הכלל הוא, שבית-המשפט יתיר לבעל-דין לחזור בו מהסכמה דיונית מקום שהצד השני לא שינה מצבו לרעה בשל ביצוע ההסכמה ומקום שיש לכך צידוק. כבר נאמר ב-ע"א 129/69 (לה פונסייר חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ ואח' (בעמ' 527)), ש''מעצם טיבו וטבעו של קדם משפט הוא, כי יש לשופט שיקול-דעת בכל הענינים הכרוכים בקביעת השאלות השנויות במחלוקת ובקבלת הסכמת בעלי-הדין עליהם, ומתן רשות לחזור בהם מהסכמה שכזו...''. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חזרה מהסכמה דיונית: 1. ביום 20.5.82, בהיותו בעבודתו, נפגע מיכאל X ממשאית שהייתה נהוגה בידי Y ומבוטחת בידי ציון, חברה לביטוח בע"מ. התאונה היא, אפוא, תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן - 'החוק'), היא הוכרה גם כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח-1968. ביום 4.2.83 הגיש מיכאל, לפי החוק, את התביעה שבפנינו להטבת נזקיו. לכתב תביעתו הוא צרף חוות דעת רפואית שפרטה פגיעות פנימיות ואורטופדיות וקבעה נכות צמיתה בשיעור של 40.8 אחוזים. שהאב ו-"ציון" הגישו כתב הגנה, שבו הם הודו בחבותם, לפי החוק, להיטיב את נזקיו של מיכאל, ככל שיוכחו. הם צרפו חוות דעת רפואית שדנה בפגיעות הפנימיות והאורטופדיות שניטענו על-ידי מיכאל וקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10אחוזים. 2. ביום 21.12.84, בישיבה הראשונה שנקבעה לקיום קדם משפט בתובענה, הסכימו באי-כח הצדדים למינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שיבדוק את מיכאל ויכריע במחלוקת שהתגלעה בין רופאים של בעלי הדין. על פי ההסכמה, מינה בית-המשפט מומחה רפואי מטעמו. הדיון נדחה לקדם משפט נוסף, ליום 27.2.85, כדי להעמיד את מיכאל לבדיקת המומחה הרפואי וכדי לאפשר למומחה להכין את חוות דעתו ולהמציאה לבעלי-הדין ולבית-המשפט. בינתיים, עוד בטרם שמיכאל עמד לבדיקתו של המומחה, נתקבל בכנסת [ביום 1.1.85] ופורסם ברשומות (ס"ח 1129 מיום 8.1.85) תיקון מס' 5 לחוק (להלן - "החוק המתקן"). לאחר פרסומו של החוק המתקן, נמנע מיכאל מלהבדק על-ידי המומחה והוא עותר עתה לביטול המינוי. החלטה זו היא בבקשת הביטול. 3. הוראות הדין שמהוות בסיס לבקשתו של מיכאל הן בסעיף 4 לחוק המתקן. סעיף זה הוסיף לחוק את סעיף 6א ואת סעיף 6ב, והוראות הדין שבעניננו הן אלה שבסעיף 6ב, לאמור: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שניגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית-המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". (להלן - "ההוראות המתקנות"). שלוש שאלות עומדות לדיון: 1. האם ההוראות המתקנות עוסקות בענינים פרוצסואליים, ועל-כן, הן חלות גם על ענינים תלויים ועומדים שהעילה לתביעתם שלמה עוד בטרם שהתפרסם החוק המתקן? 2. האם בעל-דין רשאי לחזור בו מהסכמה דיונית בשל שינויו של הדין? 3. האם טענות שיש לבעל-הדין שכנגד, להבאת ראיות לסתור, מצדיקות קיום מינויו של מומחה רפואי עוד בטרם שהותר לבעל-הדין להביא את ראיותיו הסותרות? 4. (א) כנגד טענתו של מיכאל, שההוראות המתקנות עוסקות בעניינים פרוצסואליים ותחולתן גם על ענינים שארעו לפני תחיקתן, טוענים שהאב ו-"ציון", שדרגת נכות של נפגע היא ענין שעל-פיו נקבעות זכויותיהם וחבויותיהם של בעלי-הדין, וככזה היא ענין שמקומו בדין המהותי ותחולתו על ענינים שארעו מיום תחיקתו. דעתי היא כדעתו של מיכאל. (ב) דרגת נכות של נפגע היא עניין שברפואה, שהדרך שנקבעה בדין להוכיחו היא בהבאת חוות דעת רפואית. הדין איפשר לבעלי-הדין להביא חוות דעת רפואיות, שנמצאו, בדרך כלל, נוגדות אלה את אלה. במקרים רבים, לא ראה בית-המשפט דרך להכריע במחלוקת הרפואית אלא בעזרתם של מומחים רפואיים שנתמנו מטעמו. סדרי דין אלה יצרו סבך בניהול משפטים והביאו להארכתם. את הסבך הזה ביקש המחוקק להתיר בסעיף 4 לחוק המתקן. אחת ממטרותיו של החוק היא להושיט סעד מהיר לנפגע בתאונת דרכים. בשל-כך ביטל החוק את הצורך בהוכחת אשם ובשל כך נקבעו בו הוראות לביצוע תשלומים תכופים לנפגעים נזקקים. לכן, בא המחוקק והחליט לסלק מן ההליכים לפי החוק את הסבך שנוצר מסדרי הדין שנוגעים להוכחת ענינים שברפואה. כך הוא עשה בסעיף 6א לחוק, שדן במינוי מומחים רפואיים על-ידי בית-המשפט ושולל הבאת עדויות של רופאים מטעם בעלי-הדין, וכך הוא עשה בסעיף 6ב לחוק, שמעניק מעמד עדי לדרגות נכות שנקבעו לפי דין אחר. לפי מטרתן התחיקתית, ניתן איפוא לקבוע, שההוראות המתקנות עוסקות בענינים פרוצסואליים. ניתן ללמוד על כך גם מלשון ההוראות. הן מדגישות את מועד קביעתה של דרגת הנכות, לפני שמיעת הראיות בתביעה, והן מאפשרות, בתנאים מסויימים, להביא ראיות לסתירתה. שימושי הלשון הם מתחום סדרי הדין ומתחום דיני הראיות. ג) עתה, שנמצא שההוראות המתקנות עוסקות בענינים פרוצסואליים, ניתן לבחון את השאלה הראשונה שבדיוננו, בדב היקף תחולתן של ההוראות. 4. לשם כך, ניתן להשוותן להוראות סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971. אותן הוראות עוסקות בענינים פרוצסואליים, וניסוחן דומה לניסוח ההוראות שבדיוננו. הן גם עמדו במבחן השאלה שבדיוננו: היקף תחולתן על ענינים תלויים ועומדים, שהעילה לתביעתם שלמה בטרם תחיקתן. על כך כבר נאמר, שחוק דיוני "חל על כל ענין הבא בפני השופט אחר שהוחק החוק, ואחת היא אם ההליך נפתח לפני צאת החוק האמור או אחריו, ואף אין נפקה מינא בכך שהעילה נושא אותו הליך תמה והושלמה כולה בעבר" (ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט בע"מ נ' ממן, בעמ' 213). לאחר שבית-המשפט נימק את דעתו, הוא חזר וקבע (שם, בעמ' 214), ש"באין הוראה נוגדת, אין בית המשפט נוהג אלא בהתאם לסדרי-הדין ודיני הראיות המחייבים בשעת הדיון". בהוראות המתקנות אין הוראה נוגדת כזאת, ועל-כן, כטענתו של מיכאל, הן חלות על פגיעתו בתאונה ועל תביעתו. מאחר שנקבעה לו, בשל אותה פגיעה, דרגת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי, קביעה זו תחייב אף בתביעה שבפנינו, והכל - בכפוף לסיפא של ההוראות המתקנות. 5. הסכמתו של מיכאל למינוי המומחה הרפואי לא נגעה לעצם הנכות הרפואית אלא לסדר-הדין שנועד לסייע לבית המשפט להכריע במחלוקת שהתגלעה בין רופאיהם של בעלי הדין. זו היא, איפוא, הסכמה דיונית, שניתנה בישיבת קדם משפט לפני תחיקתו של החוק המתקן. הכלל הוא, שבית-המשפט יתיר לבעל-דין לחזור בו מהסכמה דיונית מקום שהצד השני לא שינה מצבו לרעה בשל ביצוע ההסכמה ומקום שיש לכך צידוק. בעניננו, מצבם של שהאב וציון לא השתנה מאז השגת ההסכמה, מיכאל טרם נבדק על-ידי המומחה הרפואי, וזה טרם נתן את חוות דעתו. לעומת זאת, שונה בעניננו הדין שנוגע לנושא ההסכמה - הדרך להבאת ראיות להוכחת הענין שברפואה וסדר הדין להכרעה במחלוקת הרפואית. כזכור, הסכמתו של מיכאל לא ניתנה אלא בשל המחלוקת, החריפה, שהתגלעה בין שני הרופאים. עתה, שמחלוקת זו הפכה להיות, לפי שעה, בלתי רלבנטית, אכיפת ההסכמה על מיכאל תהיה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת. כבר נאמר ב-ע"א 129/69 (לה פונסייר חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ ואח' (בעמ' 527)), ש''מעצם טיבו וטבעו של קדם משפט הוא, כי יש לשופט שיקול-דעת בכל הענינים הכרוכים בקביעת השאלות השנויות במחלוקת ובקבלת הסכמת בעלי-הדין עליהם, ומתן רשות לחזור בהם מהסכמה שכזו...''. עניננו הוא מקרה מובהק שבו יש לנקוט בשיקול הדעת האמור ולהתיר למיכאל לחזור בו מהסכמתו הדיונית. 6. נאמר למעלה, שדרגת הנכות שנקבעה למיכאל לפי חוק הביטוח הלאומי תחייב אף בתביעה זו. ועוד נאמר, שהמחלוקת בין רופאיהם של בעלי הדין הפכה להיות, לפי שעה, בלתי רלבנטית. וכל כך למה? הדברים האמורים כפופים להוראות הסיפא שבסעיף 6ב לחוק. בבוא הזמן, אם בית-המשפט ישוכנע שהצדק מחייב ליתן לשהאב ול"ציון" להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה, הוא יהיה רשאי להתיר להם זאת מטעמים מיוחדים. הוראה זו דומה, במידה רבה, להוראות סעיף 42ג לפקודת הראיות, ויש להניח שבתי-המשפט יתנו עליה דעתם כפי שנתנוה על אותן הוראות. כל עוד בית-המשפט לא נתן דעתו על-כך, וכל עוד לא הותר לשהאב ול"ציון" להביא ראיות לסתור, איני רואה טעם לקיים את מינויו של המומחה הרפואי. יתכן, שאם תותר הבאת ראיות לסתור, ואם תקשה ההכרעה הרפואית על בית-המשפט, הוא יחזור וימנה את המומחה הרפואי כדי להסתייע בו באותה הכרעה. 7. על-פי האמור, אני מקבל את בקשתו של מיכאל ומבטל את מינויו של המומחה הרפואי שניתמנה בישיבת בית-המשפט מיום .21.12.84 הודעה על כך תומצא למומחה. לא ניתן צו להוצאות בהליך זה. הסכמה דיוניתחזרה מהסכמה