קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פנסיה תקציבית לעובד קבוע בעירייה: האם זכאי התובע, שהיה עובד קבוע בעירייה, לפנסיה תקציבית - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע הועסק כסגן מנהל אגף המים והביוב בעיריית פ"ת מיום 1.4.93 ועד לפרישתו ביום 1.11.05. ביום 26.5.94 אושרה לתובע קביעות בעירייה. משנת 1967 ועד שנת 1990 הועסק התובע בתה"ל ובוטח בפנסיית יסוד במבטחים. כן הופרשו כספים עבורו לקופת הגמל של תה"ל. עם פרישתו מתה"ל, רכש התובע זכויות עתידיות במבטחים (180 חודשים) מיום 1.4.90 ועד 31.3.05 (נספחים ט' ו-י' לתצהיר התובע). בעת מעברו לעירייה, בחר התובע כי קופת הגמל של תה"ל תהא הקופה אליה יופרשו כספים עבורו. לקופת הגמל הופרשו 18.33% משכרו של התובע כאשר מתוכם 5% על חשבון העובד, 8.33% בעבור פיצויי פיטורים ו- 5% גמל על חשבון המעביד. קופת הגמל של תה"ל הינה קופת גמל הונית ולא קופת גמל לקצבה. ביום 6.4.94 כתב מנהל אגף כח אדם בעירייה, מר עקיבא נריה-וולנר למהנדס העיר (נספח ב' לתצהיר התובע): "1. העובד החל עבודתו ב- 1.4.93 עם קבלתו לעבודה ועל פי בקשת העובד מופרשים מידי חודש לקופת גמל של עובדי תה"ל הפרשות בהיקף של 1/3% 18 על פי הפרוט כדלהלן: א. 1/3% 8 עבור פיצויים ע"ח המעביד (העיריה). ב. 5% לגמל - ע"ח המעביד (העיריה). ג. 5% לגמל - ע"ח העובד. 2. משמעות ההפרשות הנ"ל הינה כי לא יוכל העובד להנות בעתיד עם סיום עבודתו מפנסיה תקציבית המשולמת ע"י העיריה או מתשלום פיצויים. 3. לאור האמור לעיל אין משמעות למתן קביעות לעובד, העובד יזומן לחתום על הסכם עבודה מיוחד. 4. אבקשך להביא תוכן מכתבי זה לידיעת העובד." בטופס העסקת עובד של התובע שהוצא ע"י מר עקיבא וולנר נרשם: "אסנת- שימי לב לתנאים הסוציאליים- יש הסכם מצ"ב" (נספח ב' לתצהיר נחמני). ביום 26.5.94 הודיע מנהל אגף כח האדם בעירייה כי מכתבו מיום 6.4.94 בטֵל וכי מוענקת קביעות לתובע (נספח ג' לתצהיר התובע). ביום 16.10.05, בסמוך לפרישתו של התובע, הוצא לתובע טופס 7 "תנאי פרישה" ולפיו זכאי התובע לגמלה בגובה של 25.16%. לתובע נערך תחשיב על ידי העירייה ולפיו יהיה זכאי לגמלה בגובה של 5,708.81 ₪. ביום 16.5.06 שלחה רו"ח רביטל הלחמי נסים מאגף החשבות בעירייה מכתב לגב' אסנת פישר, סמנכ"ל משאבי אנוש, בזה הלשון (נספח ו' לתצהיר התובע): "רקע: אריה קופלוביץ החל עבודתו בעירייה בחודש 4/1993. החל מתחילת עבודתו הופרש עבורו לקופת תגמולים הונית, שהיוותה המשכיות להפרשות המעסיק הקודם (חברת תה"ל בע"מ). לפי חוקת העבודה, העובד התקבל בגיל 53, עבד למעלה מ- 10 שנים, ולכן, זכאי לפנסיה תקציבית, חוו"ד משפטית של עו"ד אנצר מצוייה בידך. הבעיות: א. העירייה הפרישה במשך השנים 13.33%, הכסף נצבר בקופת התגמולים, אך העירייה זכאית להחזירו לקופתה, מכיוון שמדובר בכפל הוצאה. ב. משיכת מעסיק מהקופה חייבת בנכוי מס של 40%. ג. לו היה מבוטח כמו יתר עובדי העירייה בפנסיה תקציבית, היה זכאי להפרשות לקופות גדיש וקרן אור, סה"כ 2.5% הפרשות מעביד. פתרונות אפשריים: 1. העובד יגיש בקשה להיוון קצבה, במשך 6 השנים הבאות העירייה תשלם רק 75% מהגמלה לה זכאי, סכום ההיוון יקבל מתוך הצבירה בקופה. לפי חישוב שערכנו , מדובר בסך של כ- 350,000 ₪ (מקדם 3.377). 2. לפי הוראת הפרישה, זכאי לחדשי הסתגלות, לפדיון מחלה, ולפדיון ימי חופש בסכום כולל של כ- 187,500 ₪. הסכומים יחושבו בתלוש ויורדו כמקדמה, ע"ח סכומים שמשך מהקופה. 3. זכאי ל- 50% מצבירת תגמולי מעביד: זכאי ל- 2.5% וההפרשה היתה 5%. לסיכום: סך ההיוון + חדשי הסתגלות + פדיון מחלה + פדיון חופשה גדול מהצבירה בקופת תה"ל. לפיכך, אם ימשוך הכספים מהקופה, במקום מקופת העירייה, יאפשר משיכה ללא נכוי מס, ויחסוך לעירייה את התשלום הנוכחי, ע"ח הפרשות העבר. העובד לא ינזק שכן יקבל כל הסכומים להם זכאי, מקופת תה"ל ומהעירייה, וכן תשלום פנסיה תקציבית (מוקטנת ב- 25% ל- 6 שנים). אני מעבירה אליך לצורך המשך הטיפול בקבלת אישור למהלך ממשרד הפנים והסדרתו מול העובד, ומצרפת: פרק ג' מקובץ התקנות, העוסק בהיוון קצבה אישור צבירה מקופת הגמל נתוני עובד ונתוני פרישה" (הדגשה במקור - א.ג.כ.). מכתבה של רו"ח הלחמי הועבר למר אברהם אמונה, מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות) ברשויות המקומית במשרד הפנים. ביום 27.6.06 השיב מר אמונה לעירייה כי לא ניתן להמיר את קצבתו של התובע מקופת תגמולים "הונית" לפנסיה תקציבית. ביום 10.7.06 הורה מר אמונה לעירייה לבטל לאלתר את הפנסיה התקציבית שאושרה רטרואקטיבית למר קופלוביץ. התובע לא משך כספים מקופת התגמולים של תה"ל. בעת שפרש לגימלאות צבר התובע 62.68% גמלה במבטחים (נספח א' לתצהיר נחמני) מאחר שהתובע צבר 196 חודשי חברות במבטחים בהיותו עובד תה"ל בתוספת רכישת הזכויות על ידו עם סיום עבודתו בתה"ל (180 חודשי חברות)(סעיף 1 לעמ' 4 לחוות הדעת שהוגשה ע"י התובע). טענות הצדדים: טענות התובע: על פי הוראת חוקת העבודה ומכח הוראת חוק שירות המדינה (גמלאות) התש"ל - 1970 המוּחלות על עובדי העירייה זכאי התובע, שהתקבל לעירייה כעובד קבוע, לפנסיה תקציבית. הסכם המעבר לפנסיה צוברת אינו חל על התובע מאחר שבמועד הרלוונטי היה זכאי התובע לפנסיה תקציבית. לחלופין טוען התובע כי הפנסיה הצוברת שהינה ההסדר החלופי בחוקת העבודה, אף היא לא יושמה לגביו. עם פרישתו מהעירייה לא מקבל התובע לא פנסיה תקציבית ולא פנסיה צוברת. ביטוחו של התובע בקופת גמל הונית אינו שווה ערך לביטוח פנסיוני. התובע עותר לקבלת תשלום פנסיה חודשית רטרואקטיבית מיום פרישתו בסך של 5,708.81 ₪ לחודש. טענות העירייה: לבקשת התובע, המשיכה העירייה להפריש לתובע כספים לקופת הגמל תה"ל. העירייה לא טעתה באשר לביטוחו של התובע של התובע אלא העירייה ביצעה את ההפרשות על פי דרישת התובע. הצעת הפרישה ניתנה על ידי העירייה בטעות. התובע לא היה זכאי לפנסיה תקציבית מאחר שהופרשו עבורו כספים לקופת גמל. ביטוח התובע במסגרת קופת גמל אינו סותר את הוראות חוקת העבודה. תביעתו של התובע נגועה בחוסר תום לב, בשיהוי ובהתיישנות מאחר שהעירייה שינתה מצבה לרעה בשל בחירתו של התובע להפרשות לקופת גמל. על פי הנחיות משרד הפנים, מנועה העירייה מלהמיר את קופת הגמל לפנסיה תקציבית. זכאותו של התובע להלנת שכר התיישנה. טענות המדינה: ביטוח התובע בקופת גמל נעשה על פי דרישתו ובקשתו של התובע. לאחר 3 שנים מיום פרישתו ו- 15 שנה לאחר תחילת עבודתו, שינה התובע דעתו ומבקש כעת לקבל פנסיה תקציבית. בחינת החלטתו של התובע בחלוף השנים ועל פי מבחן הכדאיות נוגדת את עקרון תום הלב ואינה מהווה עילה לביטולה. הסדר תקציבי לא תמיד מיטיב מול הסדר הוני. התובע היה מודע היטב שבחירתו בקופת גמל שוללת את זכותו לפנסיה תקציבית. בזמנו הלין התובע על הקביעה כי לא תינתן לו קביעות אולם לא הלין באשר לפנסיה התקציבית. העירייה אינה רשאית לשלם פנסיה תקציבית רטרואקטיבית בלא אישור של משרד הפנים, הכל כאמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. הזכאות לפנסיה תקציבית מוקנית רק לעובדים שהועסקו על פי כתב מינוי. התובע לא הציג כתב מינוי. אין חובה על העירייה לבטח את עובדיה בפנסיה תקציבית. בהסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת נקבע כי העובדים יבוטחו בפנסיה צוברת. עובדים שלא בוטחו בפנסיה תקציבית במועד הקובע על פי הסכם המעבר ברשויות המקומיות (1.11.01) ימשיכו שלא להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית אף אם בניגוד לחוקת העבודה. הכלל שנקבע בהסכם המעבר היה כי לא יתווספו עובדים נוספים לפנסיה תקציבית. ההסדר בו בחר התובע בזמנו היה מיטיב עמו יותר מהסדר על פי הסכם המעבר או חוקת העבודה ולכן חל סעיף 22 לחוק ההסכמים הקיבוציים. התובע השתכר שכר החורג בהרבה מהמקובל ומן הקבוע בחוקת העבודה. הסכם קיבוצי מיום 3.3.99 שנושאו הסכם החריגות בשכר קבע כי חריגות שכר ימשיכו להשתלם עובר לחתימת ההסכם. לקופת הגמל ההונית יתרונות: אין צורך בהשלמת עשר שנות שירות, אינה מגבילה את ניידות העובד ומאפשרת גמישות במעבר ממקום עבודה אחד לשני. לחלופין טוענת המדינה כי אם ייקבע שהתובע זכאי לפנסיה תקציבית הרי שהשכר הקובע יהיה 13,079 ₪ ולא כפי שטען התובע (22,684 ₪). מתח הדרגות החוקי של התובע היה צריך להיות בין 41 - 43 ולא 44 ולכן דרגת פרישתו הייתה צריכה להיות 44+ ולא 45 כפי שהוצג על ידי התובע. שעות כוננויות ושעות נוספות גלובליות אינן חלק מהשכר הקובע לצורך גמלה. לכל היותר היה זכאי התובע לגמלה חודשית בגובה של 3,291.99 ₪ (13,079.03 X 25.17%). עדויות: שמענו את עדות התובע. מטעם המדינה העיד מר נחמני, סגן בכיר (אכיפה) לממונה על השכר במשרד האוצר ומטעם העירייה העידה הגב' אסנת פישר, סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש בעירייה. כמו כן הוגשה מטעם התובע חוות דעת מומחה מאת רואה חשבון מר יוסף ספיר. הצדדים ויתרו על חקירתו הנגדית של המומחה. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. הסוגיות העומדות להכרעתנו: הקדמה - ההבדל בין סוגי הפנסיות וקופות הגמל השונות. האם חלה חובת הפרשה לפנסיה על ידי העירייה. נפקותו של הסכם המעבר לפנסיה צוברת על התובע. מה הוסכם בין הצדדים בסמוך לתחילת עבודתו של התובע. האם הפרה העירייה את חובת הגילוי כלפי התובע. מהי המשמעות של קניית הזכויות העתידיות של התובע במבטחים. מה ההשלכות של חריגות השכר שלכאורה נעשו בשכרו של התובע. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר. הקדמה - ההבדל בין סוגי הפנסיות וקופות הגמל השונות: במשק קיימים שני סוגי פנסיות: האחת - תקציבית והשנייה - צוברת. הפנסיה הצוברת מבוססת על הפרשות שוטפות של העובדים ושל המעבידים. הפנסיה התקציבית מוסדרת בחוק שירות המדינה (גמלאות) ונהוגה לגבי עובדי המדינה והמגזר הציבורי. הפנסיה התקציבית ממומנת בעת תשלומה מתקציב המעביד ואינה קשורה בהפרשות העובד לקרן הפנסיה. עם פרישתו של העובד לגימלאות (פנסיה צוברת או תקציבית) יהא זכאי לקצבה חודשית. כמו כן ניתן להפריש את כספי העובד והמעביד לקופת ביטוח מנהלים שהיא סוג של ביטוח חיים, הכולל גם מרכיב של חיסכון, ופרמיה שמיועדת לכיסוי סיכונים, כגון במקרה של מוות או אובדן כושר עבודה. קופת הגמל ההונית שונה מהפנסיה מאחר שהינה קופת חסכון לטווח ארוך. קופות הגמל הבנקאיות וחלק מתוכניות ביטוח מנהלים נמצאות בקטגוריה זו. בתום תקופת החסכון ניתן לקבל את מלוא הסכום המצוי בקופה בבת אחת (קופת גמל הונית) או לקבלה בסכום חודשי (קופת גמל לקצבה). מאז התיקון בחוק בשנת 2008 כל קופות הגמל הינן לקצבה. קופת גמל הינה שונה מקרן פנסיה וביטוח מנהלים כי היא אינה כוללת בחובה ביטוח אלא רק חסכון הכספים שנצטברו בקופת הגמל. האם חלה חובת הפרשה לפנסיה על ידי העירייה ? סעיף 79 לחוקת העבודה לרשויות המקומיות קובע כי דין עובדי הרשויות המקומיות לעניין גימלאות כדין עובדי מדינה: "בעניין פנסיה לעת זיקנה, לנכות, לאלמנה וכיוצ"ב תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגימלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גימלאות מיוחד לעובדי הרשויות". מחוקת העבודה וחוק הגמלאות ברי כי על הרשות המקומית היה לבטח את התובע באותה תקופה בפנסיה תקציבית או, לחלופין, בפנסיה צוברת בהסכמת הוועד: "מה נקבע בחוקת העבודה לעניין הזכות לגימלאות? בחוקת העבודה נקבעו שתי הוראות משלימות: דרך המלך הינה פנסיה תקציבית (סעיף 80 לחוקת העבודה), ובהסכמת ועד העובדים, ניתן לבטח את העובדים בקרן פנסיה צוברת"...ומהם אותם שינויים? דרך המלך לגבי העובדים הינה הפנסיה התקציבית, אך הצדדים לחוזה העבודה רשאים להסכים על פנסיה צוברת. וכיצד הדבר ייעשה? בוויתור מפורש על הפנסיה התקציבית. אחת הדרכים לכך היא בהתנהגות - בעצם ההצטרפות לקרן פנסיה צוברת. תוצאה זו מתיישבת הן עם הכללים לגבי ויתור על זכות אישית שנקבעה בהסדר קיבוצי הן בשינויים המחויבים, ניתן לראות את ההסכמה האישית כמחליפה את ההסכמה הקיבוצית שנקבעה בהסכם הקיבוצי" (כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה בעס"ק 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, עובדי הועדה המקומית לתכון ולבניה מעלה חרמון ואח' - משרד הפנים פד"ע לח 795, שם עמ' 809 ועמ' 811) (להלן: "עניין מעלה חרמון"). אין צורך להכביר במילים באשר לחשיבות ההפרשות לקרן פנסיה ולא לקופת גמל אשר איננה לקצבה והונית בלבד שהינה למעשה תוכנית חסכון בלבד. אומנם צו ההרחבה בעניין חובת ההפרשה פנסיה במשק הוחל בשנת 2008, זמן רב אחרי סיום עבודתו של התובע, אולם יש בכך כדי ללמד על חשיבות ביטוח העובדים בקרנות הפנסיה. עוד נקבע בפסיקה כי ביטוח מנהלים וקופות גמל לא מהווים תחליף לקרן פנסיה: "על-פי ההלכה הפסוקה אף אחד מהמסלולים שבהם בוטחו עובדי המשיבה 2 אינו שקול לחברות בקרן פנסיה צוברת. כך למשל נפסק כי ביטוח מנהלים אינו בא במקום ביטוח בקרן פנסיה, מאחר שקיים שוני רב בין המסלולים"...הדברים יפים מקל וחומר לגבי קופות גמל בנקאיות אשר הן קופות חיסכון לטווח רחוק ואין בהן כל מרכיב פנסיוני, ואף הרכיב הביטוחי שבהן הינו זניח" (פסק הדין בעניין מעלה חרמון, שם בעמ' 812) על כן ולמרות שדרך המלך הינה פנסיה תקציבית, חוקת העבודה מאפשרת לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים להבטיח את זכויות הפנסיה של העובדים בקרנות הפנסיה, על פי השיטה הצוברת ולא רק בשיטה התקציבית. נפקותו של הסכם המעבר לפנסיה צוברת על התובע בעבר ובטרם נחתם הסכם המעבר שעסק במעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, בוטחו העובדים בעיריות בפנסיה תקציבית בתנאים שנקבעו בחוק הגימלאות. בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 3.3.99 בין ממשלת ישראל והמרכז השלטון המקומי וגופים ציבורים נוספים הוסכם על שינוי שיטת הפנסיה התקציבית הנהוגה לפנסיה צוברת מהמועד הקובע. במבוא להסכם 3.3.99 נקבע, כי: "...במסגרת הסכם זה הוחלט והוסכם בין הצדדים על שינוי שיטת הפנסיה הנהוגה אצל המעסיקים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת לגבי קבוצות העובדים אשר לגביהם היתה קיימת האפשרות להיקלט במסלול פנסיה תקציבית ערב חתימת הסכם זה;". לאחר הסכם המעבר מחוייב המעביד הציבורי להמשיך ולהפריש לפנסיה תקציבית לאלה שהופרשו כספים בגינם לפנסיה תקציבית או להפריש לפנסיה צוברת או לקופת גמל לקצבה. הסכם המעבר הקפיא את המצב הקיים שהיה ערב חתימת ההסכם ולא ניתן כיום לבטח עובד בפנסיה תקציבית. לטעמנו, הסכם המעבר לא חל על התובע ונסביר. בסעיף 1 לפרק ה' בהסכם נקבע כי: "מוסכם בין הצדדים כי עובדים קיימים ימשיכו להיות מבוטחים בקרן פנסיה צוברת החל מהמועד הקובע...". "עובד קיים" ברשות מקומית הוגדר בפרק ב' להסכם כ: "עובד... המועסק במועד הקובע על ידי רשות מקומית וזכויותיו הפנסיוניות מבוטחות במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת, וכן עובד אשר במועד הקובע טרם השלים שנת עבודה אחת ברשות המקומית ולא היה מבוטח בהסדר פנסיה צוברת". התובע לא בוטח בפנסיה צוברת ועל כן הוא איננו עונה להגדרה של עובד קבוע, אי לכך הסכם המעבר אינו חל עליו. מסכימים אנו עם ב"כ התובעת ולפיה מסקנות פסק דין עס"ק 1007/01 בעניין מעלה חרמון חלות על גם לאחר שנחתם הסכם המעבר והרציו של פסק הדין בעינו עומד (ראה לעיל סעיף 6 לפסק דין זה). מה הוסכם בין הצדדים בסמוך לתחילת עבודתו של התובע ? מהראיות ברור כי התובע הוא זה שביקש בתחילת עבודתו להמשיך ולהפריש עבורו כספים לקופת הגמל של תה"ל. קופת הגמל של תה"ל כאמור הינה קופת גמל הונית. העירייה הבהירה לתובע כי אין כל משמעות למתן קביעות לתובע מאחר שמופרשים בעבורו כספים לקופת גמל על פי בקשתו ולכן הוא איננו זכאי לפנסיה תקציבית (נספח ב' לתצהיר התובע). מכתב זה בוטל (נספח ג' לתצהיר התובע) ולתובע אושרה קביעות בעירייה. העירייה לא טרחה להעיד את מר נריה וולנר שיכול היה לשפוך אור על התדיינות שנעשתה בעניינו של התובע סמוך לקבלתו לעבודה ונסיבות הוצאת המכתב שביטל מכתב קודם שעסק באי מתן פנסיה תקציבית לתובע. הגב' אסנת פישר, מנהלת משאבי אנוש בעירייה לא הייתה מעורבת בתנאי העסקתו של התובע ובביטוחו הפנסיוני (עמ' 4 ו-5 לפרוטוקול). יתר על כן, טענת התובע כי כל עובד לאחר שקיבל קביעות בוטח באותה תקופה בפנסיה תקציבית, לא הוזמה ע"י העירייה. לכן מסקנתנו היא שכל האמור במכתב, נספח ג' לתצהיר התובע, בוטל ולא רק עניין הקביעה באשר לקביעות התובע בעירייה אלא גם לעניין הפנסיה התקציבית. לכן בהחלט מתקבל על הדעת כי התובע, אשר אינו בקיא בכל האבחנות וההבדלים בין קופות גמל לקרנות פנסיה, סבר כי גם ההוראה בדבר האי קבלת פנסיה תקציבית מבוטלת. זאת ועוד, התובע אינו רואה חשבון או כלכלן ועל כן בצדק הסתמך על מכתבו של נריה וולנר וסבר כי הוא מבוטח בפנסיה תקציבית. לא נעלם מעינינו סעיף 95 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970 הקובע כי עובד מדינה זכאי לגמלה בעת פרישתו אלא אם התקבל לעבודתו כשגילו למעלה מ-50 שנה, שאז מותר להתנות זכותו לגמלה: "עובד שבשעת קבלתו לשירות הוא בגיל 50 או למעלה מזה יהא מותר להתנות בעת קבלתו לשירות כי שירותו לא ישא זכות לגמלאות; אולם עובד שבשעת קבלתו לשירות טרם "הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה" שירת עשר שנים לפחות, יחול חוק זה עליו ועל שאיריו על אף המותנה." אולם סבורים אנו כי בסעיף זה אין כדי להועיל לנתבעות ונסביר. ראשית משהתובע התקבל לעבודתו בעירייה בגיל 53 העירייה יכלה לוּ רצתה להתנות בכתב את קבלתו לעירייה באי זכותו לגמלה אולם בחרה שלא לעשות כן. שנית, בחוות דעת שהוגשה ע"י עו"ד אלון אנצר מהלשכה המשפטית של העירייה עולה לשיטתו כי: "עובד שבשעת קבלתו לשירות בעירייה טרם מלאו לו 55 שנה ועבד בעירייה עשר שנים לפחות יהא זכאי לפנסיה תקציבית גם אם הותנה עימו בתחילת שירותו שלא יקבל פנסיה תקציבית... ישום הוראות סעיף 95 הנ"ל תומך בעמדה שהנ"ל כן זכאי לפנסיה תקציבית עפ"י החוק (מדובר בעובד שהעסקתו בעירייה החלה זמן רב לפני הסכם המעבר לפנסיה צוברת)...". ועוד הוסיף עו"ד אנצר כי אם תימצא דרך להחזיר את ההפרשות לקופת הגמל של תה"ל, כי אז ניתן יהיה לאשר לתובע פנסיה תקציבית (נספח ז' לתצהיר העירייה). כלומר העירייה סברה כי ניתן על פי הדין לבטח את התובע בתקציבית. אין בידינו לקבל את טענת המדינה כי התובע ידע שהוא אינו מבוטח בפנסיה תקציבית. התובע בחקירתו הנגדית העיד כי בשנת 1994 ידע בעקבות קבלת נספח ב' לתצהירו כי הוא אינו מבוטח בתקציבית אך, יחד עם זאת, העיד כי משנת 1994 ועד לסיום עבודתו בעירייה היה משוכנע כי הוא מבוטח בתקציבית. גירסה זו מתיישבת עם העובדה כי לאחר קבלת נספח ב' קיבל התובע את נספח ג' שביטל למעשה את נספח ב' ועל כן בצדק חשב התובע כי הוא מבוטח בתקציבית. ועוד, המשך הפרשות לגמל שנעשו בעבור התובע מידי חודש, אין בהן כדי להעיד כי התובע ידע שהוא אינו מבוטח בפנסיה תקציבית וסביר להניח ומאמינים אנו לתובע כי אומנם התובע לא ידע שאין קשר בין הפרשות לקופת גמל לקופת פנסיה והראייה שאף מעבידתו הקודמת, תה"ל, הפרישה לתובע בנוסף לקופת הגמל, הפרשות לפנסיית יסוד במבטחים. בנוסף, על פי חוקת העבודה חלה חובה על העירייה להפריש בנוסף לפנסיה התקציבית קופת גמל (ראה סעיף 80 לחוקת העבודה) כך שההפרשות עבור התובע לגמל בנוסף לפנסיה התקציבית לא היו משוללות היגיון לשיטתו של התובע. יתר על כן, אין מחלוקת כי הסכמת התובע לפנסיה צוברת לא ניתנה והתובע לא בוטח בפנסיה צוברת או בקופת גמל לקצבה. אף לטענת העירייה בתקופה בה התקבל התובע לעבוד היה נהוג לבטח את העובדים החדשים בפנסיה תקציבית ולא צוברת. העירייה לא מילאה את תפקידה ולא ביטחה את התובע לא בפנסיה תקציבית ולמצער בפנסיה צוברת או בביטוח מנהלים, בשונה מנסיבות תיק עב 2127/02 חיים כהן - מועצה מקומית רמת השרון (ניתן ביום 3.5.05 ע"י כב' השופטת לאה גליקסמן - פורסם במאגרים האלקטרוניים). באותו עניין בחר התובע, שהיה מהנדס ברשות המקומית, להיות מבוטח בביטוח מנהלים וזאת לאחר שהועמד על זכותו לפנסיה תקציבית והובהרה לו עדיפות ההסדר שבפנסיה התקציבית. כך היו גם נסיבות פסק הדין בעניין אופנר (ע"ע 1123/02 אופנר - המרכז הרפואי "שערי צדק" עבודה ארצי לג (28) 46) שבו בוטח אופנר בביטוח מנהלים. בענייננו, התובע לא בוטח כלל במסלול פנסיוני צובר המקנה קצבה ולא הוצע לתובע הסדר אחר. בביטוח מנהלים, בשונה מקופת גמל, ניתן במסגרת הפרשות לביטוח המנהלים לבטח את המבוטח באובדן כושר עבודה וריסק מוות. כך שלא ניתן להקיש מפסקי דין אלו לענייננו. חיזוק לטענה זו ניתן לראות בכך שאף העירייה בעצמה סברה כי התובע זכאי לגמלה חודשית. מחוות הדעת המשפטית של עיריית פתח תקווה עולה כי גם המחלקה המשפטית גילתה דעתה כי ניתן ליתן לתובע פנסיה תקציבית ובלבד שניתן יהיה להשיב לעירייה את הכספים שהופרשו לקופת הגמל וערכה בעבורו חישוב לגובה הגמלה בפנסיה. העירייה ערכה בעבור התובע מסמך תנאי פרישה (נספח ה' לתצהיר התובע) ובו קבעה כי התובע זכאי ל- 5,708.81 ₪ גמלה חודשית. אין ספק שהתובע בטרם פרישתו הוטעה שלא במכוון ע"י העירייה. העירייה הפרה את חוקת העבודה של הרשויות המקומיות כאשר בחרה שלא לבטח את התובע בפנסיה תקציבית. האם הפרה העירייה את חובת הגילוי כלפי התובע ? כאמור לעיל, אין מחלוקת כי התובע ביקש שיופקדו כספים בקרן הגמלאות של תה"ל, אולם האדם הסביר אינו מבין את המשמעות של הפקדות לקופת גמל לעומת הפקדות לקרן פנסיה. לכן, גם עצם ידיעתו של התובע ולפיה העירייה המשיכה להפריש בעבורו כספים לקופת הגמל אינם מעידים, כאמור לעיל, כי התובע לא ידע על היותו מבוטח בפנסיה תקציבית. העירייה לא רק שלא הסבירה לו את המשמעויות להפקדות אלה הנוגעות לעתידו הפיננסי, אלא שהטעתה אותו עת הוציאה את המכתב כי הודעתה הקודמת לפיה הפנסיה התקציבית לא חלה עליו, מבוטלת. זאת ועוד, אין בידינו לקבל את טענת העירייה כי התובע היה מודע לכך שבחירתו בקופת גמל אינה מקנה לו זכויות של פנסיה תקציבית. ראשית, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות כאמור מחייבת הפקדה לקרן פנסיה, והוראה זו לא בוצעה על ידי העירייה והתובע גם לוּ רצה לא יכול היה לוותר על זכויותיו הקוגנטיות, גם לא ויתור מדעת. לא זו אף זו, לטענת העירייה הפקדותיה לקופת הגמל של התובע היו הסדר מיוחד ובלתי שגרתי - מדוע אם כן לא ניתנה הסכמת התובע בכתב ובמפורש על ויתורו להפקדות לקרן פנסיה?. כפי שקיימת חובת גילוי מוגברת לחברות הביטוח בטרם מבטחות הן את מבוטחיהן כך העירייה, המבטחת את עובדיה, חלה עליה חובת גילוי מוגברת לעובדים. בידי העירייה היה את כל המידע אשר לביטוחו של התובע והבטחת עתידו הכלכלי, בשונה מהידע שהיה בידי התובע, אולם העירייה בחרה שלא ליידע את התובע ולא מילאה חובתה זו. מהי המשמעות של קניית הזכויות העתידיות של התובע במבטחים ? התובע עבד בתה"ל משנת 1967 ועד 1990 קרי כ- 276 חודשים (כ-23 שנים) ובוטח על פני 196 חודשים בלבד. בנוסף קנה התובע זכויות עתידיות במבטחים בעבור 180 חודשים נוספים ובסך הכל עמדו חודשי חברותו במבטחים על פני 276 חודשים. לדעתנו ניתן לראות זכויות עתידיות אלה כזכויות בעבור התקופה בתה"ל בה לא בוטח במבטחים, קרי משנת 1967 ועד לתחילת ביטוחו במבטחים (180 חודשים), תקופה בה טרם בוטח התובע במבטחים. לטעמנו הסיבה כי קרן הפנסיה מכנה זאת כזכויות עתידיות (נספח ט' לתצהיר התובע) נעוצה בעובדה כי לא ניתן לרכוש זכויות פנסיה רטרואקטיביות. איננו סבורים כי התובע ביקש לבטח את זכויותיו העתידיות בעירייה משום שהתובע כלל לא החל לעבוד עדיין בעירייה באותה תקופה אלא כל שביקש התובע לבטח את כל תקופת עבודתו בתה"ל קרי 23 השנים המהוות סך הכל 276 חודשים (180 חודשים + 196 חודשים) וכך גם נרשם במכתבו של מזכיר האגודה של קופת התגמולים של תה"ל: "הפנסיה שהנ"ל (הכוונה לתובע - א.ג.כ.) מקבל ממבטחים, אינה קשורה לכספים שהופרשו בעבורו מעיריית פ"ת, אלא נובעת מתקופת עבודתו בתה"ל" (נספח ח(2) לתצהיר התובע). יתר על כן, גם אם נבחן זאת כרכישת זכויות עתידיות, אין עסקינן בכפל קצבאות מהקופה הציבורית כיוון שרכישת הזכויות נעשתה על חשבונו ובכל מקרה על פי חוק הגמלאות (סעיף 32 (ד) לחוק שירות המדינה [גימלאות] [נוסח משולב - 1970] ) נקבעה תקרה של 70% מהמשכורת הקובעת. זאת ועוד, התובע יכול היה בכל זמן נתון לבטל את רכישת זכויותיו העתידיות במבטחים (סעיף 13 להסכם רכישת הזכויות) והעירייה יכלה להמשיך ולבטחו במבטחים. אשר על כן מסקנתנו היא כי קניית הזכויות ממבטחים על ידי התובע לא היה בה כדי למנוע מהעירייה מלבטחו בפנסיה תקציבית. מה ההשלכות של חריגות השכר שלכאורה נעשו בשכרו של התובע ? מעדותו של מר נחמני עלה כי בשכרו של התובע נמצאו חריגות אשר הוכשרו בדיעבד. טיעון זה אינו רלוונטי למושא פסק דין זה, שהסוגיה היא כאמור זכאותו של התובע לפנסיה תקציבית. חזקה על הממונה כי אם היו קיימות חריגות שכר שהיה תובע השבתן. ועוד, טענות אלה עלו לראשונה בתצהירו של מר נחמני והן מהוות הרחבת חזית. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר ? מאחר שבין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לזכאותו של התובע לפנסיה תקציבית ומאחר שהעירייה ביקשה תחילה לשלם את הפנסיה התקציבית לתובע אולם בעטיה של הנתבעת 2 שהורתה לה שלא לשלם את הפנסיה, לא שילמה העירייה לתובע את הפנסיה המגיעה לו, לא מצאנו מקום לחייב את העירייה לשלם פיצויי הלנת שכר. אחרית דבר: אין אנו מקלים ראש בדבר חשיבות ביטול הפנסיה התקציבית במשק והעלויות הכבדות לקופה הציבורית שהיו לאורך השנים בביטוח העובדים בפנסיה תקציבית, אולם זהו אותו מקרה חריג של עובד שלא בוטח בפנסיה כלשהי להבטחת עתידו הכלכלי בערוב חייו אלא בקופת חסכון ושלא על פי חוקת העבודה. ברי כי כיום לאחר שהתובע פרש לא ניתן לבצע הפרשות רטרואקטיביות למבטחים או לקרן פנסיה ולכן בנסיבות העניין התובע זכאי לפנסיה תקציבית על פי התחשיב שהוכן ע"י העירייה (נספח ה' לתצהיר התובע). במקביל, על התובע להשיב את כל הסכומים שהופרשו בגינו ע"י העירייה לקופת התגמולים של תה"ל על הרווחים שהצטברו בגין הפרשות העירייה. טענתה של הנתבעת 2 כי היא חולקת על גובה גמלתו של התובע, הועלתה ע"י הנתבעת לראשונה בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעת ומהווה הרחבת חזית ועל כן דינה להידחות. למעלה מן הצורך נציין כי מכוח הסכם המעבר הוכשרו חריגות שכר ושכרו של התובע היה בגובה של 82.5% משכר המנכ"ל (נספח ו' לתצהיר העירייה) וכך חושבה גמלתו של התובע. על מנת שמצבה של העירייה לא ישתנה לרעה עם משיכת הכספים על ידה לקופת התגמולים תה"ל, ימשוך התובע את הכספים בעצמו וישיבם לעירייה, בכפוף לקבלת חוות דעת מיסויית בעניין זה באשר לחוקיות פעולה זו. היה ויתברר כי משיכת כספים אלה, גוררת תשלום מס בין ע"י העירייה ובן ע"י התובע, תישא העירייה בעלויות המיסוייות. סעיף 48(א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970 קובע כי מי שזכאי לגמלה אינו יכול לקבל תשלום רטרואקטיבי מעבר למקסימום של 4 חודשים עובר להגשת תביעתו לגמלה. אשר על כן העירייה תשלם לתובע 4 חודשי גמלה שקדמו לפנייתו לראשונה לגורם האחראי לגימלאות בעירייה ולאחר סיום העסקתו. התביעה מתקבלת, כאמור בסעיפים 40 - 42. הנתבעות תשלמנה ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עובד קבועפנסיה תקציביתפנסיהעירייה