קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לחומר כימי רעיל בעבודה: .1מדובר בתביעה להכיר במחלתו של התובע כ"תאונת עבודה". .2לטענת התובע, בחודש מרץ 92, בהיותו מועסק על ידי המשביר המרכזי, עסק בפירוק סוכר ממכולה, כשנכנס למכולה כדי לעסוק בפירוק, הרגיש ריח רע במיוחד, אשר הוגדר על ידו כסרחון מחומר כימי רעיל. התובע החל להקיא, הפסיק עבודתו לתקופה קצרה, ולאחר מכן המשיך וסיים פירוק המכולה. למחרת הלך התובע לרופא והתלונן על סחרחורות, כאבי בטן, הקאות וגירודים, והרופא שלח התובע להבדק אצל רופא עור וקבל טפול במשחות שונות סמוך לאחר המקרה וכחודש לאחריו החלה נשירת שער התובע והוא נשאר קירח משערות ראשו וגופו כולל שער הידיים, הרגליים והגבות. התובע לא הפסיק עבודתו בגין המקרה ועבד עד שפוטר ביום .31.10.92תביעתו להכיר במחלתו כ"תאונת עבודה" הוגשה לאחר פטוריו (נ/3). הנתבע בכתב ההגנה טוען, כי בחודש מרץ 92לא ארעה לתובע כל "תאונת עבודה" וכי אין כל קשר בין מחלת העור ממנה סובל לבין תנאי עבודתו. .3מטעם התובע הוגש תצהירו במקום עדות ראשית וכן תצהירו של דוד עזר, אשר שמש כעוזר מנהל סעיף המשביר המרכזי בבאר שבע ויו"ר ועד העובדים. מטעם הנתבע העיד מר מקס פלדמן, עובד שעבד ב"משביר המרכזי" בתקופה הרלוונטית, ומר פרמינגר מיכאל, מנהל מחלקת מזון באותה תקופה. כן הוגשו מטעם הנתבע מסמכים שונים (נ/ 1- נ/6) ומטעם התובע הוגש גיליון נוכחות לחודש 3/92(ת/1) ותצהירו על נספחיו (ת/2). .4עדויות הצדדים: א. בתצהירו חוזר התובע על השתלשלות הענינים שפורטה לעיל ומוסיף, כי עד לאותו מועד בו עסק בפירוק המכולה היה בריא, כי באותו יום הרגיש סרחון קשה מנשוא וחזק במיוחד, ושאינו דומה למקרים קודמים בהם עסק בפירוק סוכר והיה ריח לא טוב בלבד. התובע הצהיר, כי כבר למחרת החלה נשירת השער ובטרם חלף חודש מיום המקרה נשרו כל שערות גופו. בחקירתו הנגדית העיד והוסיף, כי גם בשנת 1991בקר אצל רופא עור בגין גירוד שפרט בעדותו (עמ' 9לפרוטוקול מיום 22.6.94). לאחר חקירתו הנגדית הוגש מטעמו תצהירו של מר דוד עזר, אשר הצהיר, כי עבד במשביר המרכזי סניף באר שבע משנת 1968עד לסגירתו ב- .1992כי מכיר היטב את התובע שעבד במשביר המרכזי כמחסנאי (סבל) במחלקת מזון. העד זוכר הארוע וכי התובע עסק בפירוק הסוכר וכי סבל מכאבי ראש בגין כך. לדעת העד מדובר היה בריח מריסוס כלשהו וציין, כי מעולם לא נתקל בריח כה חריף. העד מאשר, כי שבועות לאחר המקרה נשרו כל שערות ראשו של התובע. העד זוכר מקרה נוסף של נשירת שער טוטלית אשר ארע 8- 7שנים לפני כן לעובד אחר בשם מקס פלדמן (עד הנתבעת) ושארע לו לאחר פריקת מכולת סוכר. בחקירתו הנגדית העיד, כי לא נעשתה כל בדיקה במכולה, ולא היו תלונות לגבי טיב הסוכר. העד משער, כי אולי מדובר בחומר ריסוס או חטוי. כמו כן אישר, כי גם בעבר, לאחר מקרהו של מקס פלדמן לא נערכה כל בדיקה כלשהי. בנגוד לעדות התובע, שהעיד, כי באותו יום במרץ 92, נקרא לפרק המכולה, כי היה מחסור בכוח אדם העיד מקס פלדמן, כי "באותו יום לא היה מחסור בכח אדם אלא להיפך המנהל של התובע הוא שקבע לאן להפנות את כח האדם שלו" (עמ' 15לפרוטוקול מיום 7.11.94). העד מודע למקרה שכן לטענתו התובע פנה אליו וטען, כי אינו יכול לסבול הריח במכולה (עמ' 16לפרוטוקול). ב. מטעם הנתבע העיד מר מקס פלדמן, בהודעתו לפני חוקר המוסד מיום 22.12.92, טען, כי לפני 8שנים לערך היה מקרה דומה למקרה הנוכחי וכי משרד הבריאות בצע בדיקה במכולה ובסוכר ולא נמצא דבר והסוכר נמצא ראוי לאכילה. כי לפני 5או 6שנים גם הוא התחיל להקריח בבת אחת ונאמר לו על ידי הרופא, כי מדובר במקרה נדיר הקשור באבוד הורמונים בגוף. לגבי מקרהו של התובע אינו יודע דבר. בחקירתו הנגדית העיד, כי יכול להיות שהיה עם התובע בעת פתיחת המכולה, אולם לא זוכר ריח כל כך חזק וכי שמו מסיכה על הפנים. בנגוד להודעתו בפני חוקר המוסד העיד, כי לא זוכר מקרה מלפני 8שנים של בעיה עם ריח במכולה, כפי שהעיד בפני חוקר המוסד, והוסיף "אני לא זוכר מקרה לפני שמונה שנים עם ריח מקונטינר. אני זוכר רק את המקרה של התובע" (עמ' 18לפרוטוקול מיום 7.11.94) לאחר מכן העיד, כי לא זוכר מתי ארע מקרהו של התובע. אולם אישר, כי אבד את השיער בכל הגוף וזה היה באותו זמן בפריקה מקונטינר (עמ' 18לפרוטוקול מיום 7.11.94). העד מר פרמינגר מיכאל, היה בתקופה הרלוונטית, מנהל מחלקת המזון במשביר המרכזי, ובהתאם לאמור בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ/6) זכר את מקרהו של התובע. העד אישר, כי לא עבדו עם חומר רעיל כלשהו וכי מדובר במחלקת מזון. העד אישר, כי ראה שהתובע הקריח ושאל אותו כעבור כמה חודשים לפשר התופעה, והתובע השיב לו, כי לא ידוע לו ממה הנשירה, כי אינו מרגיש בטוב ועובר סדרת בדיקות. כן ציין, כי העד מקס פלדמן לא עבד באותו יום עם התובע בפריקת המכולה. בחקירתו הנגדית ציין, כי התובע התלונן בפניו על ריח רע במכולה. מדובר במכולה אשר הגיע למשביר המרכזי מחו"ל כשהיא נעולה עם פלומבה. העד ציין, כי פריקת הסוכר מהמכולה נעשית על ידי קלרק, אשר שני פועלים הנמצאים במכולה מעמיסים עליו את שקי הסוכר,ועובד נוסף מושך הסחורה החוצה מהמכולה. מדובר בפריקה הנמשכת שעתיים שלוש. העד לא יכול לציין היכן עבד התובע. אין רישומים מדוייקים בנקודה זו. העד אישר בחקירתו, כי כחודש לאחר הארוע ראה ששערות התובע מתדלדלות. .5הצדדים הגישו סכומיהם בכתב. טענת התובע, כי על פי חזקת הסבתיות המפורטת בס' 83לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה, רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך. במקרה הנדון, מאחר ומדובר בתאונה שהינה תוצאה של גורמים חיצוניים שאינם נראים לעין, כי אז חלה הסיפא לאותו סעיף, ויש לבחון האם השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. (התובע מפנה בס' 14לסכום טענותיו לס' 31ו- 32לחוק - אולם יש לשער, כי מדובר בטעות סופר - י.ה.). במקרה הנדון נטען על ידו מאחר ונשירת השער ארעה בסמוך לאחר הארוע בו עסק התובע בפירוק המכולה וכן, כי סבל מתופעות לוואי אחרות, כגון סחרחורת, הקאות באותו יום בו ארע הארוע, די בכך על מנת להוות עילה מספקת, למינוי מומחה רפואי על ידי בית הדין. עוד מוסיף, כי בהתאם למבחנים שפורטו בהנחיות בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים יש למנות מומחה - יועץ רפואי כאשר מתעוררת שאלה רפואית ולצורך בירור הקשר הסבתי הרפואי בין פגיעה או ארוע בעבודה לבין נזק רפואי הנטען על ידי העובד. ב"כ הנתבע טוען, כי אין בפני בית הדין כל ראיה בדבר ארוע חריג בעבודת התובע, שכן התובע נהג לפרק מכולות בהם לעתים היה ריח רע, התובע לא יכול היה להגדיר מה מהות הריח הרע במיוחד באותו יום. אין בפני בית הדין כל ראיה באשר למהות הריח והסבה לא נעשתה כל בדיקה, והסוכר אשר פורק היה ראוי למאכל. .6על פי פסיקת בית הדין הרי גם אם הוכיח המבוטח (התובע - י.ה.), כי ארע "ארוע חריג כלשהו ביום המקרה, הרי על התובע להוכיח אף את הקשר הסבתי שבין הארוע לבין העבודה, בקביעה, כי "עלול" להוות קשר סבתי בין הארוע, לא יצא המבוטח ידי חובתו (דב"ע לב/104-0, אברהם משולם נ. המוסד, פד"ע ג', 443). יחד עם זאת ל"הוכיח" אין פירושו להוכחות גורפות ומושלמות ודי בהוכחות המראות במדה מספקת של סבירות, כי אכן אפשרי, כי כך היה. (דב"ע לג/157-0, כרמלה רביע ואח' נ. המוסד, פד"ע ה', 179). עוד נפסק, כי: האמור אינו בא כדי לשנות סדר ראיות, אלא לרמוז על אפשרות לפסוק במקרה של ספק, לאו דוקא, תוך מיצוי מלא של הכלל בדבר חובת ההוכחה, אלא תוך הזדקקות למידת הסבירות ולכלל חומר הראיות שבפני בית הדין כשנגד עיני הפוסק גם השקול של "עוול מול עוול" (דב"ע ל/10-0, יוסף דוידיאן נ. המוסד, פד"ע ב', 3; דב"ע נא/108-0, עבדללה עוד נ. המוסד, פד"ע כ"ג, 479ופסקי הדין המאוזכרים שם). ובנסיבות המקרה שלפנינו כל שהוכח, כי ביום הארוע התובע חש בריח רע וחזק, שלפי תאורו הינו כריח חומר כימי רעיל, התובע סבל מסחרחורות והקאות וכאבי ראש, סמוך לאותו מועד. ונשירת השיער מגופו החלה בין שבועיים לחודש ימים לאותו מועד. אין בפני בית הדין כל ראיה למהות ה"הריח הרע". אין כל ראיה באשר להמצאות חומר רעל, או חומר חטוי או כימי כלשהו במכולה, וכי אלה שגרמו לריח. אין כל הוכחה לטענת הסבירות שמחלת התובע ונשירת השיער מגופו שהחלה שבועיים לאחר מכן נגרמה מאותו חומר בלתי מזוהה אם היה כזה. אף במקרהו של פלדמן מקס, אשר סבל מנשירת שיער טוטלית כמו זו של התובע, נקבע, כי מדובר בגורם הקשור בהורמון שבגוף שהביא לנשירת השיער, ואין כל ראיה, כי הנשירה נגרמה מגורם זר קשור קשר כלשהו לריח שנידף מהמכולה אשר פרק בזמנו העד. במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני בית הדין אין כל ראיה הקושרת נשירת השיער לעבודתו של התובע או לכל מגע עם חומר כלשהו. עם כל ההבנה למצבו של התובע, הרי אין להפנות ענינו למומחה רפואי, שכן לא הוכחה כל תשתית עובדתית ראויה על ידו או כל ראיה אחרת להמצא חומר כלשהו לרבות חומר רעיל במכולה או זהויו, אשר לגביו ניתן לקשר בין קיומו לבין נשירת שערו ולהפנות למומחה שאלות כלשהן באשר לקשר בין המצא אותו חומר לתופעה ממנה סובל התובע. לפיכך ומכל שפורט לעיל, דין התביעה להידחות. .7זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. חשיפה לחומרים מסוכנים