קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת משקל כבד - תאונת עבודה של מורה: 1. התובעת היא מורה לפיסול העובדת מחודש נוב' 1986 בביה"ס לאומנויות ברח' אוליפנט בת"א (להלן - בית הספר). 2. על פי גרסת התובעת, בתאריך 12.12.90 בעת שיעור בכיתה ג' בביה"ס, התכופפה והרימה פלטה, ועליה עבודות של תלמידים, כדי להניחה על גבי השולחן. הפלטה היתה עשויה מדיקט, ועליה עבודות פיסול מחימר, ומשקלה כ- 12 ק"ג. תוך כדי פעולת ההרמה, חשה התובעת בכאב גב עז, אשר הקרין לרגלה הימנית. למרות הכאב, המשיכה התובעת ללמד שעה נוספת. בתום השיעור הלכה לביתה ושכבה בבית מספר ימים. בתאריך 20.12.90 הועברה ע"י אמבולנס לבי"ח איכילוב, שם קיבלה טיפול ראשוני. התובעת המשיכה לקבל טיפולים פיזיוטרפיים ואחרים, וחזרה לעבודה לאחר הארוע הנ"ל, רק בספט' 1991. 3. התובעת טוענת כי יש להכיר בארוע מתאריך 12.12.90 כתאונת עבודה. 4. השאלה היחידה שעלינו להכריע בתיק זה, היא האם הוכיחה התובעת את קיומו של הארוע מתאריך 12.12.90. 5א. במשך שבוע ימים לאחר הארוע הנטען על ידה, לא פנתה התובעת לכל טיפול רפואי. ב. הפעם הראשונה, שפנתה התובעת לטיפול רפואי, היתה פניתה לחדר מיון בתאריך 20.12.90. ג. בדו"ח חדר מיון מתאריך 20.12.90 (נ/3) נרשם, בין השאר: "הכאב לפני מספר ימים לאחר שפעת ושיעול". ד. ב-נ/ 3 לא רק שלא נזכר הארוע, שלו טוענת התובעת בכתב התביעה, אלא שנזכר, שהכאבים החלו לאחר שפעת ושיעול. תמוה הדבר, שהתובעת בחרה להזכיר, שהכאבים החלו לאחר שפעת ושיעול, ולא הזכירה באופן טבעי, שהכאבים החלו לאחר הרמת הפלטה השוקלת כ- 12 ק"ג. ה. יש לציין, שהתובעת לא סיפרה על הארוע לרופאה ד"ר שומלה (נ/5) וגם לא סיפרה על הארוע בחדר המיון של ביה"ח איכילוב ביום 27.12.90. ו. התובעת נשאלה בחקירה הנגדית מדוע לא סיפרה על הארוע לרופאים, ואלה היו תשובותיה : "שנתיים לפני כן היתה לי פריצת דיסק. אני ידעתי, שיש לי בעיה בגב להסביר כתוצאה ממה שקרה. לא נראה לי חשוב. מה שחשוב היה שיעשו לי צילום... , מפני שהתחושה שלי היתה בדיוק אותה תחושה שלפני שנתיים בארוע הקודם. באותו שבוע הייתי קצת מקוררת והשתעלתי... לא חשבתי שזה קשור לזה שהרמתי משהו כבד ולא משנה שהייתי מצוננת... גם כיום איני חושבת, שהיה חשוב לספר לרופאה שהרמתי משהו כבד. אני שכבתי מעולפת מכאבים. יכול להיות שהתחלתי לספר, אבל זה לא מעניין אף אחד שם. אני רציתי שיטפלו בי ישר. אני לא זוכרת אם סיפרתי או לא סיפרתי." ז. כל מה שניתן להבין מהסברים אלה של התובעת, הוא, שהתובעת קישרה את כאביה הנוכחיים לפריצת הדיסק שהיתה לה לפני שנתיים, (התובעת עברה ניתוח דיסק בשנת 1988), אך לא ייחסה כאבים אלה לארוע מסויים כלשהו. יש לציין שהתובעת הצהירה בתצהירה כי את הרמת הפלטה היא עושה מדי יום ביומו, (סעיף 5לתצהיר), אך בהודעתה לחוקר המוסד כשנשאלה באיזו תדירות היא נוהגת להרים משקלות בסדר גודל זה, השיבה "מדי פעם, אולם לא לעתים קרובות. זה קרה אולי 3פעמים בשנה". סתירות אלה לא מוסיפות למהימנות גרסת התובעת. יש לציין, שהארוע נזכר בפעם הראשונה בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה, כאשר הבדיקה של התובעת, לצורך הוצאת אותה תעודה היתה ב- 11.2.91, כחודשיים לאחר הארוע הנטען. ח. התובעת לא הודיעה על תאונת העבודה למעבידה אלא רק הודיעה על כאבים בגב. ט. מר רוזן אליעזר, מורה לפיסול בבית הספר, הצהיר בתצהירו כי הוא זוכר בדצמ' 1990 כשפגש את התובעת במזדרון בית הספר, כשהיא נראית סובלת מכאבים ועומדת בצורה מוזרה. בתשובה לשאלתו, אמרה לו התובעת, כי בעת שהרימה דיקט ועליו עבודות תלמידים נפרץ לה הדיסק בגב. י. בחקירתה הנגדית אמרה התובעת, כי דיווחה לרוזן על תאונת עבודה ואח"כ הלכה הביתה (עמ' 5 שורה 9), אך בתשובה לשאלות אב בית הדין אמרה התובעת : "אני לא זוכרת מה אמרתי למר רוזן כשפגשתי אותו. אני הרגשתי, שקרה לי בדיוק אותו דבר, מה שקרה לי לפני שנתיים. פריצת דיסק קודמת גם היתה כתוצאה מהתכופפות וזה ארע לי בביה"ס". (עמ' 5 שורות 26-23). יא. מדברים אלה איננו משוכנעים, שאכן דיווחה התובעת למר רוזן, כי פריצת הדיסק נגרמה לה כתוצאה מהרמת פלטה. מתקבל יותר הרושם שדיווחה, אם בכלל, למר רוזן על כאבים דומים לכאבים שהיו לה בעת שהיתה לה פריצת דיסק שנתיים קודם לכן. עוד יש לציין, כי התובעת ייחסה את פריצת הדיסק הקודם להתכופפות, ואילו במקרה זה מייחסת התובעת את פריצת הדיסק בעיקר להרמת הפלטה. יב. מר רוזן אמר בעדותו בבית הדין, כי הוא בטוח שהתובעת אמרה לו שנפרץ לה דיסק בגב. (עמ' 2 שורה 5). בהמשך סיפר שהתובעת סיפרה לו שהיא הרימה דיקט עם עבודות. גם מאופן התבטאות זה, ההתרשמות היא שהתובעת סיפרה, אם בכלל, למר רוזן על כך שהיא חושבת שנפרץ לה דיסק בגב, אך איננו משוכנעים שגם ייחסה זאת להרמת הפלטה. כאן מן הראוי להדגיש כי בהודעת התובעת לחוקר המוסד, אמרה בענין זה כי כשיצאה מהכיתה פגשה במר רוזן והתלוננה בפניו על כאבים, והוא אמר לה ללכת הביתה. לא נאמר בדברים אלה, כי אמרה למר רוזן שהכאבים נובעים מהרמת הפלטה. יג. מר רוזן לא ראה את הארוע ויש לנו ספק האם באמת אמרה התובעת למר רוזן שפריצת הדיסק נובעת מהרמת הפלטה. ספק זה מתחזק לאור דברי התובעת בהודעתה לחוקר המוסד, שלא ידעה שזו פריצת דיסק בעת שהדבר קרה, ובעדותה בבית הדין, שלא קישרה בין הרמת הפלטה לכאבים. אם התובעת לא קישרה בין הרמת הפלטה לכאבים, הכיצד יכלה לספר למר רוזן שהכאבים נגרמו כתוצאה מהרמת הפלטה. יד. גם דברים אלה של התובעת לפיהם לא ידעה שזו פריצת דיסק, אינם עומדים בקנה אחד עם עדותה בבית הדין, לפיה מיד הבינה שמדובר במצב זהה למצב שהיה לה בשנת 1988, כלומר לפריצת דיסק. טו. התובעת הודיעה למעבידה רק שארעה לה פריצת דיסק, אך לא הודיעה למעבידה על כך שמדובר בתאונת עבודה. מכאן שוב, שכל גרסתה וגרסת מר רוזן בנושא זה של דווח על כאבים עקב הרמת פלטה, עושות רושם בלתי אמין לחלוטין. טז. יש לציין, שבהודעתה לחוקר המוסד, אמרה התובעת, שהיא "כמורה לפיסול נאלצת להרים מדי פעם חומרים כבדים. מדובר בחימר, שאלה עבודות די גדולות וכבדות. לדעתי עבודתי זו גורמת לבעיות הגב שלי". יז. על פי דברים אלה מייחסת התובעת את כאבי הגב לעבודה השוטפת, ולאו דווקא לאירוע נקודתי. יח. על התובעת היה להוכיח קודם כל ארוע תאונתי בעבודה. רק אם היתה התובעת מוכיחה אירוע תאונתי בעבודה, היה עלינו לבחון על פי החזקות הקבועות בסעיף 39לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו דאז, האם התאונה שארעה בזמן העבודה, היא גם תאונה שארעה עקב העבודה. גרסת התובעת לגבי האירוע מעוררת לא מעט ספקות. כמפורט לעיל ספיקות אלה פוגמים באמינות הגרסה ובסבירותה. נכונותה של התובעת להבדק "במכונת אמת" אין לה משקל משמעותי כנגד הספקות הנ"ל. סירוב המוסד להסתייע בבדיקה זו, אינו מלמד דבר על נכונות הגרסה. אך טבעי הוא שהמוסד, כגוף צבורי, לא ישליך את יהבו על "כלי טכני", שאינו קביל (שלא בהסכמה) בביה"ד, ושמידת אמינותו גם היא שנויה במחלוקת. 6. סוף דבר, התובעת לא הרימה את נטל השכנוע, המוטל עליה להוכיח את קיומו של ארוע תאונתי מתאריך 12.12.90 לאור מצב דברים זה, אנו פוסקים, שהתביעה נדחית. הרמת משקלדיני חינוךתאונת עבודהמורים