אחד המבחנים בין בורר לשמאי הוא כי אם היה זה בכוונת הצדדים שהאנשים שנתפנו על ידיהם יפסקו בסכסוך על סמך עדויות - שאז ייחשבו בוררים; או שמא הכוונה היתה שיעריכו את נושא הסכסוך על סמך ידיעותיהם המקצועיות ונסיונם המעשי, בלי צורך לשמוע ראיות ועדויות - שאז יש הנחה לכאורה שנתמנו כמעריכים ולא כבוררים קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ההבדל בין שמאי מכריע לבין בורר: השופטת הדסה אחיטוב: המערערת בפנינו הועדה המקומית לתכנון ולבניה "הדרים" (להלן "הועדה"), חייבה את המשיב (להלן "X"), בהיטל השבחתם של מקרקעין המצויים בתחומה. החיוב מבוסס על שומתו של שמאי הועדה דאז אפרים מרגלית. X לא הסכים לשומה והציג שומה מטעמו שנערכה ע"י השמאי אחיקם ביתן. הועדה וX לא הסכימו לשומה, ועל כן בהתאם לסעיף 14(ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965נבחר שמאי מקרקעין אחר אליעזר פישר כשמאי מכריע. סעיף 14(ב) האמור קובע: "... לא הסכימו... יבחרו הועדה המקומית ובעל המקרקעין שמאי מקרקעין אחר (להלן - שמאי מכריע) ושומתו תהא מכרעת. . . ". סעיף 14(ג) לאותה תוספת מקים את זכות הערעור "על חיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי מכריע כאמור" בפני בית משפט השלום על חיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי מכריע זאת בנקודה משפטית בלבד, או בעילה שלא ניתנה לועדה המקומית או לבעל המקרקעין, או לשמאים מטעמם, הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיות בפני השמאי המכריע. בהתאם הוגש ערעור על הודעת השמאי המכריע ע"י X לבית משפט השלום בפתח תקוה. הערעור נדון ועל פסק הדין שניתן במסגרתו (ע"י כב' השופט קסירר) מונח הערעור שבפנינו. חשוב לציין כי ערעורו של X בפני בית משפט השלום לא נסב על עקרונות השומה אותם קבע השמאי המכריע אלא תקף החלטתו בשניים: 1) פגם בהליך קבלת החלטתו של השמאי המכריע דהיינו, אי התיצבותו של השמאי מטעם הועדה ואי חקירתו על ידי X בפני השמאי המכריע. 2) חריגת השמאי המכריע מסמכותו - עשיית שימוש בידיעותיו האישיות, לאחר בדיקה מיוזמתו ולא מידיעתו השיפוטית. טרם שנכנס לעובי הקורה של נימוקים אלה מבחינה עובדתית ומשפטית - שומה עלינו לציין, כי ביהמ"ש קמא קיבל את שתי הטענות. בהתאם לכך קיבל את ערעורו של X, ביטל את השומה שערך השמאי המכריע אליעזר פישר וקבע, כי על הצדדים לקבוע שמאי מכריע אחר. על פסק דין זה ערעורה של הועדה בפנינו - המלינה על קביעות ביהמ"ש קמא בשתי הנקודות הנ"ל. הנושא הראשון הדורש הכרעה - שאלת אי השתתפותו של השמאי אפרים מרגלית בדיון בפני השמאי המכריע ואי חקירתו במסגרת זו. העובדות החשובות לעניננו הנן כדלקמן: במצורף לכתב המנוי של השמאי המכריע הומצאו לו שומת הועדה הערוכה ע"י שמאי אפרים מרגלית ושומת הבעלים - X הערוכה ע"י אחיקם ביתן. הישיבה בפני השמאי המכריע התקיימה ביום 12.11.91נטלו בה חלק מי ששימש אותה עת שמאי הועדה יוסף ברק (חליפו של מרגלית), רחמים שקיף מטעם הועדה, שמאי הבעלים אחיקם ביתן, עו"ד משה קולמן וחתנו של X (מר אילן גמזו). כעולה מפרוטוקול הדיון שמאי הועדה באותה עת יוסף ברק טען לשומת הועדה. משמע היה ערוך להגן עליה וללא ספק אילו הוצגו לו שאלות היה חייב להתייחס אליהן ולהשיב ללא הסתייגות לגבי מעורבותו הוא; זאת משום שהתיצב לצורך הבהרת חוות הדעת ביסוסה והטעם להעדפתה על פני חוות הדעת האחרת. ברם, לא הוצגה לשמאי ברק שאלה כלשהי וכיוון שכך, אין לו למשיב שבפנינו להלין אלא על עצמו. עוד יצויין, כי עולה מפרוטוקול הדיון של אותו מועד, הוא כי לאחר שהועלו דברים מפי השמאי ביתן, נשמעה תגובת הועדה מפי השמאי ברק ובהמשך תגובה נוספת של ביתן. השמאי אף ערך בקור מקצועני במקום ובו ביום נערך דו"ח בהתאם. נקבע כי פרקליטי הצדדים יגישו סיכומי טענותיהם המשפטיות בכתב וכך נעשה. לאור כל האמור, אני מציעה לחברי לקבוע, כי לא נפל פגם כלשהו באי השתתפותו של מי שערך שומת הועדה, וכי משלב זה, משחדל לשמש כשמאי עבור הועדה השתתף בדיון וייצג את עמדתה מבחינה מקצוענית השמאי החליף ברק, כאשר ברק הגן על חוות הדעת השמאית של מרגלית, לא סטה ולא התכוון לסטות ממנה כהוא זה. אשר על כן אין סיבה ואין הצדקה להחזיר הדיון לשמאי מכריע זה או אחר לצורך התייצבותו של השמאי אפרים מרגלית. הנושא השני והעקרוני יותר מתייחס לתפקידו ולסמכויותיו של השמאי המכריע המתמנה על פי סעיף 14(ב) לתוספת השלישית כאמור. בע.א. 782/88מסד חברה הדדית להלואות וחסכונות בע"מ נ. הסוכנות היהודית לארץ ישראל (פד"י מ"ה(5) 625) מצוטט בעמ' 631בהסכמה האמור בע.א. 241/81 (פד"י לט(1) 561בעמ' 569): "אחד המבחנים בין בורר לשמאי הוא כי אם היה זה בכוונת הצדדים שהאנשים שנתפנו על ידיהם יפסקו בסכסוך על סמך עדויות - שאז ייחשבו בוררים; או שמא הכוונה היתה שיעריכו את נושא הסכסוך על סמך ידיעותיהם המקצועיות ונסיונם המעשי, בלי צורך לשמוע ראיות ועדויות - שאז יש הנחה לכאורה שנתמנו כמעריכים ולא כבוררים". בע.א. 124/79+ 128מ"י נ. קמינר (פד"י ל"ד(1) 617) נדון שווי נכסי מקרקעין שהופקעו. בית המשפט מינה שמאי כחוקר לאחר שהיו בפניו חוות דעת של שמאי שני הצדדים וקבע בית המשפט, כי עסקות וחלקות שנבחנו לשם שומת שווי קרקע שהופקעה והן בתוך השטח שהופקע או בשכונה סמוכה (שכונת תלפיות ה.א.) יכולות לשמש אמת מידה, ובלשון ביהמ"ש: "באם קיימות עיסקות ממשיות בתנאים ובמספר סביר בתוך השטח המופקע שיש בהן כדי לשמש מודד ראוי מספיק, אזי אלה מהוות את המודד העיקרי, אבל אם אין זה המצב אזי העסקות בתלפיות הספונה יכולות לשמש מודד סביר, כפוף כמובן להשוואת הנתונים ולעשיית ההתאמות המתבקשות" (עמ' 625שם). כך אף נפסק בענין ע.א. 161/79שר האוצר נ. זילברשטיין (פד"י ל"ד(3) 225) כאשר הנושא הנדון קביעת פיצוי בגין קרקע שהופקעה. שם קבע בית המשפט, כי שיטה השוואתית המבוססת על עיסקאות שבוצעו באותו פרק זמן במקרקעין שנתוניהם דומים לנכס היא השיטה המועדפת. הנה כי כן, גם בעניננו בחר השמאי המכריע לבקר במקום ולהביע דעתו לאור בדיקתו את המקום והידע המקצועי שלו לעיסקאות ו/או לנתונים נוספים הדרושים לצורך הכנת השומה; וזאת בנוסף לחוות הדעת מטעם כ"א מהצדדים אשר הונחו בפניו ואשר למעשה מהוות את העמדה המקצועית של כל צד. אשר על כן, אם נאמר, כי תפקידו של השמאי המכריע אינו תפקיד של בורר אלא מנויו בא לו בהיותו איש מקצוע כי אז מצופה ממנו שיעשה שימוש בידע אישי מקצועי שלו (באבחנה מבורר או פוסק שאינו איש מקצוע). בקשנו ללמוד מנושא שומת מקרקעין שהופקעו לעניננו, זאת משום שחוק התכנון והבניה והתוספת השלישית אינם מגדירים מפורשות סמכויותיו של השמאי המכריע. הגדרת "שמאי מקרקעין" קיימת, מכך ששמאי מקרקעין מוגדר כמשמעותו בחוק שמאי השופט א' אבן-ארי, אב"ד: אני מסכים. א. אבן ארי, שופט אב"ד השופט ד' בר-אופיר: אני מסכים. ד. בר-אופיר, שופט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ה. אחיטוב. המשיב ישלם למערערת הוצאות המשפט ובנוסף להן שכ"ט עו"ד בסך 500, 7ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. יישוב סכסוכיםבוררשמאותשמאי מכריע