סעיף 22 (ב) לחוק ההתיישנות קובע: "בסעיפים 20 ו- 78 לחוק - הקרקעות העותומני תבוא במקום התקופה בהם תקופת חמש-עשרה שנה, ולגבי מקרקעין שנרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות הקניין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין) - תקופת עשרים-וחמש שנים; ואולם לגבי אדם שהחל בהחזקת מקרקעין לאחר יום כ"ד באדר א' תש"ג (1 במרס 1943), לא יבואו במניין חישוב התקופה חמש שנים המתחילות מיום תחילת חוק זה; ובמקום הטעמים החוקיים לעיכוב תקופת ההתיישנות האמורים בסעיף 20 לחוק האמור, יחולו הוראות חוק זה לחישוב תקופת ההתיישנות". סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני קבע (לפני שבוטל): "אין שומעים תביעות בקשר לקרקעות המוחזקות על פי שטר-טאבו, שהחזיקו בהן עשר שנים [25 שנים] ללא עורר, אם לא הוכח כדת אחד הטעמים החוקיים כגון: קטנות, שטות, אלמות ושהייה במדינות הרחוקות תחום נסיעה. החל מתאריך שעברו ובטלו הטעמים הללו ועד לעשר שנים, שומעים תביעות בקשר עם קרקעות, אך אם עברה התקופה הנזכרת, אין שומעים. אם הכיר והודה הנתבע, שהחזיק בקרקעות שבידדו וזרען כמתערב, אין ערך לעבירת הזמן ולא להחזקתו ואת הקרקעות יקחו ממנו ויחזירון למחזיק האמיתי". בע"א (מחוזי ת"א) 3394/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' וליד אלדח (פורסם במאגרים) (14.8.2005) נקבע: "סעיף זה מקים לטובת נתבע, אדם שהחזיק במקרקעין חזקה נוגדת במשך 25 שנים עד לכניסת חוק המקרקעין לתוקף, מחסום דיוני, המונע מתובע, בעלים רשום, לדרוש את פינויו...". באותו עניין קבע בית המשפט, כי שני תנאים צריכים להתקיים כדי שחזקה תחשב נוגדת לעניין סעיף 20: "התנאי הראשון - על הנתבע להוכיח שחזקתו אינה נובעת מזכותו של הבעלים, אלא נוגדת אותה...". "התנאי השני הוא שהחזקה צריכה לבוא מכוח טענת זכות בעלות של המחזיק. על המחזיק לטעון שהוא הבעלים של המקרקעין, הגם שאין מוטל עליו נטל להוכיח כיצד נהיה בעליהם...". בית המשפט קבע, כי צירוף הוראות סעיף 22 (ב) לחוק ההתיישנות וסעיף 159 (ב) לחוק: "...מלמד שחוק המקרקעין לא ביטל את סעיפים 20 ו- 78 לחוק הקרקעות העותומני, ככל שעסקינן בתביעות שהתיישנו לפני כניסתו לתוקף, אך האריך את תקופת התיישנות שהיתה קבועה בהן ל-25 שנים באשר למקרקעין מוסדרים שנתפסה בהן חזקה לפני 1.3.1943". באותו עניין, נקבע: "כדי להצליח בטענת הגנה המבוססת על סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני היה על המשיב להוכיח חזקה בנכס במשך 25 שנים ברציפות עד לכניסת חוק המקרקעין לתוקף וכי חזקה זו היתה חזקה נוגדת. כלומר, היה עליו להוכיח שהמדינה או המערער (מנהל מקרקעי ישראל - ר.ש.) היו מודעים לכך שהוא מחזיק בנכס ושהביעו בשלב כלשהו הסתייגות מהמצב. לשון אחר: היה על המשיב להוכיח שהתקיים ניגוד אינטרסים בינו, כמחזיק, לבין המדינה, כבעלים...". קרקעותחזקה נוגדתמקרקעיןהתיישנות