קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב בפניית פרסה: בפני תביעה לפיצויים על נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2. עפ"י גירסת התובע, ארוע שהיה כך היה: בתאריך התאונה הוא נהג את רכבו, מונית תוצאת סקודה ברח' ברודצקי, ולפניו נסע הנתבע ברכב שלו, כשהתקרבו לצומת ברודצקי פינת לחובר, הנתבע פנה ימינה מעט לתוך רח' לחובר, ומיד בצע פניית פרסה כדי לנסוע בכיוון הנגדי ברח' ברודצקי. באותה שעה נהג התובע את המונית שלו בנתיב השמאלי ברח' ברודצקי ובמהלך ביצוע הפרסה שני הרכבים התנגשו. גירסתם של הנתבעים עפ"י כתב ההגנה בסעיף 3 : "הנתבע יטען כי למועד התאונה נהג את רכבו ברח' ברודצקי ת"א והחל לבצע פניית פרסה במקום מותר ובהתאם לחוק ובזהירות. רכב התובע שנסע מאחוריו הגיע במהירות ופגע בו". אם כי בכתב ההגנה אין פירוט מדוייק באיזה נתיב נסע הנתבע ומאיזה נתיב הוא התכוון לבצע פרסה, מקום הפגיעה ברכב התובע, מקום הפגיעה ברכב הנתבע, רוחבו של רח' ברודצקי וכו', אך על פי התיאור בסעיף 3 האמור טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה נופלת על התובע. לאחר ששמעתי את שני הנהגים ועיינתי בתמונות הנזק, הגעתי למסקנות אלה: א. הנתבע ביצע את פניית הפרסה שלא מן הנתיב השמאלי הצמוד לאי התנועה, שכן רכבו של התובע נפגע בצד הקיצוני של הכנף הימנית, משמע, שהנתבע היה מימינו של התובע סמוך לפני ובשעת ההתנגשות. ב. אין הכחשה שהנתבע ביקש לבצע פניית פרסה, הוא רק טוען בפני שראה את רכב התובע מגיע מרחוק מאחוריו וסבר כי יוכל לבצע את הפרסה בלי פגע, או שהנתבע לא הסתכל במראה, או שלא העריך נכונה את המרחק בין הרכבים, או שיש פגם במראה שלו. ג. הנתבע מעיד כי רכבו נפגע באיזור הגלגל הקדמי השמאלי. זאת ללמדך כי החלק האחורי של רכב הנתבע היה כנראה מחוץ לנתיב הימני בצד ימין שלו, שכן אם התובע נוסע בנתיב השמאלי ונפגע בנתיב השמאלי, ואני לוקח את אורך הרכב של הנתבע שהוא יותר ארוך מרוחב הנתיב הימני, הפגיעה בגלגל הקדמי השמאלי והעובדה שהנתבע בעיצומה של פניית פרסה ורכבו נמצא המעט לרוחב הכביש או לפחות באלכסון לרוחב הכביש, אז המסקנה היחידה היא שהנתבע ביצע את פניית הפרסה לא רק שלא מן הנתיב השמאלי וגם לא מן הנתיב הימני אלא משטח שהוא מימין לנתיב הימני. התובע טוען כי הנתבע נהג ללא אורות אך מאחר שהתובע מעיד שהוא ראה את כל מהלכי הנתבע, אינני מייחס חשיבות לעובדה זאת למרות שהתאונה היתה בשעת חצות כמעט ונסיעה בלא אורות הינה עבירה בפני עצמה. הנתבעים, משנואשו "להדביק" לתובע את האחריות לתאונה מנסים לטעון לרשלנות תורמת, ובמה חטא התובע לדידם ?! בכך שהוא ראה את הנתבע מבצע את הפרסה ממרחק של 20-15 מ' והוא נוסע במהירות של 40-30 ולא מנע את התאונה. אינני מקבל טיעון זה, מכיוון שמשהחל הנתבע בסטייה ימינה מנתיבו לכיוון רח' לחובר הוא נטע בלבו של התובע את האמונה שהוא פונה ימינה לאותו רחוב והתובע לא העלה על דעתו ולא יכול היה להעלות על דעתו שלאחר פניה ימינה תבוא במפתיע פניית פרסה מעבר לנתיב הימני בכביש. שנית, אני מקבל את גירסת התובע שמרגע שהבחין בסכנה לחץ על דוושת הבלם, אך המרחק שהיה בינו לבין הנתבע קצר יותר מהמרחק הדרוש לעצירה ולא הצליח למנוע את התאונה. הגעתי למסקנה, כי האחריות לתאונה נופלת במלואה על הנתבע. ולעניין הנזק: א. התובע תבע סכום של 4,000 ₪ בגין אובדן טוטאלי של המונית ותמך את תביעתו בחוו"ד שמאי ואני מאשר לו את הסכום. ב. התובע תבע 550 ₪ בגין תשלום לשמאי והגיש על כך קבלה מיום 6.11.02 ואני מאשר לו את הסכום. ג. כמו כן התובע תבע בגין גרירה 180 ₪ ועל כך הגיש קבלה ואני מאשר תשלום זה. ד. המונית כאמור הוכרזה כאובדן טוטאלי בפועל ובגין כך תבע התובע 1,500 ₪ הפסד שכירת המונית, הפסד מס תחנה 650 ₪ וכן אובדן הכנסה למשך 17 ימים. בראשי נזק אלה ישנה משום כפילות שכן כדי לייצר הכנסה שאת אובדנה התובע תובע מן הנתבעים, יש לשלם את כל ההוצאות הכרוכות בכך כגון: דמי שכירות לזכות הציבורית להפעלת מונית, השתתפות בהוצאות התחנה להפעלת המונית, אחזקה דלק ועוד. הניזוק אינו יכול לתבוע מצד אחד את מלוא ההכנסה כאילו שהמונית עבדה ובה בעת את ההוצאות שהוא צריך להוציא לצורך הפקת אותה הכנסה. לפיכך, אני דוחה את התביעה בראשי הנזק הפסד שכירות והוצאות תחנה ומאשר נזקו של התובע בגין אובדן הכנסה. התובע תובע בגין הפסד 17 ימי עבודה סך של 2,720 ₪. ראשית, לעניין ימי מספר ימי אובדן ההכנסה. נראה לי לא מוגזם מספר ימים, 17 - למקרה שמונית של התובע מוכרזת כאובדן טוטאלי והוא נאלץ לצאת לשוק למצוא מונית חדשה לבצע את הפעולות להעברתה לראשותו ולהפעלתה. התקופה נראית לי סבירה בהחלט. באשר לסכום הנתבע ועל דרך האומדנה, אני סבור שסכום של 160 ₪ ליום בו נקב התובע כהפסד הכנסה הוערך על ידו על הצד הנמוך, ואינני יכול לפסוק לו פחות מכך בגין יום עבודה. התוצאה בסעיף זה היא, שאני מאשר לתובע הפסד הכנסה מהמונית בסך של 2,720 ₪. ה. התובע תבע עוד 400 ₪ הוצאות שונות והגיש לי הוצאות שונות. מעיון בקבלות שהוגשו מדובר בהוצאות לטיפול רפואי אותם יהיה רשאי התובע לתבוע מאת מבטחי המונית עפ"י פוליסה לביטוח חובה. הנתבעים טענו כנגד התובע שהוא לא הוכיח שלא קבל תשלם ממבטחיו, ואולם התובע הגיש אישור מחב' הביטוח הכשרת הישוב שהמונית היתה מבוטחת בביטוח חובה בלבד ולא הוגשה תביעה על ידי התובע. טענה נוספת בפי הנתבעים שהנתבע לא הוכיח את בעלותו על המונית, ולפיכך אני קובע כי התובע יהיה חייב לשפות את הנתבעים בגין כל דרישה או תביעה או תשלום שידרשו לשלם בגין תאונה זו ע"י גורם כלשהו בעקבות התאונה והנזק שנגרם לגוף המונית. סוף דבר, שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע 7,450 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום התאונה (6.10.02) ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט בסך 138 ₪, והוצאות משפט בסך 750 ₪. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום מהיום. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבפניית פרסהנזק לרכב