קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקי חקלאות - עדר פרות: תביעה כספית על סך 14,000 ₪ מיום 17.9.97 שעניינה תביעת דמי נזק למטע אפרסקים של התובע כתוצאה מחדירת עדר פרות של הנתבע למטע. התובע הינו תושב המושב אלקוש, הנתבע הינו חקלאי מן המושב נטועה. אין מחלוקת בין הצדדים כי שטח המרעה של עדר הנתבע גובל במטע האפרסקים של התובע מצפון-מערב לו. עפ"י הנטען בכתב התביעה חדרו בתאריך 11.6.97 או בסמוך לכך פרות מעדרו של הנתבע אל מטעו של התובע, אכלו פרי ושברו ענפים וכתוצאה מכך נגרם נזק למטע. להוכחת שיעור הנזק צרף התובע לכתב התביעה חוו"ד של מומחה, מר שמחוני, אשר ביקר במטע ב-18.6.97 ומצא כי מדובר במטע מטופל ומגודר. במטע נמצאו סימני גללים של פרות ונזק כתוצאה מאכילת פרי וענפים שנפגעו. את הנזק כתוצאה מפרי שנאכל אמד המומחה בשיעור של 40% מן התפוקה על סמך הממצא כי נאכל פרי עד לגובה של 1.5 מ' של העצים (מדובר בעצים בגובה של כ-3-3.5 מ'). את הנזק לתפוקה העתידית כתוצאה מפגיעה בענפים אמד המומחה בשיעור של 20% ולאחר שניכה הוצאות שנחסכו העריך את גובה הנזק לסך של 13,470 ₪. נראה שמדובר בהערכת נזק ברוטו. הנתבע מאשר כי בסמוך לתאריך הנ"ל הוזעק למטע עקב טענות של התובע, הוא הגיע למטע והבחין כי במטע מסתובבות כ-15 פרות ואולם בעזרת בנו זיהה כי אין מדובר בפרות שלו אשר באותה תקופה רעו, לטענתו, באיזור אחר. לפיכך הוא מכחיש כי פרות מעדרו הזיקו למטעו של התובע. הנתבע מוסיף וטוען שהתובע איננו מתחזק כראוי גדר היקפית שמסביב למטעו ובכל מקרה הנזק שהוא טוען לו מופרז ומוגזם והוא מסתמך בעניין זה על חוו"ד של מומחה, מר מירה, אשר ביקר במטע ב-2/98 ומצא שמדובר במטע מבוגר, מטופל בצורה סבירה ואולם הגדר אינה מתוחזקת ופרוצה. במטע לא נמצאו סימנים של נזקים מיוחדים. אמנם נמצאו מספר ענפים שבורים בהיקף קטן אבל תופעה זו אפשר לייחס הן לנזקי פרות והן לנזקי חזירי בר שנמצאים באיזור. המומחה מביע תמיהה בעניין שיעור הנזק אשר קובע השמאי מטעם התובע שכן לפי ממצאיו יש לקבוע שכל כמות הפרי עד לגובה של כ-1.5 מ' נאכלה, תוצאה בלתי סבירה בעליל והפגיעות בענפים אינן יכולות לשמש בסיס לקביעת נזק שכן עפ"י הספרות המקצועית ממילא יש צורך בדילול וגיזום ענפים ע"מ להביא לתוצאות אופטימליות במטע. סוף דבר מציע המומחה לדחות את התביעה שכן בכל מקרה לא נגרם נזק. התובע זימן לעדות מלבדו שני עדים. האחד, מר דאודי משה, סייר שדות במועצה האיזורית אשר הסביר כי במועצה האיזורית בעיה ידועה של פרות המסתובבות מחוץ לשטחי מרעה מגודרים וגורמות לנזקים בעיקר מדובר בפרות של הכפר פסוטה. העד הבחין בעדר פרות במטעו של התובע וכן הבחין בנזקים למטע. הנתבע הוזעק למקום והעדר ברח לכיוון שטחי המרעה של הנתבע. העד האחר, מר דני יוסף, שוטר מג"ב המשמש כרכז מודיעין וגר במושב אלקוש גם הוא ראה עדר פרות רועה בתוך השטח , גם הוא הבחין בנזק גדול למטע, גם הוא לא יכול היה לציין בוודאות כי מדובר בפרות של הנתבע. העד מציין שהפרות ברחו לכיוון שטח המרעה של הנתבע ובנו של הנתבע הלך אחר הפרות "במגמה של איסוף הפרות מהשטח לכיוון המרעה". העד מציין כי הגדר בצד הצפוני-מערבי בין מטעו של התובע לבין שטח המירעה של הנתבע "היתה שכובה". התובע חזר על גרסתו שבכתב התביעה וציין כי הוא מזהה בוודאות את עדר הפרות של הנתבע כעדר שגרם לנזק. בשנת 97 זכה התובע לפיצוי בגין נזק קרה ממשרד החקלאות ובינתיים המטע נעקר כיוון שהיה מטע מבוגר. הנתבע חזר והכחיש כי עדר שלו גרם לנזק והסביר כי בשטח מסתובבות פרות של מגדלים רבים. אמנם היו בשטחו של התובע פרות ואמנם הפרות ברחו לכיוון שטח המירעה שלו אולם אין מדובר בפרות שלו אשר גרמו לנזק והנתבע מאשר כי נגרם נזק. בנו של הנתבע העיד אף הוא ואישר כי רדף אחר הפרות אלא שלטענתו הוא מזהה בוודאות את הפרות של עדר אביו ולפיכך מציין הוא בוודאות שאין מדובר בפרות מעדר זה. גם הבן מאשר כי נוכח לראות שנגרם נזק למטע והוא חוזר ומאשר את גרסת האב כי הגדר שמסביב למטעו של התובע היתה רעועה ופרוצה. התובע מבקש לקבוע את אחריות הנתבע על סמך הכרות עם העדר ועל סמך העובדה שהעדר ברח לשיטחו של הנתבע ובנו של הנתבע פנה אחרי העדר לאוספו. אשר לשיעור הנזק מבקש התובע להעדיף את חוו"ד המומחה מטעמו על פני חוו"ד המומחה מטעם הנתבע שכן חוו"ד זו ניתנה מיד בסמוך לאירוע הנזק, מה שאין כן בקשר לחוו"ד מטעם הנתבע. הנתבע מבקש לדחות את התביעה שכן כל הראיות בעניין זיהוי העדר, בסופו של דבר, מסתכמות בעדות התובע אשר איש מלבדו לא היה מסוגל לזהות את העדר והרי יש מספר עדרים באיזור. עדות תובע היא עדות בעל דין נוגע בדבר שאין לקבוע על סמכה ממצא. בנוסף ו/או לחילופין מבקש הנתבע לקבוע כי לא הוכח כל נזק. מדובר במטע מבוגר. הערכות השמאי מטעם התובע ניתנו על דרך אמדנה חופשית ומופרזת, אין להן בסיס ולא נלקחה בחשבון כלל העובדה שנזק שכזה יכול שיגרם ע"י חזירי בר. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות מכיוון שלא ניתן לקבוע עפ"י מאזן ההסתברויות שעדר הפרות אשר רעה במטעו של התובע הינו של הנתבע. העדים אשר העידו מטעם התובע לא יכלו לקבוע כי מדובר בעדר של הנתבע. העד, מר דאודי משה, מציין כי הסיק שהעדר הוא של הנתבע מכיוון ש"הבן הוביל את העדר, הבנתי שהעדר הוא שלו, אז לא שאלתי". העד, מר דני יוסף, היה עד בדיוק לאותה תמונת מציאות וגם הוא מציין במסגרת החקירה הראשית: "אני ראיתי את הפרות כאשר הם היו בתוך שטח המטע אח"כ ראיתי אותן יוצאות מהמטע לכיוון צפון- מערב לכיוון השטח של פרץ, כל הפרות. ראיתי שהבן של פרץ הולך אחרי הפרות במגמה של איסוף הפרות מהשטח לכיוון המרעה" למרות עדות זו מאשר העד מר דני יוסף "אני לא יכול להגיד בוודאות של מי הפרות". הקושי בקביעת הבעלות מוסבר היטב ע"י מר דאודי כדלקמן: "נכון שעל הכביש מסתובבות פרות מדי פעם וזו בעיה. בדר"כ אלה פרות של פסוטה. הן מסתובבות בכל מקום, הן יכולות להיות על הכביש וגם על יד הגדר וגם לחצות את הגדר. הבעיות שלנו עם העדרים של פסוטה הן בעיקר בתוך מושב נטועה וכו'. המרחק של הכפר עצמו פסוטה מן המטע הוא 3 ק"מ. אין שטחי מרעה מוגדרים לפסוטה. אני יודע בפסוטה על 3 מגדלים. לכל אחד עשרות רבות של פרות. פרה יכולה להסתובב הרבה ק"מ, להיכן שיש מזון" גם התובע אשר ציין בתביעתו כי זיהה בוודאות את הפרות כפרות השייכות לנתבע אישר בחקירתו: "לא גידלתי אי פעם פרות. אני לא יודע מה שיטת הסימון של הפרות וכו' אני משוכנע שהפרות שלו כי אין מישהו אחר שם" הנה כי כן, התובע מסיק את הבעלות על דרך השלילה ואולם שני עדיו האחרים אשר בניגוד לו מתמצאים בענף זה אינם יכולים לאשר את קביעתו ונראה עפ"י עדותו של מר דאודי שקביעת התובע כי "אין מישהו אחר" שם, אינה מדוייקת. העובדה שעל סמכה מבקשים התובע ועדיו להסיק כאפשרות קרובה יותר שאכן מדובר בעדר של הנתבע נקשרת לאופן התנהגות בנו של הנתבע אשר הגיע למקום ואשר נראה היה שיש לו שליטה כלשהי על העדר. מדובר בהתרשמות בלבד והבן מציין: "אני לא גרשתי את הפרות. הפרות ברחו. אני לא רדפתי אחריהן וכו' אני לא הולך לתפוס פרות. אי אפשר לתפוס פרות אלא אם כן מרדימים אותן וכו'" גרסה זו של הבן, מר פרץ ירון, בקשר להתנהגות הפרות מתאשרת בעדותו של מר דאודי: "גם באירועים האחרים היו פרות בתוך המטע. אני ראיתי פרות בתוך המטע. כשהגעתי הפרות בורחות. לא שכיח שהפרות עומדות ומחכות" גם העובדה שהפרות ברחו לכיוון שטח המרעה של הנתבע אין בה כדי ללמד כי מדובר בפרות של הנתבע שהרי הפרות ברחו לכיוון אליו יכלו לברוח עפ"י תנאי השטח כפי שמציין העד, מר יוסף: "מצב הגדרות סביב המטע - בצידו הצפון-מערבי של המטע הגדר היתה שכובה. בצד הצפון-מזרחי יש שם כביש והפרות לא יעברו לשם. שם המצב בסדר. גם בצד הדרומי הגדר בסדר" בהעדר אפשרות לקבוע כי הנתבע הינו בעל העדר, דין התביעה להידחות. אני מחייב התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בעלי חייםנזק חקלאיפרותחקלאותענף הבקר