קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות ערעור על מזונות זמניים: א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל- אביב והמרכז בתמ"ש 107921/00 (כב' השופטת ט' סיוון) מיום 24.7.01, לפיה חויב המערער לשאת במזונות זמניים של המשיבים 2,3 ו 4 בסכום של 4,770 ₪ לחודש. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, החלטתי מכוח סמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. המערער והמשיבה 1 נישאו כדמו"י ביום 28.1.88. מנישואים אלה נולדו לצדדים שלושה ילדים, מ' יליד 29.9.94, ש' יליד 14.7.98, ק' ילידת 14.7.98. ביום 19.12.00 הוצא כנגד המערער, במעמד צד אחד, צו הגנה האוסר על המערער להיכנס לדירת הצדדים. ביום 4.1.01 הגיש המערער לבית הדין הרבני בתל-אביב תביעה לגירושין, הכרזת האישה כמורדת (שלילת מזונות אישה) ופירוק שיתוף במקרקעין. ביום 15.2.01 הגישו המשיבים תביעה למזונות, מדור וסעדים נלווים במסגרת תמ"ש 107921/00. ביום 1.4.01 הגיש המערער כתב הגנה בתביעה למזונות. ביום 13.6.01 התקיים דיון בבד"ר בתביעת המערער, כאמור. בתאריך 17.6.01 ניתנה ההחלטה בבד"ר. ביום 24.7.01 התקיים דיון בנושא המזונות הזמניים בביהמ"ש לענייני משפחה. בית משפט קמא חייב את המערער לשלם למזונות ילדיו סכום של 4,770 ₪ לחודש, זאת בנוסף לקצבת הילדים שמקבלת המשיבה בסכום של 850 ₪. כן חויב המערער בתשלום הפרש מזונות העבר ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן ההחלטה. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני. ג. בית משפט קמא קבע בהחלטתה כי קיימת מחלוקת באשר להיקף הכנסות המערער. בית משפט קמא קבע כי המערער עובד אצל קרובי משפחה במפעל לתכשיטים, והגיש תלושי שכר מהם עולה כי משתכר כ 3,000 ₪ לחודש. בית משפט קמא אינו מקבל גרסת המערער ולפיכך קובע : "ומהמפורט בסעיף קטן זה ניתן להסיק כי איני מקבלת את האמור בתלושי השכר אשר הוצגו בפני ע"י הנתבע, אשר מועסק ע"י קרוב משפחתו ומהמקובלות הן כי אין קושי להנפיק תלושי שכר שהונפקו באותה עת ובאותו מועד לצורך הליכים המתקיימים במסגרת תביעת מזונות. משכך, אין אלא לפסוק את המזונות הזמניים עפ"י צורכי הקטינים ללא רכיב היקף הכנסתו של הנתבע אשר יתברר במסגרת הליך ההוכחות" (עמ' 4 שורות 1-9 להחלטה). בית משפט קמא מציין כי אין מחלוקת כי מדורם של הקטינים מסופק להם ולפיכך קובע מזונות לפי צרכיהם ההכרחיים של הקטינים בסכום של 4,770 ₪ לחודש מהם 1,650 ₪ בגין מעון של המשיבים 3 ו 4. בנוסף קובע סכום של 500 ₪ לחודש כדמי טיפול עבור שלושת הקטינים, מאחר שלא נפסקו לאישה מזונות. כן בית משפט קמא קבע, כאמור, כי קצבת הילדים תיווסף לדמי המזונות החדשים ותשולם לידי המשיבה. ד. המערער טוען כי מועסק כשכיר במלטשה ברמת גן ומשתכר כ 3,000 ₪ לחודש. המערער טוען כי טעה בית המשפט קמא בקובעו, ללא בסיס ראייתי, כי אינו נותן אמון בתלושי השכר שהגיש המערער. המערער טוען כי בית משפט קמא התעלם מהכנסתה של המשיבה המגיעה לטענתו לסכום של 4,000 ₪ נטו לחודש; משכורת מעבודתה כאחות מוסמכת בבי"ח בלינסון. המערער טוען כי טעה בית המשפט קמא בקביעת סכום המזונות וכי היה על בית המשפט קמא לקבוע מזונות זמניים בסכום שימנע חרפת רעב ויספק צרכיהם ההכרחיים והמינימליים בלבד של הקטינים. לטענת המערער מזונות זמניים הינם סעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות ולכן היה על בית המשפט קמא לקבוע בזהירות רבה את יכולת המערער וצרכי הקטינים. עוד טוען המערער כי בעקבות צו הגנה שהוצא כנגדו הורחק מהבית וממשפחתו. לטענת המערער קביעת בית משפט קמא לעניין המזונות הזמניים, הביאה להקצנת הסכסוך בין בני הזוג ולכישלון הניסיון לשלום בית שנעשה ע"י הצדדים מספר ימים לפני הדיון. ה. לטענת המשיבה המערער רשום כשכיר לצורכי מס וכי מועסק , כביכול, על ידי קרובי משפחתו. לטענת המשיבה תלושי השכר שהגיש לבית משפט קמא הונפקו כולם באותו מועד, במטרה שיחויב המערער במזונות נמוכים. ראיה נוספת ליכולתו הכלכלית של המערער היא שלאחר שלוש שנות נישואים רכש המערער דירת מגורים בשווי 112,000$ ללא לקיחת כל הלוואה ובזמן שהאישה לא עבדה. המשיבה טוענת כי בית משפט קמא התחשב במערער בקובעו סכום מזונות נמוך יחסית להשתכרותו בפועל של המערער. עוד טוענת המשיבה כי בית משפט קמא העריך צרכי הקטינים ששניים מהם הם מקטיני קטנים בסכום של 4,770 על פי החלוקה כדלהלן: 1,100 ₪ לכל קטין + 1,650 ₪ מעון עבור שני הילדים הקטנים ו 500 ₪ דמי טיפול. המשיבה טוענת כי תשלום של 1,100 ₪ לחודש עבור צרכי הילדים, הינו סכום מינימאלי המספק צרכים הכרחיים בלבד. לעניין חיוב המערער בתשלום עבור מעון - המשיבה טוענת כי כיום משלמת עבור המעון בו שוהים שני הילדים הקטנים סכום של 2,502 לחודש ומשכך יש לדחות טענת המערער ולהגדיל גובה המזונות הזמניים ב 852 ₪ לחודש. לטענת המשיבה, דמי הטיפול נקבעו מאחר שלא נפסקו לה מזונות. לטענת המשיבה, המערער לא שילם עד היום ולא אגורה מדמי המזונות הזמניים שנקבעו. המשיבה טוענת כי משתכרת כ 3,300 ₪ לחודש ולאחר תשלום עבור המעון בו שוהים הקטינים נותר בידה סכום של 798 ₪ לסיפוק צרכיה וצרכי שלושת ילדיה. לטענתה לקחה הלוואות על מנת לדאוג לצורכי המשפחה. ו. בקשת רשות הערעור שבפני עניינה החלטת בית משפט קמא לחייב המערער במזונות זמניים. "בידוע, אין זה מדרכו של בית משפט של ערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם" (ע"א סדן נ' סדן, פ"ד לו(4) 169). כך נקבע בעניין מזונות קבועים, קל וחומר, כאשר המדובר בקביעת מזונות זמניים, אשר הינם סעד זמני שבא לשמור על המצב הקיים, עד למועד ברור העניין לגופו ומתן הכרעה סופית בתובענה. בדין קבע בית משפט קמא כי יש מחלוקת בדבר היקף הכנסתו של המערער. המשיבה טענה בפני בית משפט קמא כי המערער הנו מבעלי מפעל תכשיטים והכנסתו גבוה, מנגד המשיב הגיש תלושי שכר שמהם עולה כי משתכר כ 3,000 ₪ לחודש בלבד. המערער טוען כנגד הספק שהטילה השופטת קמא באמינות תלושי השכר שהגיש. במצב דברים זה, מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא לפיה אינו מקבל את האמור בתלושי השכר שהגיש המערער, קודם לבירור יסודי לאחר שמיעת ראיות, ולצורך קביעת המזונות הזמניים בלבד. עם זאת, למרות חוסר האמון שהביעה בתלושי השכר, בית משפט קמא לא קבע מזונות זמניים על סמך טענות האישה. בית משפט קמא קבע, לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במערער, כי צורכי הקטינים יפסקו ללא רכיב היקף הכנסת המערער, שיתברר במסגרת ההוכחות. קביעה זו בדין יסודה ואיני מוצאת מקום להתערב בה. נראה כי, בית משפט קמא התחשב במערער ובטענותיו בפסיקת המזונות. המדובר בפסיקת מזונות זמניים לשלושה קטינים שאחד מהם בן 7 ותאומים בני 3 שהם מקטיני קטנים, והחובה האבסולוטית לספק צרכיהם ההכרחיים חלה על האב. בית משפט קמא קבע מזונות זמניים לסיפוק צרכיהם ההכרחיים של הקטינים, ללא מדור, בסכום של 1,100 ₪ לכל ילד בתוספת הסכום שמשולם עבור מעון. סכום זה הינו מינימאלי וצנוע ובתחום חבותו היסודית של אב כלפי ילידו הקטינים (בר"ע 21148/99 רחמים נ' רחמים, טרם פורסם). מכאן שגם אם נכונה טענת המערער ובמהלך שמיעת ההוכחות יביא ראיות לכך שהכנסתו היא אכן עפ"י תלושי השכר שהציג, ספק אם יהיה בכך כדי להועיל למערער משהמזונות שנפסקו הם צנועים שלא לומר נמוכים. בענייננו, בשלב זה, יש ראיות לכאורה על היקף רכוש ורמת חיים גבוהה בה חיה המשפחה טרם פרוץ הסכסוך, ויש בכך בלבד כדי להצדיק קביעת מזונות זמניים לקטינים בסכום סביר. כאמור, איני נדרשת לסוגיה זו, מאחר והמזונות הזמניים שנפסקו הם על דרך המינימום וסכום דומה היה נפסק גם אם היו מתקבלות כל טענותיו של המערער. ומכל מקום, בשלב ההוכחות יוכל המערער להעמיד הדברים על דיוקם ולהוכיח את גרסתו. בענייננו, עיון בהחלטה מעלה כי ביהמ"ש קמא פסק את סכום החיוב במזונות זמניים לאור דיון ועיון בחומר הראיות שהונח בפניו. איני סבורה כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בשיקוליו של ביהמ"ש קמא, המצדיק התערבות ערכאת ערעור. ז. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ומעד מועד תשלומם. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורמזונות