תכליתו של הסכם מסחרי מכוונת למימוש מטרה עסקית. עליה להגשים היגיון, סבירות ויעילות כלכלית-מסחרית (פרשת כהן נ' סי.בי.אס., בעמ' 219; ע"א 7765/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' נוף הכינרת בינוי ופיתוח בע"מ; ע"א 4077/04 אופטיקנה האופטיסטור הראשון בישראל בע"מ נ' גירון שכירות בע"מ; ע"א 8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל; ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ; פרשת אי. אס. אי.). בחינתם של אלה יוצאת מן ההנחה שהתנהגותם של הצדדים למשא ומתן שהבשיל להסכם הינה התנהגות רציונאלית. משמע, נקודת המוצא היא שכל צד לעסקה מסחרית מעוניין למקסם את רווחתו; הוא לא ייטול חלק בעסקה אם הוא צופה שרווחתו תקטן (פרשת אמריקר; ג' שלו דיני חוזים החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 426 - 427 (2005)). יש להימנע מפירוש חוזה המוביל לתוצאה אבסורדית, או המטיל על הצד לחוזה התחייבות בלתי סבירה (ע"א 72/78 מינהל מקרקעי ישראל נ' ראב, פ"ד לב (3) 785, 789 (1978); ע"א 270/86 רגובי נ' תנובה, פ"ד מה (1) 620, 632 (1990)). הוא הדין לפירוש המעניק לצד זכות שבנסיבות אינה סבירה. חוזה הניתן לפירושים שונים, יש לפרשו לחובת הצד שהייתה לו עדיפות בעיצוב תנאיו. כלל זה, שהיה ידוע בעבר ככלל הפרשנות נגד המנסח, קבוע כיום בסעיף 25 (ב1) לחוק החוזים. כפי שנקבע בע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, "השאלה שראויה להישאל ... אינה מי ניסח את הטקסט אלא מיהו בעל השליטה על תוכנו". התנהגותם של צדדים לחוזה לאחר כריתתו מהווה כלי פרשני חשוב. היא יכולה ללמד הן על כוונת הצדדים בזמן אמת (ע"א 1164/10 עזבון המנוח יצחק מן ז"ל נ' יצחק גולדנצוייג מפרק א.ב.ס הולדינגס בע"מ) והן על האופן שבו הצדדים הבינו את תניותיו. זאת ועוד. אם צד לחוזה נהג בדרך מסוימת, שיש בה כדי להצביע כיצד הוא מפרש את הוראותיו, יתקשה הוא לטעון בהמשך כי פרשנותו של החוזה שונה (ראו ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש; ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עיריית כפר סבא; ע"א 2381/06 אי. אס. אי. יעוץ והכוונה בע"מ נ' מכללת פתח תקווה בע"מ, ניתן ביום 12.7.10). חוזהפרשנות חוזהפרשנותחוזה מסחרי