע"י בית המשפט העליון, הן חסרות כל יסוד. אנו בדעה כי הצו הינו ברור, הכל בהתאם למפורט בפסק דינו של האב"ד. בהתאם, נאסר על פי הצו לבצע במרכול המופעל ע"י המערערים בכניסה לקיבוץ יגור מכירה של תוצרת שאינה בגדר של מוצר מאותם יבולים מהקרקע או החי, פרי הטבע ועבודת החקלאי, מוצרים שאינם בגדר של מוצר טרי שלכל היותר עבר עיבוד ראשוני. צו הפסקה שיפוטיצווים