בהתייחס לדין הקיים, הרי שהפסיקה בעניין איננה כה נהירה וברורה וכדברי כב' השופטת י' שבח (ע"א 2586/03 פז חברת נפט בע"מ נ' עירית בני ברק (לא פורסם 2.2.2006)): "ושוב עולה לדיון הסוגייה הישנה נושנה המתייחסת לסמכותה העניינית של הערכאה האזרחית לדון בתובענות שעניינן ארנונה, בשים לב לסמכויות הנתונות למנהל הארנונה ולוועדת הערער - במסלול האחד, ולבתי המשפט לעניינים מנהליים - במסלול הנוסף. בתי המשפט עסקו רבות בסוגייה זו, שקלו וטרו, ובפנינו פסקי דין רבים, אשר בחלקם תומכים בעמדת המערערת, ובחלקם תומכים בגישת המשיבות. ואכן, בעלות הדין שבפנינו, לא הגיעו לבית המשפט בידיים ריקות ושתיהן הצטיידו כדבעי והעתירו על בית המשפט פסיקה למכביר. אין מדובר בפסיקה אחידה, ושתי הגישות הנוגדות מוצאות תימוכין בפסק-דין זה או אחר...". עם זאת ניתן לומר באופן כללי כי היכן שקיימת סמכות לגוף ערר לדון ימנעו הערכאות הרגילות מלדון באותו עניין, ולא יאפשרו לעקוף את דרך המלך אותה קבע המחוקק, אלא אם כן מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת (ראו דברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשון, פ"ד נ(5) 478 481 ; רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481). ההיגיון בכך הוא כי מחד ישנה מגמה להרחיב את סמכויות המנהל/ועדה, הואיל והוא הפורום המקצועי והדבר יסייע להפחתת העומס על בתי המשפט, מאידך, בשל העובדה כי אין משפטן בוועדה, קבעה הפסיקה כי העילות בגינן ניתן להגיש השגה יצומצמו לעילות טכניות/עובדתיות שאינן בעלות אופי עקרוני. ארנונה