קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עובד שמירה נגד חברת שמירה: בפנינו תובענה של עובד לשעבר של הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מקודמת ודמי הבראה. בין לבין, שילמה הנתבעת לתובע את דמי ההבראה. הצדדים נותרו חלוקים בקשר לשיעור ניכוי מס ההכנסה. הנתבעת הודיעה בפתח ישיבת ההוכחות כי היא תפעל לתיקון התשלום לאור אישור על ניכוי מס בשיעור נמוך מזה שנוכה בפועל. לפיכך נותר להכריע בשאלת הפיטורים או ההתפטרות. התובע - כיום כבן 70 שנה - הועסק ע"י הנתבעת כשומר בסניף ההיפר נטו בקרית שרת חולון מיום 17.3.02. במקום זה נדרש השומר לשאת נשק, ומאחר ולתובע היה נשק פרטי הוא נשכר לתפקידו הנ"ל. התובע אהב את עבודתו ואת מקום עבודתו ונשא חן בעיני מעסיקיו בפועל בסניף. התובע עבד שישה ימים בשבוע 5 שעות כל יום. ביום 28.4.03 אבד לתובע נשקו והוא לא יכול היה להמשיך בתפקידו בקרית שרת ולפיכך חדל מלעבוד בפועל במקום. הצדדים חלוקים על הקורה מאז. התובע טען כי לא הוצעה לו עבודה חלופית חרף רצונו העז לעבוד ולכן יש לראות בו כמי שפוטר. הנתבעת טוענת מנגד כי הוצעה לתובע עבודה חלופית אך הוא סרב לכל ההצעות ורצה לעבוד רק בסניף שבקרית שרת. במהלך החודשים יולי אוגוסט הוחזר לתובע נשקו ורשיונו לשאת נשק, והכל מבלי שנמצא כי יש להעמידו לדין. בין לבין עבד התובע כנהג במהלך חודש יולי 2003. ביום 22.9.03 לערך, פנה התובע לנתבעת במכתב כדלהלן: "הנדון: סכומים המגיעים לי מיחסי עבודה" בתאריך 28/4/03 הודעתם לי כי איני יכול להמשיך לעבוד בחברתכם משום שאבד אקדחי האישי. זאת למרות שאסור למאבטח לעבוד עם כלי הנשק שלו.ב אני רואה במעשה זה הודעת פיטורם מצדכם ואני דורש שתשלמו לי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וכל סכום אחר המגיע לי כחוק.ו אם לא אקבל תשובה עד ה-1/10/03 אשקול פנייה לערכאות משפטיות." ביום 30.9.03 לערך, השיבה הנתבעת כך: "קיבלתי את מכתבך בנוגע לדרישתך לתשלום פיצויים והודעה מוקדמת. על פי בירור שערכתי עם הנהלת סניף ראשון לציון נודעו לי הפרטים הבאים. א. אקדחך האישי אבד ולכן לא יכולת להמשיך בעבודתך כבודק בטחוני חמוש. ב. במקום בו עבדת לא הייתה אפשרות להעסיק אותך. ג. הוצעה לך עבודה חלופית כבודק חשבונית במקום אחר. ד. תשובתך הייתה שבשלב זה אינך מעוניין לעבוד ואתה מעדיף להמתין עד לקבלת אקדח חדש. ה. הנני להבין ממכתבך שכפי הנראה בקשתך לקבל נשק חדש לא התקבלה ולכן הנך בוחר בדרך של נסיון לקבל כספים אשר אינם מגיעים לך. ו. לבסוף להערתך האחרונה במידה ותחליט לפנות לדרך של ערכאה משפטית אנו נגיש כתב הגנה ותביעה שנגד על אי מתן הודעה מוקדמת כנדרש. בברכת שנה טובה". ביום 3.10.03 השיב התובע במכתב בו הוא חולק על טענת הנתבעת לטענתו לא הוצעה לו עבודה חלופית, וכל שנאמר לו היה להמתין לפרוייקט חדש שיתקבל ואז יפנו אליו. אך דחו את התובע בלך ושוב. ביום 3.12.03 הגיש התובע את תביעתו. בכתב התביעה טען התובע: "4. בתאריך 28/4/03 אבד לי האקדח (נפל מהתיק). עקב כך הודיע לי מנהל הסניף של הנתבעת בראשון לציון, מר יוסף דמתי, כי עלי להיות מושעה מעבודה עד שאקבל בחזרה מהמשטרה את האקדח. זאת למרות שכאמור בעלותי על אקדח אינה תנאי לעבודה ואף אסור למאבטח לעבוד עם אקדחו הפרטי. 5. עקב כך נאלצתי להפסיק לעבוד בשירות הנתבעת. 6. לאחר כחודשים וחצי הודיעו לי מהמשטרה כי אקדחי נמצא ברשותה, והוא הוחזר לי. יצויין כי המשטרה לא מצאה מקום להעמיד אותי לדין בגין הפקרת הנשק (הודעת המשטרה מצורפת כנספח ב')" 7. לאחר שהוחזר לי האקדח, פניתי שוב למר דמתי ובקשתי לשוב לעבודה. מר דמתי הפנה אותי לסדרן העבודה, אולם זה טען בפניי כי אין לו כל עבודה לתת לי, וכי כל המשרות תפוסות. מנהל הסניף חזר ואמר לי לשוב כל מספר ימים, או שהם יודיעו לי מתי תהיה לי עבודה, וכך נאלצתי לחכות עד שייתנו לי עבודה". כתב הגנה הוגש ביום 23.2.04. הנתבעת טענה כי התובע התפטר עקב סרובו לעבור למקום אחר. עוד טענה הנתבעת כי יש לקזז את חלף ההודעה המוקדמת שהתובע לא נתן קודם להתפטרותו. ביום 15.7.04 התקיימה ישיבת הוכחות בפנינו העידו התובע, ומטעם הנתבעת - מר יוסף דמתי, מנהל סניף ראשון לציון, מר משה סנדרוביץ, מי שהיה אז המפקח על התובע ובחודש ספטמבר 2003 סיים את עבודתו בה, והגב' אירנה בוייקו, פקידתו של מר דמתי. בעדותו חזר התובע על טענותיו לפיהן הנתבעת לא הציעה לו שום עבודה, ונציגיה רק משכו אותו בלך ושוב. במהלך חקירתו הנגדית של מר סנדרוביץ הסכים התובע כי "יכול להיות" שהציעו לו עבודה חלופית, אך זו דרשה משמרות ארוכות מאלה בהן עבד בהיפר נטו, ולאור גילו הוא לא יכול היה לקבל את ההצעה. עדי הנתבעת חזרו על גרסתם לפיה התובע סרב לכל הצעה אחרת ורק רצה לחזור לסניף ההיפר נטו. לגבי מועד קבלת הנשק בחזרה הסבירו נציגי הנתבעת כי במקום כבר הועסק עובד אחר ולכן לא ניתן היה להחזיר את התובע למקום העבודה בסניף ההיפר נטו. לאחר ששמענו את הצדדים, החלטנו להעדיף את גרסת הנתבעת: בניגוד לעמדה הנחרצת של התובע כי לא הוצעה לו כל עבודה, הוא הודה כי "יכול להיות" שעבודה כזו הוצעה לו. אך הפעם הוא מצא לנכון למצוא בה פגם בכך שהיא היתה ארוכה יותר. גרסת התובע לא מתיישבת עם נוסחו של מכתב "הדרישה" מיום 22.9.03 בו דובר על מועד סיום העבודה בסניף בשל אובדן הנשק ואין בו איזכור על מחדל מלהציע עבודות אחרות. הדעת נותנת כי טענה שכזו שהיא מרכזית ביחסי הצדדים היתה מקבלת את ביטויה בהזדמנות הראשונה. גם בכתב התביעה אין פירוט של הטענה לפיה פוטר התובע משום שלא הוצעה לו עבודה חלופית לאחר אובדן הנשק. נהפוך הוא, בכתב התביעה מציין התובע כי פנה למר דמתי לאחר שהנשק הוחזר אליו. משכך תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת נדחית. מאחר ואין אנו פוסקים לתובע סכום כספי אין צורך להכריע בטענת הקיזוז שעניינה אי מתן הודעה מוקדמת ע"י התובע. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 750 ₪, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה, אם תנתן לכך רשות של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. את הבקשה לקבלת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין. ענף השמירהחברת שמירה