קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלה בתנועת הקרסול: .1המערער מוכר כנכה עפ"י חוק הנכים עקב הפרעות בקרסול ימין, ונקבעה לו דרגת נכות של % 10לפי המבחן בפרט 35(1)ב מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969הקובעת דרגת נכות שכזאת על מצב המתואר כ"קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". הועדה הרפואית קבעה כי למערער יש "הגבלה קשה בתנועות הקרסול". מאחר וקיום הגבלה קשה בתנועות הקרסול לא נראתה לי תואמת את דרגת הנכות שהועדה קבעה, לפי פרט 35(1)ב, החזרתי את הענין לועדה עליונה בדיון קודם שהתקיים בע"א .1383/94 הועדה חזרה ודנה בענין, וחזרה וקבעה % 10כמקודם, למרות קיום הגבלה קשה בתנועות הקרסול. על החלטה חדשה זו הוגש הערעור הנוכחי. .2בפרוטוקול הועדה ישנה התייחסות לפסה"ד ולבעיתיות שעליה הצבעתי בדיון הקודם, והועדה כתבה כדלקמן, בפרוטוקול מ- 10.8.97:ב- "לכאורה יש סתירה בין פסיקת הועדה % 10נכות לפי סעיף 35(1)ב, השפעה קלה על כושר הפעולה אם (צ"ל עם) האמירה של 'הגבלה קשה בתנועות הקרסולי ולא היא! הגבלה קשה בתנועות הקרסול בהתאם לסעיפים הספציפיים של הקרסול נותן % 10נכות לפי סעיף 48(3)א. ולמעשה למרות ההגבלה הניכרת בקרסול בכל זאת קבע המחוקק % 10בלבד מתוך מחשבה ברורה שההגבלה הניכרת בקרסול איננה מהווה הפרעה תפקודית קשה" . .8רצה הגורל (קרי: המחוקק) ולאחר הדיון של הועדה תוקנו התקנות, פרט 48(3) הישן (אליו התייחסה הועדה בקטע שצוטט לעיל) הוחלף בפרט חדש וכתוצאה מן התיקון אני סבור משתבש ההסבר שנתנה הועדה כנ"ל. הפרט הישן, 48(3) שהתייחס לקרסול ושהוחלף קבע 3אפשרויות: "א. הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול - %10 ב. קישיון נוח - %20 ג. קשיון לא נוח - %80". לאחר התיקון מפברואר 1998הורחב תאור הפגימות בקרסול, הפגימות חולקו לשני פרקי משנה, האחד עוסק בהגבלות תנועה בפרק הקרסול, והשני עוסק בנקע בקרסולו הכולל, בין היתר, התייחסות לרצועות שבמבנה הקרסול. לנדונינו, אצטט את הפרק הראשון הקובע כדלקמן:ב- "א. הגבלה בתנועות פרק הקרסול .Iבצורה קלה - %5 .Iiבצורה בינונית - %10 .Iiiקשיון נוח - %20 .Ivקשיון לא נוח - %30". .4בתיקון החדש בולט לדעתי החוסר בהגבלת תנועה ב"צורה קשה", היינו חסר לכאורה תת מבחן נוסף בין תת מבחן iiו- .iiiהגבלה שכזאת תיתכן וראיה, המקרה הנוכחי, שבו הועדה הגדירה את ההגבלה כ"קשה" ולא כ"בינונית". לכן, לא היה מנוס מלהזקק לסעיף התאמה וסעיף ההתאמה הרווח במקרים שכאלו הוא המבחן בפרט .35 .5הועדה הסבירה כי עפ"י התקנות (הנוסח הישן) נקבעו % 10בגין הגבלה ניכרת, לכן סברה הועדה כבלתי הגיוני לקבוע % 20או % 30לפי פרט 35בגין הגבלה קשה, משמע יותר מאשר קבע המחוקק לגבי הפגימה הספציפית בפרט 48(3). לכשעצמי, במבחן הישן % 10נקבעו לגבי "הגבלה ניכרת". "הגבלה ניכרת" לא נראית זהה ל"הגבלה קשה", לכאורה האחרון נראה חמור יותר מהראשון, לכן גם לפי המבחן הקודם איני רואה מדוע לא היה מקום לחרוג מ- % 10כאשר מדובר על הגבלה קשה כפי שאושרה אצל המערער. .6אולם, תיקון התקנות הוא ראיה והוכחה שדעתו של המחוקק לא היתה נוחה מהמצב הקודם ולכן מצא צורך לתקן (הגם שלפי טעמי התיקון אינו מושלם בגלל חוסר של מבחן נוסף לגבי הגבלת תנועה קשה, כנ"ל). איני רואה סיבה שלא להעזר לצרכי פרשנות ויישום החוק במצבו הקודם שלא שונה (לגבי פרט 35(1)) בעזרת תיקונו המאוחר יותר לגבי פרט אחר (פרט 48(3)) זהו אינו יישום חוק מבחינת אימוץ נוסח מתוקן על מצג ישן, אלא זהו אמצעי פרשני ותו לא. הפרשנות נדרשה נוכח אי הבהירות בהחלטה הקודמת של הועדה הרפואית. אי בהירות זו נותרה בעינה, אולם לדעתי היא פוזרה במידה מסויימת כתוצאה מן התיקון ולכן איני רואה סיבה שלא להעזר באותו תיקון כדי להבין את "כוונת המחוקק" או "רוח התקנות" - בפרט 35(1). .7לעניות דעתי "הגבלה קשה" נשמעת כחמורה יותר מ"הגבלה בינונית" שמזכה כיום ב- % 10לפי פרט 48(3) החדש (והיא גם חמורה יותר מ"הגבלה ניכרת" לפי הנוסח הקודם לכן איני רואה סתירה ביישום התקנות החדשות והישנות כאחד ע"י קביעת דרגת נכות, למשל של %20, לגבי הגבלה קשה בתנועות הקרסול, למרות העדר מבחן מדוייק שקובע זאת. מאחר ונדרש סעיף התאמה מכח תקנה 11בתקנות, וסעיף ההתאמה התואם הוא 35, הרי שיש למצוא מצב הולם באופציות השונות מהמבחנים בפרט 35(1). אצטט את האופציות הראשונות הרלוונטיות שבפרט 35(1) למען יאירו עיני הקורא: "א. אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות - %1 ב. קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות - % 10ג. קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה - % 20ד. ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות - % 30ה. בצורה קשה, קיים קישיון בפרקים הקטנים בלבד - %50". .8במקרה שבפנינו באות בחשבון, לדעתי, האופציות בתת מבחנים ג' ו- ד' ובשום פנים ואופן לא האופציה בתת מבחן ב', לאור הדברים שפורטו לעיל. אני מוכן לקבל את הסבר הועדה כי בפרט 35מדובר על "הגבלה כללית" של האדם בכושר הפעולה ומדובר בהגבלה לאו דווקא בתנועה בודדת (הגם שבמקרים רבים ללא ספור נעשה יישום לפי פרט 35(1) למרות שמדובר בהגבלת תנועה של מפרק אחד בלבד). במקרה שבפנינו ההגבלה היא רק במפרק הקרסול אולם זהו מפרק מאד משמעותי משום שהוא זה שמשפיע למעשה על כושר התנועה והפעילות הכללית - אדם מתקשה בהליכה נוכח הגבלות תנועה בקרסול. לכן ומשמדובר בהגבלת תנועה קשה בקרסול, אין לדחות לכאורה על הסף אימוץ אפילו של תת מבחן ד משום שגם תת מבחן ד' עוגן ב"השפעה בינונית" לגבי השפעה על כושר הפעולה הכללי ועל "הגבלה ניכרת" לגבי התנועות. אולם, אני מוכן לקבל את רוח הפרשנות של הועדה שחייב להיות יחס כלשהו בין דרגות הנכות השונות, ולכן קפיצה מ- % 10ל- % 30בין הגבלת תנועה בינונית בקרסול (לפי פרט 48(3)א 11החדש) לבין הגבלת תנועה קשה בקרסול, היא קפיצה גבוהה מדי ואולי לא פרופורציונית. אולם איני רואה שום פגם ליישם מבחינה משפטית את פרט 35(1)ג במקום פרט 35(1)ב. לדעתי זו לא התערבות רפואית אלא התערבות משפטית בפירוש ויישום תקנות. .9לאור דרך המחשבה לעיל, ומאחר ולדעתי מדובר בהבט משפטי ולא רפואי על דרך יישום תקנות, מצאתי לנכון להכריע בענין בערעור על דרך העלאת דרגת הנכות ולא להחזיר את הענין פעם נוספת לועדה הרפואית, אשר לדעתי הסבירה את עמדתה בצורה ברורה ומספקת בפרוטוקול מ- 10.8.97(אלא שההסבר לא הניח את דעתי כפי שהסברתי לעיל. .10אשר לתחילתה של דרגת הנכות: הדיונים בסבב הועדות הרפואיות שהדיון בערעור הנוכחי הוא סיומו, תחילתם מפברואר 1995, משום שעד אותו יום נקבעה דרגת הנכות ע"י ועדה רפואית מ- 3.7.94כ- % 20באופן זמני, ולפברואר 1995אמורה היתה להיות מזומנת ועדה חוזרת אשר בפועל התכנסה רק ב- 20.6.95, וזו קבעה % .10כל הדיונים וכל הערעורים המסתיימים בערעור הנוכחי מתייחסים לסבב הועדות שמ 20.6.95ואילך. לכן, דרגת הנכות שנקבעת כיום אמורה לחול החל מפברואר .1995 קביעה זו אין לה שום השלכה מתיקון התקנות משום שאיני פוסק על יסוד תקנות חדשות או ישנות, אלא על יסוד פרשנות של פרט 35(1) אשר פרשנותו נסתייעה טוב יותר לאור התיקון מפברואר 1998, אולם איני מיישם תיקון תקנות מפברואר 1998ולכן אין קשר בין דרגת הנכות שנקבעת בפס"ד זה לבין תחילתו של התיקון של פרט 48(3) בפברואר 1998- כטענת ב"כ קצין התגמולים. .11אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל ודרגת הנכות בגין הגבלות התנועה בקרסול מתאשרות לצמיתות החל מ- 1.2.95בשעור % 20לפי פרט 35(1)ג מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - .1969 ב. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 000, 5ש"ח + מע"מ עם הפרשי הצמדה על הסכומים עד התשלום למעשה. קרסול