קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דלקת כיבית של המעי הגס בשירות הצבאי: 1. המערערת פנתה לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בה כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימה הקשורה ב"דלקת כיבית של המעי הגס". 12. קצין-התגמולים, בהחלטתו מיום 24/10/94, הודיע למערערת, כדלקמן: - "הריני להודיעך בזה, כי תביעתך הנ"ל נדחתה בגלל הסיבות הבאות: - בהסתמך על תוצאות-הבדיקות וחוות-הדעת הרפואית, מיום 29/09/94, הגעתי למסקנה, כי אין קשר בין 'דלקת הכיבית של המעי הגס', ובין תנאי-שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הנכים. הנך רשאית לערער על ההחלטה האמורה ...". 3. ביום 14/11/94, הגישה המערערת ערעור על החלטתו הנ"ל של קצין-התגמולים. 4. בתצהיר שעשתה המערערת היא פירטה את תנאי השירות שלה, כדלקמן: - "א. גוייסתי לשירות חובה בצה"ל ב- 15/12/92 בבריאות מלאה ובפרופיל: - 97. עברתי את הטירונות ללא שום בעיות ולאחר זמן קצר שובצתי ליחידה שתפקידה היה לטפל ברענון ערכות מגן (רע"ם). ב. בתוקף תפקידי זה היה עליי לשהות באיזורים מרוחקים ובדרך כלל מיושבים בתושבים בדואים. הנקודה הראשונה אליה עברתי היא באיזור ערוער. שם שיכנו אותנו במקלט מחניק ללא פתחי איוורור. השירותים היו פתוחים 'קליעה בול פגיעה' שככל שיכולתי להתאפק לא העזרתי להשתמש בהם. אספקת המים היתה מברז ציבורי של בית-ספר סמוך. המזון היה מגיע ממרחק של כ- 3 שעות נסיעה (ניצנה) כאשר הכינו אותו ב- 07:00 בבוקר והוא מגיע אלינו בערך ב- 11:30-12:00 בצהריים, במצב שאי-אפשר היה לאכול אותו כבר גם בגלל שהוא כבר היה קר ועם טעם לוואי. כעבור זמן מה התחלתי לקבל התקפי כאבי בטן, שלשולים ובמרוצת הזמן ירדתי ממשקלי כ- 11 ק"ג. התלוננתי, אף הועברתי לאישפוז לחר"פ והחלו בבדיקות עד שגילו את מחלתי - דלקת כיבית של המעי הגס. ג. בתחנה הנ"ל עבדנו כל היום עד 20:00 בלילה, כשאין כמעט תאורה במקום וכמעט שמירה גם כן לא היתה. היינו שרויים בפחד וחרדה. ד. המקום השני אליו הועברנו היה כסיפה, גם הוא ישוב בדואי. כאן לא היו לנו שירותים כלל ומדי פעם השתמשנו בשירותי בית-הספר. היקצו לנו חדרון קטן וחניק ששימש לכל, כולל חדר אוכל. גם פה אי-אפשר היה לאכול את המזון שסופק ואז לעיתים כתחליף סיפקו לנו יוגורט, וזה היה צורך להסתפק כל היום. ה. ערכות המגן היו מגיעות אלינו מאובקות ומלוכלכות ולא פעם קפצו מתוך החבילות ג'וקים ועכברים. היה עלינו לשאת חבילות של ערכות שהכילו 40-20 ערכות וזה היה קשה גם פיזית. ו. היו מקומות בהם התנכלו לנו הילדים והנוער המקומי, היו יוצאים ומקימים עלינו צעקות ואף הגיעו ליידוי אבנים. כל הזמן היינו שומעים את המואזין מהמסגד כשבחוץ חושך ואנו כ- 7 חיילות עם שמירה מינימלית ביותר. היתה אווירה כללית של מתח ופחד. ז. בשלב כלשהו הגיעה ביקורת לאחד המקומות הללו והיו אמורים לשהות במקום חצי יום אך הם ברחו כעבור כ- 20 דקות ואף התבטאו שמגיע ציון לשבח על שירות בתנאים כל כך גרועים. ח. במשפחתי כולל הורים, אחים ואחיות ואף במשפחה המורחבת אין שום בעייה בקשר לתיפקודי מעיים. כולם בריאים מבחינה זו". 5. בדיון ביום 12/01/97, הגישה לנו המערערת חוות-דעת רפואית, מטעמה, דהיינו, חוות- דעת רפואית של פרופ' יעקב רטן, מומחה למחלות דרכי העיכול ומחלות פנימיות, מיום 15/12/96, שנתקבלה וסומנה כמוצג מע/ 1. 6. לדעת פרופ' יעקב רטן, המערערת סובלת מ"דלקת כיבית של המעיים בצורה בינונית". המערערת גוייסה לשירות חובה בבריאות מלאה, ללא מחלות מעיים קודמות ובמשפחתה אין סיפור של מחלות מעיים כרוניות. הואיל ושירותה היה רצוף בתנאי-לחץ קשים, כאשר שיא הלחץ בשירות בישובים הבדואים, ואז גם פרצה מחלתה, נראה, ברור שתנאי-לחץ היוו "מנגנון הדק" להתפרצות המחלה. מסקנתו היא, איפוא, שהוא מוצא קשר של "גרימה" בין מחלת המערערת לבין תנאי שירותה הצבאי. 7. משהוגשה, כאמור, חוות-הדעת הרפואית של פרופ' יעקב רטן (מוצג מע/ 1), בקשה ב"כ המשיב, בישיבה מיום 12/01/97, לדחות אתהדיון משום שבדעתה להעביר את חוות-הדעת הנ"ל (מוצג מע/ 1) לד"ר א. גילון, לשם קבלת תגובתו; ומאחר והמערערת הביאה בפני פרופ' יעקב רטן עובדות שונות מאלה שהביאה בפני קצין-התגמולים, ביקשה ב"כ המשיב שהמערערת תגיש תצהיר מתאים. 8. הדיון נדחה ליום 06/04/97, בכדי לקבל את תגובת ד"ר א. גילון וכן להגשת תצהיר מתאים מטעם המערערת. 9. ביום 02/03/97, הגישה לנו ב"כ המשיב בקשה לה צרפה כחוות-דעת רפואית, מיום 12/02/97 של ד"ר א. גילון, שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של פרופ' יעקב רטן (מוצג מע/ 1). 10. עורכת-הדין הגב' טובה אדורם, שקיבלה על עצמה את ייצוגה של המערערת, ביקשה מדי פעם בפעם את דחיית הדיונים, יען כי המערערת נסעה לחו"ל ולא ידוע מתי היא עומדת לשוב ארצה. 11. בדיון שהיה קבוע ליום 23/11/99 ביקשה ב"כ המערערת דחייה ממושכת, שבה היא תודיע לנו אם מבקשת היא למחוק את הערעור. 12. הדיון נדחה ליום 19/09/2000 ובהסכמת ב"כ המשיב הוא נדחה ליום 11/06/2001. 13. ביום 10/06/2001, הגישה ב"כ המערערת בקשה, שבה היא עתרה למחוק את הערעור, וזאת ללא צו להוצאות, וזאת מן הטעם, שכיום המערערת הינה תושבת ארצות-הברית ונבצר ממנה להגיע לישראל כדי לנהל את הדיונים בערעור זה. 14. ב"כ המשיב הסכים למחיקת הערעור ואף וויתר על הוצאותיו. 15. כמבוקש ע"י ב"כ המערערת ובהסכמת ב"כ המשיב - אנו נעתרים לבקשה ומורים בזה על מחיקת הערעור. 16. אין צו להוצאות המשפט ולשכר-טרחת עורך-דין. דלקתצבאשירות צבאי