קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת משא כבד בעבודה: .1המערער נפגעה בתאונה ביום 13/7/93עת "נתפס" גבו, תוך כדי הרמת משא בעבודתו. התאונה האמורה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995"החוק") (בעבר סעיף 35לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968) והמשיב שילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמיום 17/7/93ועד ליום .11/1/94 .2המערער הגיש למשיב תביעה לגימלת נכות מעבודה, ובעקבותיה הועמד המערער לבדיקת פוסק רפואי, אשר החליט ביום 28/4/94כי נכותו היציבה של המערער, עקב התאונה, הינה בשיעור %0, מיום .12/1/94 .3המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי, ועררו נידון בפני ועדה רפואית לעררים ביום .12/10/94ועדה זו החליטה לקבל את עררו של המערער ולקבוע לו נכות זמנית בשיעור % 10בגין התקופה שמיום 12/1/94ועד ליום 31/12/94, לאחר שמצאה כי מצבו אינו סופי. המערער ערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 12/10/94, לבית דין זה, וערעורו נדון בתיק נה/56- .01ביום 9/1/95, ניתן פסק דין, על ידי כב' השופט הראשי סומך, לפיו נמחק הערעור, בהסכמת הצדדים, תוך שמירת זכותו של המערער "לפתוח תיק זה מחדש", לאחר קביעת "הנכות הסופית". .4ביום 29/11/94, קבע פוסק רפואי כי נכותו היציבה של המערער, החל מיום 1/1/95, הינה בשיעור % .0המערער ערר על החלטה זו ועררו נדון בפני ועדה רפואית לעררים ביום .26/2/95ועדה זו (שתיקרא להלן: "הועדה"), היתה בהרכב שונה מהועדה שדנה בעררו הקודם של המערער. הועדה החליטה לדחות את הערר ועל החלטתה הוגש הערעור שבפני. .5תמצית טענות ב"כ המערער בנימוקי הערעור ובדיון א. קביעתה של הועדה אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים, שכן, לפי ממצאי בדיקת ה-. M.r.iהמערער סובל מבלטי דיסקים. ב. הועדה טעתה בקובעה כי הממצאים שנצפו בבדיקת ה-. M.r.iאינם קשורים לתאונה, בעוד שהיה בפניה אישור של רופא המשפחה על העדר תלונות בגין כאבי גב, בטרם התאונה והועדה התעלמה מכך. ג. הועדה טעתה בקובעה כי לא ייתכן שממצאי ה-. M.r.iיופיעו "לאחר פרק זמן קצר". ד. בידי המערער חוו"ד אובייקטיווית של ד"ר רוטגולץ, מטעם חברת הביטוח, אשר לא היתה בפני הועדה, המוכיחה כי הועדה טעתה במסקנותיה. ה. התערבות ביה"ד במסקנות הועדה מחוייבת מאחר שהועדה טעתה במסקנותיה. .6סעיף 123לחוק מאפשר לבית דין אזורי לעבודה לדון בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. כמעט כל טענות ב"כ המערער שתמציתן הובאו לעיל, היו טענות במישור הרפואי ולא במישור המשפטי, שכן לדעת המערער הועדה טעתה במסקנתה הרפואית על כך שממצאי בדיקת ה-. M.r.iאינם קשורים לתאונה מיום .13/7/93 הטענה היחידה אשר יש לה פן משפטי הינה זו האמורה בסעיף ד' לעיל, בענין חוות דעתו של ד"ר רוטגולץ, אולם, מאחר שחוות דעת זו לא היתה בפני הועדה, הרי שלא ניתן לאמר שהועדה טעתה (טעות משפטית) בכך שלא התחשבה באמור בה. .7לפיכך, אם היה צורך לשקול את טענות ב"כ המערער בלבד, היה דינו של הערעור - להידחות. .8למרות האמור לעיל, הרי שבעת הדיון בערעור, הפניתי את תשומת לב ב"כ המשיב לאמור בסעיף 28לפרוטוקול הועדה, והמלצתי בפניה להסכים לקבלת הערעור עקב כך. המלצתי זו באה בשל הדברים הבאים שנרשמו בפרוטוקול הועדה: "בתיק חוו"ד רפואית מד"ר קאסם האשם מתאריך .9.7.94חוות דעת זו עמדה נגד עיניה של ועדה מאותו דרג (עררים) שדנה במקרה ב- 12.10.94ולא קיבלה את המסקנות שבחוות הדעת. אין הועדה רואה כתקין לדון פעם נוספת באותה חוות דעת שדנה בה כאמור כבר ועדה לעררים בעבר". (ההדגשות - במקור) המשיב לא קיבל את ההמלצה והגיש את טיעוניו בכתב. .9תמצית טענות ב"כ המשיב בטיעוניה א. הועדה הרפואית לעררים מיום 12/10/94(שהיא, כאמור בסעיף 3לעיל, זו אשר דנה בעררו הראשון של המערער והחליטה לקבלו ולקבוע לו נכות זמנית), עיינה בחוות דעתו של ד"ר קאסם והחליטה בהחלטה מנומקת מדוע אין היא מקבלת את מסקנותיו. ב. קביעותיה של הועדה מיום 12/10/94הן סופיות ואינם קשורות לעובדה שמצבו של המערער ביום 12/10/94טרם היה סופי. ג. מאחר שערעורו של המערער על החלטת הועדה מיום 12/10/94, נמחק, הרי שקביעותיה שרירות וקיימות. ד. המערער לא הציג בפני הועדה (הנוכחית) כל מסמכים חדשים שלא היו בפני הועדה מיום 12/10/94אלא ביקש כי גם הועדה (הנוכחית) תבדוק ותתייחס לגבי אותם מסמכים שהיו בפני הועדה מיום .12/10/94אך משהיתה כבר התייחסות בועדה מאותו דרג, הרי שאין צורך בהתייחסות נוספת על ידי הועדה, אשר אינה יכולה לשמש כערכאת ערעור על הועדה מיום .12/10/94 .10זו תמצית תגובת ב"כ המערער : א. המחוקק קבע שהועדה תהיה מורכבת מרופאים, כדי שהועדה תוכל להתייחס באופן אוטונמי למסמכים שבפניה, ללא תלות בהחלטות ועדות קודמות. ב. קביעת הועדה מיום 12/10/94- אינה קביעה סופית, מצבו של המערער היה אז זמני. .11על פי ההלכה הפסוקה, אמורה ועדה רפואית לעררים להתייחס לכל חוות דעת המוגשת לה, ואם דעת הועדה שונה מהדעה המובעת בחוות הדעת, על הועדה לנמק את אי-קבלת מסקנות חוות הדעת. כאמור בסעיף 4לעיל, הרכב הועדה (הנוכחית) היה שונה מהרכב הועדה שדנה בעררו של המערער ביום .12/10/94 אין לקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה, קביעת הועדה מיום 12/10/94היתה "סופית" ולכן אין צורך להתייחס אליה בשנית. קביעה של ועדה רפואית אינה "מעשה בית דין" ואין לראות החלטה של ועדה רפואית כהחלטה היוצרת מניעות מלהעלות טענות דומות בפני ועדה רפואית עתידית. במיוחד כך הדבר בנסיבותיו של מקרה זה כאשר הערעור שהוגש על החלטת הועדה מיום 12/10/94אמנם נמחק, אך נמחק תוך מתן האפשרות למערער "לחדש את הדיון" בו בהתאם למסקנות הועדה שתדון בנכות היציבה. הועדה (הנוכחית) היתה מחוייבת להתייחס לחומר הרפואי שבפניה, והיה עליה להתייחס בעצמה, התייחסות מנומקת לחוות דעתו של ד"ר קאסם. ייתכן, כמובן, שהועדה היתה יוצאת ידי חובתה אם היתה אומרת שלאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר קאסם ובהחלטת הועדה מיום 12/10/94, היא מאמצת את מסקנות הועדה מיום 12/10/94, אולם, כמצוטט לעיל, הועדה לא הסבירה אם היא מאמצת את דעתה של הועדה מיום 12/10/94אם לאו, אלא נמנעה במפורש מלדון בחוות הדעת מאחר שהיה דיון בפני ועדה רפואית לעררים קודמת. הימנעותה של הועדה מלדון בחוות הדעת שהיתה בפניה תוך הסתמכות על כך שאחרים עשו למענה את העבודה, מהווה טעות משפטית המחייבת את קבלת הערעור. .12בנוסף לכך, טעתה הועדה טעות נוספת, בהתייחסותה אל מצבו של המערער כמצב הנובע ממחלה שאינה קשורה לתאונה. הועדה לא קבעה אם מצבו של המערער בעת הבדיקה מצדיק קביעת נכות אם לאו (קביעה שאם תוצאתה היתה חיובית, היתה מביאה לחובה לערוך חשבון "עובר ושב" בענין הפחתת נכות שאינה קשורה לתאונה), אלא הסתפקה בקביעה: "כעת לא נותרה נכות הקשורה לתאונה". קביעה זו אינה מאפשרת לדעת האם יש נכות שלדעת הועדה אינה קשורה לתאונה או שמא אין כלל נכות. משלא פירשה הועדה את דעתה בענין זה - נמנעה האפשרות לבקר את החלטה בשאלה האם היה צורך לערוך חשבון "עובר ושב" וגם בכך יש טעות משפטית של הועדה. .13אשר על כן, דינו של הערעור להתקבל. .14מאחר שהועדה החליטה, על דעת עצמה, שלא לדון בחוות דעת שהיתה בפניה, נראה לי שמן הראוי לסטות מהכלל ולהורות על הבאת עניינו של המערער לדיון מחודש בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, וכך אני מורה. .15הועדה הרפואית לעררים שאליה יובא עניינו של המערער, תדון מחדש בעררו. .16על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -. 400ש"ח בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/2/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/96ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שדין הטענות שהעלה המערער עד למתן המלצתי למשיב - היה להידחות. .17כל צד זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, בתוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. הרמת משקל