ביום 6.12.2011, הגיש בא כוח המערערים בקשת לפסילת השופט מלישב בתיק. נטען כי כאשר קרא השופט את החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 7123/11 נחשף לעברו הפלילי של המערער 1, שכולל הרשעות בעבירות סמים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט בגלל ידיעה על עבר פלילי של הנאשם: לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט ה' אבו שחאדה) מיום 7.12.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 24143-01-11. 1. בתאריך 13.1.2011 הוגש כנגד המערערים כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סמים מסוכנים לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המערערים עד לתום ההליכים נגדם. המערער 1 נעצר עד לתום ההליכים ואילו המערער 2 שוחרר למעצר בית. בשל התארכות ההליכים המקדמיים בתיק, כאשר דיון ההוכחות נקבע ליום 14.11.2011, ומשחלפו תשעה חודשים מן ההחלטה על מעצרו של המערער 1 עד לתום ההליכים, עתרה המשיבה לבית משפט זה להארכת מעצרו למשך 90 ימים נוספים. בית משפט זה (השופטת א' חיות) נעתר באופן חלקי לבקשה (בש"פ 7123/11 מדינת ישראל נ' חסן זיתון ( 11.10.2011)). בהחלטתו הביע בית המשפט חוסר שביעות רצון מן הקצב שבו מתנהל המשפט. עיקר העיכוב נזקף לחובתה של המשיבה, שנדרשו לה חודשים רבים לצורך מסירת מלוא חומר החקירה לבא-כוח המערערים והוצאת תעודת חיסיון. חרף זאת קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על שחרורו של המערער 1 מן המעצר. מפאת חשיבות הדברים להשתלשלות העניינים אביא את דברי בית המשפט כלשונם: "במקרה שלפנינו, אופי העבירה המיוחסת למשיב מלמד על המסוכנות הנשקפת ממנו, שכן עניינה בהחזקה של סם בכמות מסחרית אשר חלק גדול ממנו אף חולק באופן המלמד לכאורה על כוונה לסחור בו. מסוכנותו של המשיב נובעת גם מעברו הפלילי, שחרף גילו הצעיר כולל הרשעה בבית המשפט לנוער בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן ובשתי עבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן. בנסיבות אלו כולן נראה כי יש ליתן את הבכורה לשיקול שעניינו הגנה על שלום הציבור. יחד עם זאת, נוכח העיכוב הרב שחל בשמיעת משפטו של המשיב, עליו עמדתי לעיל, אין להיעתר לבקשה במלואה. כאמור, דיון הוכחות אחד קבוע ליום 14.11.2011. לדברי המבקשת צפוי כי לצורך פרשת התביעה יידרש דיון אחד או שניים. המשיב, מצידו, ציין כי הוא יבקש להעיד שמונה עדים מטעמו. מן הראוי, אפוא, שבית משפט השלום יקבע מועדי הוכחות נוספים, בסמוך לאחר המועד שכבר נקבע, ויחיש באופן משמעותי את שמיעת המשפט. מעצרו של המשיב יוארך בשישים ימים, וזאת במטרה שבית המשפט יעשה כל שלאל ידו על-מנת לסיים את שמיעת המשפט במהלך תקופת ההארכה הנוכחית". רק בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 14.11.2011 הובא קיומה של החלטת בית המשפט העליון לידיעתו של בית משפט קמא. בשלהי הדיון, עת נדון תאריך הישיבה הבאה בתיק, עדכן בא-כוח המערערים את בית משפט קמא על קביעתו של בית משפט זה בדבר הארכת מעצרו של המערער 1. בית המשפט הציע לצדדים לקיים דיון כבר למחרת נוכח הדחיפות, אלא שלא היה ביכולתו של בא-כוח המערערים להגיע לבית המשפט באותו יום. לפיכך, קבע בית משפט קמא בהחלטתו את דיון ההוכחות הבא ליום 7.12.2011, על אף העובדה כי גם ביום זה נבצר מבא-כוח המערערים להופיע, וזאת מאחר שהמערער 1 היה נתון במעצר כבר תקופה ארוכה וכי הארכת המעצר עליה החליט בית משפט זה תמה ביום 12.12.2011. בית המשפט הורה לבא-כוח המערערים להגיש בקשה לדחיית הדיון שנקבע לו באותו יום בבית משפט אחר. ביום 5.12.2011 נקבע דיון בפני בית משפט קמא לצורך בירור עתירה לגילוי ראיה שהוגשה על ידי בא-כוח המערערים. גם בדיון זה חלו עיכובים, שכן קצין המודיעין לא התייצב לדיון ולפיכך לא התאפשר לקיים את הדיון. באותו מעמד שב וציין בא-כוח המערערים כי לא יהיה ביכולתו להופיע לדיון ההוכחות הקבוע ל7.12.2011 וכי עורכי-דין אחרים במשרדו אינם מורשים לייצג את המערערים בדיוני ההוכחות. בשלב זה הדפיס כב' השופט אבו שחאדה מתוך מערכת "נבו" את החלטת בית משפט זה בבש"פ 7123/11, שאת דבר קיומה גילה כאמור רק בדיון ביום 14.11.2011. בית המשפט קבע כי היה ראוי להגיש לו עותק מההחלטה בשל לשון הציווי העולה ממנה למותב שיושב לדין. בשים לב להוראת בית משפט זה כי על בית משפט קמא לעשות "כל שלאל ידו על מנת לסיים את שמיעת המשפט במהלך תקופת ההארכה הנוכחית" דחה בית משפט קמא את בקשת בא-כוח המערערים לדחיית מועד ההוכחות. 2. ביום 6.12.2011, הגיש בא כוח המערערים בקשת לפסילת כב' השופט אבו שחאדה מלישב בתיק. נטען כי כאשר קרא השופט את החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 7123/11 נחשף לעברו הפלילי של המערער 1, שכולל הרשעות בעבירות סמים. בבקשתו טען בא-כוח המערערים שהיות שגם התיק העיקרי בענייננו עוסק בעבירות סמים, ובו בית משפט קמא אמור לקבוע אם הסם שנתפס שייך למערערים אם לאו, אזי הידע החדש שרכש בית המשפט אודות עברו הפלילי של המערער 1 מביא לכדי חשש ממשי למשוא פנים. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות וטענה שיש לדחותה. המשיבה טענה כי המידע אליו נחשף בית המשפט בדבר עברו הפלילי של המערער 1 אינו משפיע על בחינת קו ההגנה בו בחרו המערערים, לפיו במתחם מגוריהם בו נתפסו הסמים גרים אנשים רבים העוסקים בסמים, ומכאן שאין מן הנמנע כי הסמים שנתפסו שייכים לאחרים. כמו כן, טענה המשיבה, כי במקרה דנן החשיפה של בית משפט קמא לעברו הפלילי של המערער 1 אינה מביאה לחשש ממשי למשוא פנים. המשיבה הוסיפה וטענה כי בית המשפט התייחס בהחלטתו רק לעניין ההוראות הדיוניות שנתן בית משפט זה ולא לנתונים אחרים שהיו מצויים בהחלטת בית המשפט העליון. לבסוף טענה המשיבה כי בקשת הפסלות הינה למעשה בקשה דחייה בכסות אחרת וכי אין להיעתר לה נוכח העיכובים החוזרים ונשנים בניהול ההליך. 3. ביום 7.12.2011 דחה בית משפט קמא בהחלטה מנומקת את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי ראה לנכון לבחון את תוכנה של ההחלטה בבש"פ 7123/11, כיוון שבאי כוח הצדדים לא הפנו אותו לכך שבהחלטה מצויה פסקה מפורשת המופנית לבית משפט קמא ונוגעת לגבי אופן ניהול ההליך מבחינה דיונית. בית המשפט שב והדגיש כי לא הוגשה מצד מי מהצדדים בקשה לקביעת מועד נוסף לדיון כפי שעולה מההחלטה בבש"פ 7123/11. בית המשפט קבע עוד כי לא ניתן להשלים עם בקשות באי-כוח המערערים לשחרורו של המערער 1 ממעצר עקב עיכוב ההליכים כאשר לא הביאו את הוראתו של בית המשפט העליון לקביעת דיון נוסף לידיעתו של בית משפט קמא. לגופו של עניין, קבע בית משפט קמא, כי דין בקשת הפסלות להידחות, שכן עצם חשיפתו של שופט מקצועי לחומר הראיות, בדבר עברו הפלילי של הנאשם, אינה פוסלת אותו כשלעצמה מלישב בדין. היות שהנטל להוכיח, כי מבחינה אובייקטיבית קיים חשש ממשי למשוא פנים בשל החשיפה לעבר פלילי, רובץ על כתפי הטוען לפסלות, והמערערים לא עמדו בנטל זה, קבע בית המשפט כי לא קמה עילת פסלות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חוזר בא-כוח המערערים על הטענות כפי שהוצגו בבקשת הפסלות. בא-כוח המערערים מוסיף וטוען כי לא היה מקום להביא את החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 7123/11 לידיעתו של בית משפט קמא. לשיטתו, שגה בית משפט קמא כאשר בחר לקרוא את ההחלטה האמורה ובכך נחשף לעברו הפלילי של המערער 1. נטען, כי אמנם אין די בעצם החשיפה של שופט היושב לדין לעברו הפלילי של נאשם כדי להביא לפסלות, אך נסיבות המקרה דנן מביאות לכך שאכן קם חשש ממשי למשוא פנים. בא-כוח המערערים טוען כי בית משפט קמא נחשף לעובדה כי לחובת המערער 1 הרשעות בגין עבירות סמים באופן יזום ובסמיכות קצרה למועד ההוכחות. משכך, קיים חשש לחוסר אובייקטיביות שיפוטית. 5. דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות של שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". כפי שטענו הצדדים אין די בעצם החשיפה להרשעות קודמות, כשלעצמה, כדי להביא לפסילת השופט. שאלת הפסלות תוכרע בהתאם להשפעה שיש לאותה חשיפה על השופט היושב בדין ועל יכולתו לשקול את הטענות והראיות שלפניו מתוך פתיחות מחשבתית (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 303 (2006)). בעניין שלפניי לא שוכנעתי כי הצטברה מסה קריטית של מידע שהיה בכוחה להשפיע על יכולתו של כב' השופט אבו שחאדה לנהל את המשפט באובייקטיביות הנדרשת (ראו: ע"פ 10089/05 אביעד נ' מדינת ישראל ( 27.11.2005); ע"פ 7470/09 פולק נ' מדינת ישראל ( 5.10.2009)). בית משפט קמא ביקש לדעת את תוכנה של החלטת בית משפט זה הנוגעת להנחיות באשר לאופן ניהול ההליך. אמנם, במסגרת זו הובא לידיעתו עברו הפלילי של המערער 1, אלא שבנסיבות העניין עצם הידיעה בדבר הרשעות קודמות בעבירות סמים איננה בעלת משקל כה גדול כך שהיא עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים. כאן המקום להבהיר שהיה על באי-כוח הצדדים להביא לידיעת בית משפט קמא את חלקה האופרטיבי של החלטת בית משפט זה. כך למשל, היה באפשרות בא-כוח המערערים להציג בפני בית המשפט את ההחלטה בבש"פ 7123/11 ללא ההתייחסות לעברו הפלילי של הנאשם, ויש להצר על כך שהדברים לא נעשו.  לפיכך, הערעור נדחה. משפט פלילישופטיםעבר פליליפסלות שופט