קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלופת מעצר תושבי השטחים: ערעור, וערעור שכנגד על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' הנשיא כהן) בב"ש 3592/99 בו שוחרר העורר בתנאים הבאים: הפקדה במזומן בסך 20,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח, ערבות של שני אזרחי ותושבי ישראל בסך 50,000 ש"ח כל אחד, והתייצבות העורר בפעמיים בשבוע בתחנת המשטרה בקריית ארבע. נגד העורר הוגש כתב אישום לפיו הוא התפרץ למיניבוס, נטרל את מערכות המיגון כנגד גניבות שהותקנה בו והחל בנסיעה עד שנעצר בידי שוטרי מג"ב. לעורר יוחסו בכתב האישום עבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כדין. נקבע כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה, ביודעו כי הוא גונב את המיניבוס וזאת תמורת 4,000 ש"ח, אותם יקבל מאחד בשם אילן, עובד בחברת האוטובוסים ממנה נגנב המיניבוס. בא כוח המאשימה הביע בפני כבוד השופט קמא את הערכתו כי במידה ואילן הנ"ל ואדם נוסף בשם אבי אבוקסיס ייעצרו "אנו לא נאיביים ואנו לא מאמינים שייעצרו עד תום ההליכים ואנו חושבים שישוחרר למעצר בית כי הם תושבי ישראל ולא נתפסו ברכב" (פרוטוקול מיום 3/11/99 בעמ' 1). באותו המעמד ביקש בא כוח המאשימה כי יאובחן מקרה העורר מהמקרה של אילן ואבוקסיס הנ"ל מאחר וכנגד המשיב יש ראיות חד משמעיות, ואילן ואבוקסיס הנ"ל הינם תושבי ואזרחי ישראל להבדיל מהעורר שהוא תושב חברון, שטח בהחזקת הרשות הפלשתינאית, שטח A. בערר חזרה המאשימה על הטיעונים שהשמיעה בבית המשפט קמא, כי העורר הינו תושב שטח A וקיים חשש שהוא לא התייצב למשפטו. העורר טוען כי אין להפלתו מהשניים אשר שלחו אותו לביצוע העבירה, והוא שליחם. לטענתו יש להפחית את גובה ההפקדה שנקבעה בבית משפט השלום מ20,000- ש"ח ל5,000- עד 7,000 ש"ח בלבד. לא מצאתי שיש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. מחד אין להפלות בין העורר לנאשמים האחרים ולא לשקול חלופת מעצר בעניינו אך ורק בשל היותו תושב שטח הרשות הפלשתינאית, ומאידך יש לקבוע ערבויות אשר יבטיחו את התייצבות העורר למשפטו: "הסדר האוטונומיה אינו מבטיח אפשרות העמדתם לדין של תושבי שטחים העוברים עבירות בישראל ונמלטים בחזרה למקום מושבם. אין לישראל כל שליטה על העברתם של עבריינים כאלה לישראל לשם מיצוי הדין עימם. הקלות היחסית שבה ניתן לעבור מישראל לעזה ובחזרה, כפי שעשו העורר וחבריו, לא רק טומנת בחובה סכנה שמדינת ישראל לא תוכל להעמיד לדין את העבריינים, תושבי השטחים, המבצעים עבירות בתחומה, אלא יכול ויהיה בכך מתן אפשרות לאלה ולאחרים להמשיך לפעול ללא סיכון של ממש, תוך הסתננות בלתי חוקית לישראל, ולבצע בה עבירות מבלי שיד החוק של המדינה, תשיגם- זהו מצב שאין מדינה מתוקנת סובלת ושעל מערכת המשפט להרתם לשם מניעתו. תנאים שקל לעמוד בהם או שכדאי לעמוד בהם, כגון שחרור העורר כנגד פקדון נמוך, יניעו אותו לוותר על הפקדון על מנת לזכות בחופש במחיר זול ולהימלט מאימת הדין." (בש"פ 7767/95 תייאסיר בן שחדרה בכרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). נקבע לא מכבר כי "אין לקבוע עקרונית כי העובדה שנאשם הוא תושב שטחים, מונעת הפעלת חלופת מעצר נגדו ומחייבת את מעצרו. יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו" (בש"פ 7223/97 אחמד אגרב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). ובמקום אחר אף הזדמן לי להביע את דעתי בעניין: "אכן, היו מקרים בהם סבר בית משפט כי מקום מגוריו של אדם הנאשם בעבירות כגון אלה בהן הואשם המשיב (עבירות של התפרצות לרכב, החזקת כלי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו- מ.ש.א), מקום מגוריו שהינו בשטחי האוטונומיה, עשוי להיות שיקול בקביעת בית המשפט שאין מקום לחלופת מעצר. יחד עם זאת, יש לשקול כל מקרה ונסיבותיו." (ב.ש 2173/99 מדינת ישראל נ' חליל ג'בארין והערעור עליו לבית המשפט העליון שנדחה, בש"פ 1593/99 מדינת ישראל נ' חליל ג'בארין; וכן ב.ש 2185/99+2184/99 מדינת ישראל נ' נאצר כעאבנה; (בש"פ 4556/98 מדינת ישראל נ' מוחמד חמייס (טרם פורסם). במקרה העומד בפני לעורר אין עבר פלילי, הוא עובד בעבודה סדירה, ומואשם בעבירה אחת של פריצה לרכב וגניבת רכב, כאשר את מפתח הרכב קיבל מאדם אחר שהיה מעוניין בגניבת הרכב. לפיכך, ובתנאי השחרור הכבדים יחסית שקבע בית המשפט קמא, אני מותירה את החלטת בית המשפט קמא על כנה ודוחה את הערעור והערעור שכנגד. חלופת מעצרשטחי יהודה ושומרוןמעצר