קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעל מאיים על אשתו - מעצר: לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו במסגרת ת.פ. 3476/99 בבית משפט זה. בכתב האישום נטען, כי ביום 30.8.99 בסמוך לשעה 22:00, ברחוב בר יוחאי 106/59 בירושלים, איים המשיב בפגיעה שלא כדין באישתו X ותקף אותה שלא כדין. המשיב נכנס לדירתם המשותפת לו ולאישתו לאחר ששתה לשוכרה, קילל את אישתו בנוכחות ילדיהם ואמר לה "אני אשחט אותך ואוריד לך את הגרון... וגם אם אשב בבית סוהר אדאג שירצחו אותך". דברים אלו נאמרו תוך כדי כך שהמשיב העביר את אצבעו על גרונו באופן המצביע על רצונו לרצוח את אישתו. לאחר מכן ירק המשיב עליה ודחף אותה. נטען גם, כי המשיב איים והפחיד את אישתו מספר פעמים קודם לכן ואמר לה ש"הוא פועל לבנתיים על אש נמוכה, אך כשהאש תעלה יקבור אותה". המשיב הפחיד את אישתו ואיים עליה שלא תתלונן במשטרה, שכן אם תעשה זאת מצבה יהיה גרוע עוד יותר. ב"כ המשיב לא חלקה לצורך הבקשה על קיומן של הראיות לכאורה לביסוס אשמתו והרשעתו בדין של המשיב והדיון נסב על קיומה של עילת מעצר והחלופות לו. ולעניין עילת המעצר. ביסוד עתירת המבקשת עומדת הטענה שהמשיב מסוכן לציבור בכללותו ולאישתו בפרט. בבקשתה הצביעה המבקשת על כך שהאיומים שנטענו בכתב האישום נאמרו לאחר שהמשיב כבר הורשע בעבר בגין עוולת תקיפה ובו בזמן שהמשיב מרצה עונש מאסר בפועל שהושת עליו בעבודות שירות בגין עבירה זו ותלויים כנגדו בנוסף על כך, עונש מאסר על תנאי של שלושה חודשים. למשיב גם קיים עבר פלילי עשיר והוא הורשע שלוש עשרה פעמים בגין עבירות רכוש, באחזקת סם לשימוש עצמי ואלימות. כן נטען, כי המשיב השתמש בביטויים חריפים ביותר כנגד אישתו, והללו מצביעים על מסוכנות גבוהה של המשיב כלפיה ועל רצינות כוונותיו למימוש איומיו. גם התמכרותו של המשיב למשקאות משכרים מגבירה את החשש והסכנה שהמשיב לא ישלוט על התנהגותו ומעשיו ויתנהג בצורה אלימה כלפי אישתו, כפי שעשה בעבר. המבקשת טענה, כי לאור האיומים הקשים שנאמרו כלפי המתלוננת ועברו הפלילי של המשיב אין מקום להורות על חלופת מעצר ויש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מנגד, טענה ב"כ המשיב כי אין להורות על מעצרו של המשיב רק בשל העובדה שאיים על אישתו. עוד הוסיפה ב"כ המשיב והצביעה על כך, כי על מעשים חמורים יותר לא הורה בית המשפט על מתן צו מעצר עד תום ההליכים. אכן עברו של המשיב עשיר בעבירות וזאת החל משנת 1977 ברציפות כלה בימים אלו ממש. רובן ככולן של העבירות בהן הורשע המשיב הן כנגד רכוש ואלימות ובעת ביצוע העבירה המיוחסת לו עתה, הוא מרצה עונש מאסר בפועל בעבודות שירות. יתר על כן מתוך עיון בחומר הראיות עולה שהמשיב מטיל את חיתתו לא רק על אישתו אלא גם על בנה בן השמונה המפחד ממנו. האישה אף טוענת בעדותה כי המשיב נהג להכותה ורק לאחרונה הגישה את תלונותיה למשטרה. בתגובה לכך, המשיב חדל להתנהג כלפי האישה באלימות, אולם אמר את הדברים המיוחסים לו בכתב האישום. תמיכה לגירסת האישה מצויה בהודעת הבן הגדול שהוא בן 12. נכון הוא שמדובר בעבירת איומים ולא באלימות פיזית קשה. יחד עם זאת התקיפה והאיומים הופנו כלפי אישתו והן עבירות הנכנסות לגדר סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996- לפיו קיימת חזקה שהמשיב יסכן את בטחון אישתו. לפי הסיפא של אותו סעיף על המשיב להוכיח אחרת, לאמור עליו נטל השכנוע לסתור את החזקה החוקית העומדת נגדו. בהתחשב בעברו הפלילי העשיר של המשיב, בפחד שהוא זורה במשפחתו, בכך שתלויים ועומדים נגדו הליכים פליליים נוספים, בכך שהעבירות המיוחסות לו בוצעו כנגד בני משפחתו, בכך שהעבירות בוצעו עוד בהיות המשיב מרצה מאסר בפועל בעבודות שירות, בכך שהוא עלול להשפיע הן על הבן והן על המתלוננת לחזור בהם מעדותם, אין מנוס מלהגיע לכלל המסקנה שקיימות מספר רב של עילות מעצר. ניתן לומר, כי לא מעט עילות חברו יחד בתוך אישום אחד ולא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת. עוד לפני שאני חותם את הדיון בפרק זה, חובה היא להתייחס לטענה שנטענה, שבסולם חומרת העבירות, עבירת האיומים אינה זוכה בבכורה. נכון הוא, כשעילת המעצר מבוססת על עבירת האיומים יש לבחון אם נשקפת סכנה מהנאשם מעצם אמירת האיומים ויש לבחון אם קיים סיכוי או שמא סיכון שהנאשם יממש את האיומים. עם זאת אין בית משפט בוחן כליות ולב וקשה לשפוט אדם אך על כוונותיו. יחד עם זאת, עבירת האיומים היא עבירה כשלעצמה ובמסגרת זו של הדיון במעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לצפות את פני העתיד. יש אפוא, לבחון את תכנם המילולי של האיומים, את הביטוי החיצוני שלהם, את טיבו, אופיו ותוכנו של אותו ביטוי חיצוני, את המעשים המתלווים אליו, את הנסיבות בהן נאמרים הדברים או נעשים המעשים, את הרקע להם, את אישיותו של הנאשם, את אופי מזגו, את עברו ואת אורח חייו ואין זו רשימה סגורה (בש"פ 4273/98 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 98(2), תשנ"ח/תשנ"ט1998-, עמ' 122). זאת ועוד. יש לתת את הדעת גם על כך, כי בעת האחרונה עדים אנו לתופעה החמורה של בעלים אשר מממשים את איומיהם ומוצאים לפועל את אשר איימו לעשות ומקפדים את חיי נשותיהן. החשש הוא כי משניתן לדבר ביטוי בחיי המעשה של חברתנו, הרי שהדבר גם יישנה. במקרים המתאימים אפוא, שומה על בית המשפט לעמוד כחיץ לפני הנשים המאוימות ולהרחיק מהן את הסכנות הטמונות באיומים. משיתממש הסיכון, יהיה הדבר מאוחר מדי (השווה בש"פ 4273/98 פלוני, שם; בש"פ 4678/98 שאוכת סאלח נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 98(2), תשנ"ח/תשנ"ט1998-, עמ' 5). יתר על כן, במקרה זה מקום בו המשיב כבר הוכיח שמורא החוק, בית המשפט והמשטרה ממנו והלאה, שכן בין היתר כאמור, בעיצומו של ריצוי עונש המאסר בפועל שהוא מרצה חזר לסורו והתמיד במריו, אין גם כל ביטחון שהוא לא יוציא את איומיו מהכוח אל הפועל וקיים סיכון ממשי למתלוננת ובנה (השווה בש"פ 2076/99 דורון רוזיליו נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 99(2), תשנ"ט/תש"ס1999-, עמ' 3). אין כל ספק בעיני כי קיימת אפוא עילת מעצר. ולעניין חלופת המעצר. בראש ובראשונה מציאת אלטרנטיבה למעצר מבוססת בעיקרה על מתן אימון בנאשם. לי נדמה כי המשיב הוכיח בעליל שאין הוא ראוי לאימון שכזה, שכן במרוצת ריצוי עונש מאסר בפועל בעבודות שירות המשיב המשיך במריו ועניין זה מעיד כמאה עדים שהוא מועל באימון שבית המשפט כבר נתן לו (השווה החלטתה של כב' השופטת צור בב"ש 2249/99 (ירושלים) פאיז קורט נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). יתר על כן, במקרה זה אין בידי המשיב ראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בני משפחתו או ישבש את הליכי המשפט על ידי נסיון להניא את אישתו או את הבן לחזור בהם מעדותם, שכן אין דרך הרמטית בה ניתן למנוע מהמשיב עת יימצא במעצר בית מלהתקשר לאישתו ולאיים עליה בטלפון. על כן, על בית המשפט לסמוך במידה רבה על רקעו של המשיב ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי ולהתחשב בנסיבות המקרה (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תקדין-עליון, כרך 98(2), תשנ"ח/תשנ"ט1998-; השווה גם בש"פ 1250/99 אבי גבאי נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 99(1), תשנ"ט/תש"ס1999-, עמ' 482 ). אם נכונים הם דברי תלונתה של האישה, ובשלב זה בית המשפט יוצא מנקודת ההנחה, על פי מבחן הראיות לכאורה, כי אמנם כך הם פני הדברים, הרי שמדובר באיומים הגרועים ביותר, איומים שכל מטרתם לשבש את הליכי המשפט מחד ולהטיל פחד ומורא על האישה "כעונש" על זה שהיא התלוננה על המשיב בעבר מאידך. כל הנתונים האמורים מובילים אפוא למסקנה כי יש לשלול חלופת מעצר. אטעים גם, כי גם אם המשיב אינו מסוכן לציבור בכללותו או ליחידים מתוכו, דבר שאגב מוטל בספק בעיני, וזאת למעט המתלוננת עצמה, די בכך שהסיכון למתלוננת הוא ממשי, מוחשי ורציני וכי חייה של המתלוננת מאוימים, כדי שלא לשחרר את המשיב מהמעצר ולו בתנאים (השווה בש"פ 4678/98 שאוכת סאלח נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 98(2), תשנ"ח/תשנ"ט1998-, עמ' 5). יחד עם זאת, במסגרת תסקיר המעצר אשר הונח לפני בית המשפט, עולה שהיחסים הקיימים בין בני הזוג, הינם יחסים מורכבים מלווים באלימות מילולית קשה גם מצידה של האישה. קצינת המבחן התרשמה שהאישה מתגרה במשיב והמשיב בכוחותיו הדלים אינו מצליח להמנע ממגע ישיר עימה ומאבד את שליטתו. קצינת המבחן המליצה על כן שהמשיב ישהה במעצר בית בבית אחיו ביישוב בית"ר והיא הטעימה כי היא התרשמה משיחה עם אחיו של המשיב ואשתו כי הם אנשים אחראים, בעלי משפחה המתפקדת באופן נורמטיבי והביעו את רצונם הכן לשכן את המשיב בביתם. קצינת המבחן אף המליצה לאפשר למשיב להמשיך בעבודות השירות אותם הוא מבצע בגן החיות בירושלים. ב"כ המשיב ביקשה מבית המשפט לאמץ את ההמלצה האמורה ושלא יתעלם מתרומתה של האישה להתנהגותו האלימה של המשיב על אף שהיא לא הצדיקה אלימות זו. ב"כ המבקשת הצביע על כך מנגד, שלא יכולה להיות שום הצדקה, בכל מקרה, לגילויי אלימות מצידו של המשיב, ואם נכונה העובדה שהאישה מתגרה בו, הרי שהיה על המשיב לנטוש את ביתו, שכן בכל מקרה, לא נשקפת למשיב כל סכנה מאישתו, אולם מנגד, הסכנה הנשקפת לאישה, ממשית היא. אודה ולא אבוש, על אף שהטיעון בתיק זה הסתיים אך לפני מספר שעות, החל מתחילת שמיעת הבקשה לפני ביום 9.9.99, תיק זה הדיר לא מעט שינה מעיני. מחד, כל הנתונים האובייקטיבים מצביעים על כך שיש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. מאידך, לא ניתן להתעלם מממצאי קצינת המבחן ולמצוא את הצדדים לקולא בעניינו של המשיב. על אף כל הבעייתיות הכרוכה בשחרור המשיב ממעצרו, מוכן הייתי לשחררו לולי איומיו של המשיב לא לבשו צורה פיזית ולולי התנהגותו לא הייתה נותנת את אותותיה גם על הבן הצעיר. בנסיבות אלו הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. מעצר