קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים נהג מונית: 1. התובע יליד 1942 תבע את הנתבעים על נזק גוף בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 16/8/04, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. הצדדים חולקים על הנזק. במועד התאונה היה התובע עצמאי, נהג מונית. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. התובע אושפז במשך 4 ימים. נכות רפואית   2. התאונה קרתה כאשר התובע יצא מרכבו והוא נפל ונחבל ברגלו הימנית. לתובע נקבעה נכות על פי דין, לפי סעיף 6ב' לחוק, על ידי המל"ל כדלקמן: נכות זמנית של 15% מיום 16/11/04 ועד ליום 31.8.06. נכות צמיתה מיום 1/9/06 של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות") בגין שברים בשוק וקרסול ימין. נכות צמיתה בגובה 10% לפי סעיף 34(ב) לתוספת לתקנות בגין מצב נפשי, תסמונת דכאונית תגובתית לארוע ולמצב לאור התאונה, עם אלמנטים פוסט טראומטיים. סך הכול 19% נכות משוקללת. אני מעמידה את הנכות התפקודית בתחום הנפשי על פי הנכות הרפואית לנוכח ההשפעה על עבודה כנהג מונית. לא לקחתי בחשבון את הנכות בגין השבר כי התובע חזר לעבודה במאי 2007 כנהג מונית. סך הכל: 10%. אובדן כושר השתכרות בעתיד 3. למועד התאונה היה התובע בן 62. למועד מתן פסק הדין גילו 68. בא כוח התובע טוען כי כעצמאי היה עובד עד גיל 70 ואף יותר מזה. המל"ל קבע כי שכרו הרבע שנתי עומד על 7,824 ₪ ערב התאונה, כלומר הכנסה חודשית של 2,608 ₪ לחודש. התובע היה נהג מונית עצמאי עד 23.3.05. התובע היה עצמאי ערב התאונה והייתה לו מונית. באפריל 2004 הוא מכר את המספר הירוק מחמת חובות וכחודשיים לאחר מכן, הוא הפחית את שעותיו והעסיק נהג נוסף בשם אדם גודלי. ההסדר עמו היה שהוא מקבל מהתובע את הרכב, מיכל דלק מלא, מדפיס את הנסיעות על המונה של התובע, ומשלם לתובע תשלום קבוע יומי מוסכם. נהג זה המשיך לעבוד על המונית גם לאחר התאונה עד שהמנוע נשרף במאי 2005. לטענת התובע, הוא לא תיקן את הרכב מחמת חובות והרכב נותר מושבת מחודש מאי 2005. מחודש מאי 2005 ועד למועד קבלת קצבת זקנה בדצמבר 2008. קיבל התובע מהמל"ל בנוסף לקצבת נכות גם הבטחת הכנסה, עד נובמבר 2008. החל מ-1.5.07 החל התובע לעבוד כנהג שכיר אצל דוד נקש בהסדר דומה לנהג שעבד עמו, כאשר דוד נקש מוציא לו תלוש שכר קבוע על סך של 1,156.80 ₪. התובע לא חלק שעבד גם בראשית שנת 2009 והתחלק עם נהג נוסף במשמרות וגם בנסיעה לילית. התובע הסביר שחדל לנהוג כי לא היה לו כדאי מבחינה כלכלית. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שכן הוצגו, השתכנעתי כי התובע לא הוכיח כי חדל לעבוד בגלל התאונה. התובע הסביר שחדל לעבוד בשנת 2009 מחמת חוסר כדאיות, בגלל ריבוי מוניות בדימונה. יחד עם זאת, אני מקבלת כי אלמלא התאונה, התובע היה משקיע יותר שעות יומיות בנהיגה, שכן מתוך הראיות עולה כי הוא היה במצב מספיק טוב בשנת 2009 לעשות הסעות ליליות. לכן, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה, סכום גלובאלי של 20,000 ₪ נכון להיום, על בסיס ההנחה שהיה ממשיך לעבוד אילו הכנסתו הייתה יותר גבוהה- דהיינו אילו עבד יותר שעות. הפסד פנסיה עד למאי 2005 התובע היה עצמאי ולא הפריש לפנסיה. צו ההרחבה הוא מיום 19.11.07 והוא נכנס לתוקף ביום 1.1.08 שאז התובע היה בן 66 (צו הרחבה לביטוח פניסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957). במועד הרלוונטי התובע עבד אצל דוד נקש, כאשר התקופה הרלוונטית היא מינואר 2008 ועד 1.12.08 מועד קבלת קצבת הזקנה. ההפסד של התובע הוא אפוא 10% (הפרשות המעביד לפי צו ההרחבה) מסך של 1,157 ₪. ההפסד הוא אפוא 1,273 ₪ (מעוגל כלפי מעלה). סכום זה משוערך להיום מאמצע תקופה עומד על 1,311 ₪. 4. הפסד השתכרות בעבר ב"כ התובע פירט בסיכומיו כי חישב את הפסדי התובע על פי הכנסותיו המדווחות אך למעשה הכנסותיו היו יותר גבוהות. הכנסות התובע כעצמאי בשנים 2002 ו-2003 לא היו גבוהות (הכנסות מדווחות) ועמדו בשנת 2002 על 29,347 ₪ הכנסה חייבת במס ובשנת 2003 על 13,237 ₪, הכנסה חייבת במס. ההכנסה בשנת 2004 הייתה גבוהה בהרבה אך התובע הסכים שזו השנה שמכר את המספר הירוק. הממוצע שלו אפוא בשנים 2002-2003 עמד על 1,744 ₪ לחודש. לפיכך, השכר הרבע שנתי ערב התאונה תואם את ההכנסות הללו על נצד הגבוה שלו. התובע לא הציג חוות דעת מומחה, רו"ח, המנתחת את הכנסתו מהמונית עד שהמנוע נשרף, לאחר ניכוי הוצאות ומס. הכנסת התובע בתקופה מתום תקופת אי כושר בנובמבר 2004 ועד מאי 2007 הייתה קצבת נכות והבטחת הכנסה וממאי 2007 ועד נובמבר 2008 התווספה לכך גם הכנסה מעבודה אצל דוד נקש. בצדמבר 2008 הומרו הבטחת ההכנסה וקצבת הנכות בקצבת זקנה, ולפחות מפברואר 2009 חדל התובע לעבוד ונותר רק עם קצבת זקנה. בתקופה עם ההכנסה הנמוכה ביותר בין מאי 2005 ועד מאי 2007 חי התובע מהכנסה חודשית המורכבת מקצבת נכות של 196 ₪ בשנת 2005 ו-201 ₪ בשנת 2006, והבטחת הכנסה שעמדה בממוצע בשנת 2005 על 1,008 ₪; בשנת 2006 על 1,428.75 ₪; ובשנת 2007 עד מאי 2007 על סך של 1,716 ₪ לחודש. ממאי 2007 הבטחת ההכנסה עומדת על ממוצע של 1,457 ₪ לחודש. דהיינו שבשנת 2005 הכנסתו החודשית, הממוצעת, הייתה 1,400 ₪ ובשנת 2006 היא עמדה על 1,630 ₪ (מעוגל כלפי מעלה). הכנסה חודשית זו נפלה מההכנסות המדווחות בשנים 2002 ו-2003 כאמור לעיל, ולא רק מהשכר הרבע השנתי. מצב זה תוקן ממאי 2007 כאשר נקודת הבסיס היא ההכנסה בשנת 2002 ו-2003. למעט ההסבר שבשנת 2004 המספר הירוק נמכר אין הסבר כיצד התובע הצליח בשנת 2004 להגדיל את הכנסתו השנתית המדווחת, מעל לפי 3 מהכנסתו בשנת 2002. לכן נחה דעתי וכפי שהתובע הסביר המקור הוא במכר. התובע והעדים מסרו נתונים על טיב ההסדר הכלכלי בין בעל המונית לנהגים אך בהעדר חוות דעת המשערכת ממוצעים של עלויות בין לבעלים ובין לנהג, לא ניתן לכמת את ההפסד שיש לחשבו על בסיס הכנסה חייבת במס ולא לפי מחזור. הנתונים שנמסרו היו באשר לתשלום היומי לבעל המונית ולפי העדויות זה משתנה בין לפי סוג הרכב ובין לפי שעת המשמרת. לפיכך, לא ניתן על בסיס זה לשום את הכנסות התובע עד שנשרף לרכב מנוע או הכנסתו האמיתית כנהג אצל דוד נקש. לאור הנתונים לעיל, אני פוסקת לגבי העבר כדלקמן: מהתאונה ועד 15.11.04 - סך של 7,824 ₪ לפי 2,608 ₪ X 100%. מיום 15.11.04 עד 31.8.06 - סך של 8,215 ₪ לפי 21 חודשים X 15% X 2,608 ₪. מיום 1.9.06 ועד מאי 2007 ההפסד של התובע הוא 261 ₪ לחודש לפי 10% מהשכר הרבע שנתי של 2,608 ₪. הכנסת התובע בשנת 2006 עמדה בממוצע על 1,429 ₪ השווים ל-55% מהשכר הרבע שנתי. לפיכך ההפסד שלו עומד על סך של 2,088 ₪ לפי 261 ₪ X 8. ממאי 2007 ועד נובמבר 2008 הכנסת התובע החודשית עומדת על 2,614 ₪ (1,157+ 1,457). השווי המשוערך של השכר הרבע שנתי במאי 2004 לפי אמצע תקופה עומד על 2,903 ₪. לפיכך התובע הפסיד 261 ₪ כל חודש X 18 = 4,698 ₪. מדצמבר 2008 עובר התובע לקצבת זקנה שמשולמת לו מחמת זכאות שאינה קשורה לתאונה והוא מפסיק לקבל קצבת הבטחת הכנסה וקבצת נכות. הכנסתו עד ינואר 2009 עומדת אפוא על 1,157 ₪ משכורת. ההפסד עד ינואר 2009 עומד על 522 ₪. מפברואר 2009 ועד היום התובע חדל לעבוד וטרם הגיע לגיל 70. אני פוסקת לו סך של 6,786 ₪ (26X 261 ). סה"כ 14,094 ₪. סכום זה משוערך מאמצע תקופה עומד על סך 15,593 ₪. ג. הוצאות רפאויות לעתיד בהעדר חוות דעת לצורך בהוצאות אלה ומאחר ומדובר בתאונת עבודה, היה והתובע ידרש להם, הוא זכאי לכיסויים על ידי קופת חולים. ד. עזרת זולת בעתיד התביעה נדחית. עולה מהראיות שהתובע חזר להיות נהג מונית עד ינואר 2009. ה. נסיעות לעתיד מגבלות התובע אינן בגלל התאונה אלא בגלל מום מולד. התביעה נדחית. ו. הוצאות רפואיות לעבר אני פוסקת לתובע לפי אמדנה 3,000 ₪. סכום זה נכון להיום. ז. נסיעות לעבר אני פוסקת לתובע לפי אמדנה 1,000 ₪. סכום זה נכון להיום. ח. עזרת זולת לעבר התובע לא העיד עדים על קבלת עזרה מעבר לזה הניתנת על ידי בני משפחה. אני פוסקת סכום על פי אמדנא בסך של 2,000 ₪. ט. נזק לא ממוני אני פוסקת לתובע סך של 27,682 ₪. סכום זה משוערך להיום. 6. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: נזק לא ממוני - 27,682 ₪. אבדן שכר לעתיד - 20,000 ₪. הפסד פנסיה - 1,311 ₪. הפסד שכר לעבר - 15,593 ₪. הוצאות רפואיות לעבר- 3,000 ₪. נסיעות לעבר - 1,000 ₪. עזרת זולת לעבר - 2,000 ₪. סה"כ: 70,586 ₪. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל : דמי פגיעה ששולמו ביום 6/1/05 בסך של 5,133 ₪. סכום זה משוערך נכון להיום עומד על סך של 7,292 ₪ . כמו כן, הוא קיבל מענק נכות בסך של 16,426 ₪ ביום 19.10.06. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 21,123 ₪. אינני מורה על הפחתת הבטחת הכנסה שהוא למעשה השלמה של הכנסה מחמת הכנסה נמוכה והתובע זכאי לה מעצם ההכנסה הנמוכה, ללא קשר לנכותו. לעומת זאת, אני מורה על הפחתת קצבת הנכות עד להגיע התובע לקצבת זקנה, שכן היא ניתנה בגין התאונה. היתרה זה תשא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובע את חלק אגרת ביהמ"ש שנשא בו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. קרסולתאונת דרכיםמוניתנהג מוניתשבר