קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד בעיתון: .1הדיון בתיק זה התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור, אשר הוזמן ולא הופיע, כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו. .2התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ותבעה פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות. בתביעתה טענה התובעת כי התקיימו בינה לבין הנתבעת יחסי עובד - מעביד. התובעת טענה בתביעתה כי: "למיטב הבנתי התקיימו ביני לבין הנתבעת יחסי עובד ומעביד מהנימוקים הבאים: א. במשך כל תקופת עבודתי הכנתי מדור קבוע, מידי גליון, של בקורת קולנוע ולעתים גם ספרות. ב. הייתי מבקרת הקולנוע היחידה בעתון, ואחת ממבקרות הספרות שלו. ג. עמדתי לרשות הנתבעת בכל עת ופעלתי עפ"י הנחיית עורכי העיתון. ד. כל החומר השייך לתחום הקולנוע ולתחום הספרות עליו הייתי אחראית נשלח ע"י העתון אלי, ואני הכנתי לפיו כתבות בקורת על קולנוע וספרות. ה. כל הפעילות נעשתה בתיאום שוטף עם הנתבעת ועובדיה תוך השתלבות מלאה במערך המקצועי והמינהלי. ו. הוצגתי בכל פורום או מוסד שהוא ככתבת של הנתבעת. הנתבעת הפנתה כל גורם שפנה אליה בקשר לתחום פעילותי אלי ישירות, כמי שמטפלת בנושא מטעם הנתבעת. ז. תכנון העבודה נעשה תוך תיאום והסכמה מראש ביני לבין עורכי העתון. ט. הייתי בקשר עם מערכת העתון לפחות פעם בשבוע לצורך תיאום הכתיבה, מסירת ולקיחת חומר, תכנון עבודה ומועדים. י. כתיבת הכתבות נעשתה בדרך כלל, מטעמי נוחות, על מעבד התמלילים המצוי בביתי, כפי שנוהגים רבים מהעתונאים. יא. כל העבודות הנוספות שעסקתי בהן, היו בידיעת ובהסכמת הנתבעת". (סעיף 4לתביעה, א-י"א). .3הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התובעת לא היתה עובדת הנתבעת אלא "משתתפת חופשית" בעיתון. לענין זה טענה הנתבעת: "מוכחש מכל וכל האמור בסעיף 4לכתב התביעה על כל פרטיו ותתי סעיפיו, למעט העובדה כי התובעת כתבה מביתה: א. הנתבעת לא הכינה עבור התובעת מדור כלשהו. הנתבעת היתה כותבת כתבות קטנות המכונות בז'רדון המקצועי "בוקסות" או פיצ'רים (כינוי המיועד לתאר כתבות נושאיות קטנות) והן היוו חלק, וחלק קטן בלבד, ממדור התרבות של עתון הנתבעת. ב. מוכחש כי הנתבעת הכינה כתבות מדי גליון. המדור היה קבוע, אך כתיבתה של התובעת לא היתה קבועה בו. ג. מוכחש כי התובעת היתה היחידה אשר כתבה עבור העתון ביקורת קולנועית. ד. התובעת לא עמדה לרשות הנתבעת בכל עת. הנתבעת תטען כי עיתותיה של התובעת היו בידיה וכי לא חלו עליה כל הגבלות ארגוניות ו/או איסורים כלשהם. ה. התובעת לא היתה במערכת הנתבעת, הנתבעת לא היתה משולבת בדרך כלשהי, ולו מזערית, בעבודת המערכת של הנתבעת. ו. התובעת כתבה את הפיצ'רים לנתבעת מביתה ולא עבדה כלל במערכת הנתבעת. ז. לצורך כתיבת הפיצ'רים השתמשה התובעת בכלי עבודה שהיו בבעלותה. ח. התובעת היתה משוחררת מכל כפיפות אירגונית כלפי מי מעובדי הנתבעת. ט. הנתבעת אינה מכחישה כי ידעה שהתובעת עובדת ו/או נותנת שרותים עבור גורמים עיתונאים אחרים, אולם הנתבעת היתה אדישה לכך ולא נדרשה לתת הסכמתה לכך הואיל ולא היו בין התובעת לנתבעת יחסי עובד מעביד". (סעיף 5א' - ט' לכתב ההגנה). .4בדיון המוקדם שהתקיים בפנינו הוסכמו המוסכמות, דלהלן: " .1התובעת החלה לעסוק עבור הנתבעת ככותבת טור ביקורת ספרותית החל מדצמבר 90'. בנוסף לתובעת היה בעיתון מבקר ספרות נוסף. .2במועד מסוים בין 92' ו- 93' עסקה התובעת גם בביקורת קולנוע. .3הנתבעת סיימה ביוזמתה את העסקת התובעת אצלה בינואר 94'. .4התובעת כתבה מביתה. .5העיתון הופיע פעם בשבוע. .6התובעת עבדה גם עבור עיתון אחר. .7התובעת קיבלה תשלום לפי כתבות". (פרוטוקול 17/3/96, מוסכמות - עמ' 2). .5בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30/18/96, העידו התובעת וסגנית העורך של העיתון הגב' רחל דיאמנט. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. .6מחומר הראיות עולה התמיכה בעובדתית דלהלן: א. התובעת כתבה ביקורת ספרים עבור מדור הספרות של העיתון, ובשלב מאוחר יותר כתבה גם ביקורת קולנוע, למדור הקולנוע של העיתון. ב. התובעת כתבה כתבות בד"כ מדי שבוע, למדור השבועי. ג. עבודת התובעת נעשתה בתיאום עם עורכת המדור. ד. לתובעת לא היו שעות עבודה קבועות, היא לא השתתפה בישיבות המערכת ולא היתה לה כל חובת דיווח על ניהול הזמן שלה (בשונה מעיתונאים שכירים). ה. במספר מקרים מסרה התובעת את אותן כתבות לנתבעת ולעיתון אחר בו עבדה (גלובס) וקיבלה תשלום כפול (משני העיתונים) עבור אותן כתבות. .7השאלה שעלינו להכריע בה הינה האם היתה התובעת עובדת, או משתתפת חופשית? א. בדב"ע ל"ג ור- 3רשות השידור נ. ראובן סיון פד"ע ד', עמ' 520 נאמר: " .16קלה ההבחנה בין "עובד" הרשות ובין מי שהרשות "מזמינה" ממנו תכנית מוכנה, כגון סרט המוזמן ממפיק עצמאי על-ידי הטלוויזיה: קלה ההבחנה בין "משתתף חופשי" ובן "משתתף אורח" - כאן תקבע בעיקר התדירות והסדירות: קשה יותר ההבחנה בין "משתתף חופשי" ובין "עובד". ב"משתתף החופשי" וב"עובד" הרבה מהמשותף" (דב"ע לג/9- 3רשות השידור - סיוון פד"ע ד' 520, 526). ב. בבג"צ 5168/93שמואל מור נ. ביה"ד הארצי לעבודה וגדעון אנגל, ציין כב' הנשיא ברק כי לדעתו אילו פרשת סיון היתה נפסקת היום היה מקום לראות במר סיון עובד של רשות השידור. "...מקרהו נופל במישרין לדלת אמותיו של מבחן ההשתלבות. מר סיון היה חלק מהמערך הארגוני של רשות השידור. הוא לא היה חופשי להשתחרר ממילוי חובתו להכנת התכנית. הוא לא היה "משתתף אורח" הוא היה חלק בלתי נפרד מהאופן שבו ביצעה רשות השידור את תפקידה. לה הוא היה כפוף. למסגרותיה המינהליות הוא היה נתון, הוא לא יכול היה, מטבע הדברים, לבקש אחר למלא את תפקידו. לא היה לו "מפעל" משלו. אמת, לא ניתן היה להעסיקו בכל עיסוק פרט לזה שבו עסק, אך דבר זה התבקש מעצם מומחיותו". ג. נסיבות העסקתה של התובעת, כפי שפורטו לעיל, דומות במידה ניכרת לנסיבות העסקתו של ראובן סיון הנ"ל - ולפיכך יתכן שהיה מקום לראות את התובעת כעובדת הנתבעת, לאור המצוטט לעיל. ד. דע-עקא, שבמקרה שלפנינו הוכח כי התבועת סיפקה לעיתים את אותן כתבות לשני גורמים שונים וקיבלה תשלום כפול עבור אותו "מוצר". ה. אחד מעקרונות היסוד של משפט העבודה קובע כי תפוקת העובד שיכת למעבידו. (דב"ע מח/137- 3תמר אדר נ. פרסום מלניק, עמ' 60בעמ' 64ובעמ' 65). כמו בדב"ע מח/137- 3הנ"ל אנו סבורים כי אף אם התמלא הדרוש לפן החיובי של מבחן ההשתלבות ביחסים שבין הצדדים - נמצא גם הפן השלילי ביחסים אלה, מכח העובדה שהתובעת "יצרה" כתבות ומכרה אותן לגורמים שונים, וקיבלה עבור אותה כתבה תשלום מכל אחד מהגורמים. ו. נחזור ונדגיש כי זכות הבעלות במוצר שיצר העובד שייכת למעבידו - בין אם מדובר בעובד ששכרו משתלם עפ"י יחידות זמן (לפי שעה, עובד יומי, עובד במשכורת חודשית) ובין אם מדובר בעובד ששכרו משתלם לפי תפוקתו. בכל מקרה, המעביד משלם לעובד עבוד הזמן והכישורים שהשקיע ביצירת המוצר (או במתן השירות) והמוצר (או השירות) שייכים למעביד. משהוכח שהמוצר שיצרה התובעת לא היה שייך לנתבעת, והתובעת רשאית היתה למכרו בשנית לגורם אחר - הרי שאין לראות את היחסים בין התובעת לנתבעת כיחסי עובד מעביד. לפיכך התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך -.000, 1ש"ח + מע"מ צמודים כדין החל מיום קבלת פסק הדין. יחסי עובד מעבידעיתונות