כמה כסף מקבלים על תאונה קלה ? לתובע 1 נגרמה שריטה חיצונית על המצח, בחדר מיון לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר, בלא שאושפז, עם המלצות למעקב רופא מטפל ואנלגטיקה במידת הצורך. התובעת 2 נבדקה בחדר מיון ללא תלונות ספציפיות ובהעדר ממצאים שוחררה, בלא שאושפזה, עם המלצות לאופטלגין, מעקב רופא מטפל בקופת חולים ואנלגטיקה לפי הצורך. לתובעת 3, ילידת 14.1.41, נגרם שבר בצלע שביעית משמאל והיא אושפזה להשגחה למשך יממה. בית המשפט פסק כדלקמן: לתובע 1 סך 1,800 ₪ לתובעת 2 סך 1,250 ₪ לתובעת 3 סך 14,000 ₪ ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כמה כסף מקבלים על תאונת דרכים קלה:## 1. התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 6.12.1997. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. התובע 1 א. לתובע 1 נגרמה שריטה חיצונית על המצח, בחדר מיון לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר, בלא שאושפז, עם המלצות למעקב רופא מטפל ואנלגטיקה במידת הצורך. ב. ביום 7.12.1997 נבדק התובע ע"י נוירולוג אשר למעט רגישות צווארית לא מצא כל ממצא. ג. ביום 4.1.1998 נבדק התובע שוב ע"י נוירולוג ושוב לא נמצאו ממצאים פתולוגיים והומלץ על מעקב בלבד. ד. התובע נבדק גם ע"י אורתופד ביום 8.12.1997 אך המסמך שהמציא אינו קריא וממילא אינו מגלה ממצאים פתולוגיים. ה. התובע היה באי כושר, על פי המלצת רופא משפחה, למרות שנבדק כאמור הן ע"י נוירולוג והן ע"י אורתופד, עד יום 31.12.1997. ו. מיני אז לא הומצא ולו בדל ראיה על תלונה ו/או טיפול כלשהו. מאידך, לא ניתן לטעון שהתובע לא נפגע משנמצאה שריטה במצחו. ז. התובע קיבל מלוא שכרו על חשבון ימי מחלה ומשלא הוכיח כי ימי המחלה ניתנים לפדיון או כי במהלך שש השנים שחלפו חסרו לו ימי מחלה לצרכים אחרים, אין הוא זכאי לכל פיצוי בגין הפסד השתכרות. ח. כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח. אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (הדגשה שלי - מ.ש.). (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11). בהעדר ולו בדל ראיה על הוצאה כלשהי אין התובע זכאי לכל פיצוי עבור הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת הזולת, מה עוד שהתובע לא היה במצב סיעודי לאחר התאונה ולא נמצאו כל ממצאים פתולוגיים שיצדיקו צורך בעזרה. ט. לאור כל האמור לעיל, זכאי התובע 1 לפיצוי בגין נזק לא ממוני בלבד אותו אני מעריכה ב-1,800 ₪. 3. תובעת 2 א. התובעת 2 נבדקה בחדר מיון ללא תלונות ספציפיות ובהעדר ממצאים שוחררה, בלא שאושפזה, עם המלצות לאופטלגין, מעקב רופא מטפל בקופת חולים ואנלגטיקה לפי הצורך. ב. התובעת 2 היתה במעקב אורתופדי עד 24.12.1997, נמצאה רגישות והגבלת תנועות אך לא הומלץ על כל טיפול, למעט טיפול תרופתי. ג. באופן תמוה קיבלה גם התובעת 2 מרופא המשפחה, למרות שהיתה במעקב אורתופד, תעודות אי כושר עד 31.12.1997 בדיוק כמו התובע 1. מאידך, התובעת 2 עבדה ביום 15.12.1997, כלומר תשעה ימים אחרי התאונה, משמע ביום זה כבר לא היתה באי כושר כלל. ד. התובעת 2, קוסמטיקאית, עבדה באופן חלקי גם בחודש עובר לחודש התאונה ובוודאי שבהעדר ממצאים לא היתה כל הצדקה לאי עבודה מאז 15.12.1997. לפיכך, ומחמת הספק בלבד, נראה לי לנכון לפצותה עבור הפסד שכר בסך 250 ₪. ה. האמור לעיל לגבי דרישת הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה מצד התובע 1, כוחו יפה גם לגבי התובעת 2. ו. לאור פגיעתה הקלה של התובעת והיותה באי כושר תשעה ימים בלבד, נראה לי לנכון לפצותה עבור הנזק הלא ממוני בסך 1,000 ₪. 4. תביעת התובעת 3 א. לתובעת 3, ילידת 14.1.41, נגרם שבר בצלע שביעית משמאל והיא אושפזה להשגחה למשך יממה. ב. צילום רנטגן מיום 14.12.2004 העלה שברים בצלעות 6 - 2 משמאל והצללה בבסיס הריאה השמאלית. ג. התובעת היתה במעקב אורתופד והופנתה לטיפולי פיזיוטרפיה אם כי לא הוכח שקיבלה אותם למרות שלא היתה צריכה להיות כל מניעה להמצאת אישור כזה גם בדיעבד. ד. התובעת היתה באי כושר עד 28.2.1998. ה. לטענת התובעת נשברו שניה הקדמיות של התובעת ונשבר הגשר בפיה. על פי אישור רופא השיניים: "עקב מכה מבחוץ נשברה תותבת שיניים תחתונה...". כלומר, אין אפילו איזכור לתאונת הדרכים. הדברים מקבלים משנה תוקף כשבסיכום המחלה אין זכר לפגיעה כלשהי בראש ו/או בפנים בכלל ובשיניים בפרט למרות שהיתה, כאמור, מאושפזת. התובעת היתה בטיפול הרופא מ-11/92 כלומר כחמש שנים עובר לתאונה ובהעדר ולו בדל אישור ו/או קבלה על טיפול ו/או הוצאה, אין היא זכאית לפיצוי עבור טיפולי שיניים. ב"כ התובעת 3 מלין על כי לא נענה לפניותיו להמצאת התיק הרפואי ושמא לא נענה כי אין מה להמציא? קשה לקבל העדר קבלות על סכום כל כך משמעותי כנדרש כשהתובעת ידעה לשמור קבלות על נסיעות באוטובוס. ו. התובעת המציאה קבלות על הוצאות רפואיות בסך כ-75 ₪ והוצאות נסיעה בסך 27 ₪. מאחר וסביר שבגין השברים בחמש צלעות נזקקה לעזרה, הגם שלא הוכחה, נראה לי לנכון לפצותה עבור הוצאותיה בסך 1,000 ₪. ז. מאחר ונגרמו כאמור לתובעת 3 שברים בחמש צלעות, היא אושפזה במשך יממה והיתה באי כושר בחודשיים וחצי, מקובל עלי כי היא זכאית למכסימום הפיצוי עבור תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממוני) תשל"ו-1976 בסך 13,000 ₪. 5. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם: לתובע 1 סך 1,800 ₪ לתובעת 2 סך 1,250 ₪ לתובעת 3 סך 14,000 ₪ כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אך כדי להביע מורת רוחי מהגשת התביעה, בוודאי של התובעים 1 ו-2, לא תוחזר האגרה שכבר שולמה והנתבעות יוסיפו שכ"ט בשיעור 11% + מע"מ בלבד. תאונת דרכיםשאלות משפטיות