קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מע"מ על סיגריות באילת: .1השאלה שיש להכריע בה בערעור זה, היא, בקליפת אגוז, מה היא חובתו של עוסק מורשה, שמכר סיגריות באילת, לברר, כדי להיות משוכנע, שהקונה ישתמש בסיגריות באיזור אילת? סעיף 5(ג) לחוק איזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) התשמ"ה- 1985(להלן "החוק") קבע, כי מכירת טובין, החייבים במס-ערך-מוסף והמצויים באיזור אילת, פטורה ממס זה, אם המוכר הוא תושב אילת והטובין נמכרים לצריכה או לשימוש באיזור אילת. המערער היה הבעלים של מזנון ששמו "פינת העונשין" באילת. במזנון זה, מכר המערער, בין השאר, מצרכי מכולת, פיצוחים וסיגריות. כמויות הסיגריות שמכר המערער, היו גדולות ועל כן, סברו שלטונות מס-ערך-מוסף, שהמערער מכר סיגריות לסוחרים, שנהגו להעביר סחורה זו, צפונה מאיזור אילת כדי למכרה בזול יותר, שכן המערער מכר סיגריות אלה, ללא מס-ערך-מוסף. טוען בא-כח המערער, כי אין הוא חוקר של מס-ערך-מוסף ואינו חייב לחקור כל אחד מקוניו, איפה יעשן את הסיגריות. ממילא, גם אם יחקור את קוניו, ואלה ישיבו לו, שעישון הסיגריות ייעשה כולו באילת, אין בידו לאמת עובדה זו. די בכך - כך טוען המערער - שהוא הוציא חשבונית כדין ורשם בה את כל פרטי הקונה. טוענים שלטונות מס-ערך-מוסף, כי כאשר הקניות הן בכמויות חריגות, צריך הדבר להדליק נורה אדומה, לנגד עיניו של המערער ואסור לו למכור ללא מס-ערך-מוסף, אלא אם הוא משוכנע, שצריכת הסיגריות תיעשה באיזור אילת. .2בינתיים, ולגבי העתיד, הפכה שאלה זו לאקדמית, שכן, ראו אנשי מס-ערך-מוסף, כי סוחרים רבים מדרימים לאילת, כדי לקנות סיגריות ללא מע"מ, ולמכרן מחוץ לאיזור אילת, ברווח ניכר; הלכו ועשו מעשה, וביטלו את הפטור ממע"מ לסיגריות גם באילת. ראה התוספת לחוק. אולם, לגבי המערער שבפנינו, השאלה איננה אקדמית, כיון שמנהל מס-ערך-מוסף, דורש ממנו, תשלום מס-ערך-מוסף, עבור כל הסיגריות, בכמויות גדולות, שמכר, ואף הוציא לו שומה בהתאם לכך. .3בפסק-דין זה אכריע בשתי שאלות: השאלה האחת היא השאלה העקרונית, היינו, מה צריך מוכר לעשות, כדי לזכות בפטור ממס-ערך-מוסף, לגבי מכירת טובין באיזור אילת. השאלה השניה, היא השאלה הספציפית הנוגעת למערער דנן, היינו, האם הוא זכאי לפטור בנסיבות מקרה זה. נראה לי שהכרעה בשאלה העקרונית דרושה, כי על פי הוראות החוק, ישנן עוד מוצרים רבים הפטורים ממס-ערך-מוסף, אם הם נמכרו באילת, על ידי מוכר שהוא תושב אילת, ובתנאי שהם מיועדים לשימוש או לצריכה באיזור אילת. על כן, חייבת להיות הדרכה נאותה למוכרים, כיצד עליהם לנהוג, אם ברצונם להיות פטורים משתלום מע"מ, על מנת שלא יעמדו, מאוחר יותר במצב שבו יידרשו לשלם סכומי עתק כמס-ערך-מוסף, אפילו אם לא גבו סכומים אלה מהקונים. .4התשובה במישור העקרוני, היא, שככלל, כל עיסקת מכר, שביצע עוסק מורשה, חייבת בתשלום מס-ערך-מוסף. ראה סעיף 2של חוק מס-ערך-מוסף התשל"ו-.1975 עיסקת הפטורות ממס-ערך-מוסף, הינו היוצא מן הכלל. עוסק מורשה הטוען שעסקה שעשה, נכללת בגדר הפטור ממס, עליו הראיה שנתקיימו התנאים המזכים אותו בפטור. בע.א. 631/79(משה אידר נגד פקיד שומה ירושלים), פד"י כרך ל"ו חלק שני, עמוד 223, אמר כב' השופט, כתוארו אז, ברק (שם, בעמ' 224): "כדי ליהנות מהפטור צריך הנישום להראות יגיעה אישית משלו, דהיינו פעילות אינדיבידואלית של ממש, שהביאה לצמיחת ההכנסה". (ההדגשה איננה במקור). גם מטרת החוק, מביאה אותנו לאותה מסקנה. החוק הספציפי קובע את איזור אילת כאיזור סחר חופשי ובסעיף 5(ג) שבו, מורה כי רק מכירה של סחורה הנמצאת באילת, ממוכר שהוא תושב אילת שנמכרה לצורך שימוש או צריכה באילת, תהיה פטורה ממס-ערך-מוסף. כלומר, צריכים להתקיים שלושה תנאים, שרק בהתקיימם פטורה העיסקה ממס: (א) מכירת טובין שמצויים באיזור אילת. (ב) המוכר תושב אילת. (ג) הטובין מיועדים לצריכה או לשימוש באיזור אילת. המחוקק רצה לפטור ממס רק מכירת סחורה שמיועדת לשימוש באיזור אילת. כל העובדות הקשורות בקיומם של שלושת התנאים הנ"ל, נמצאות בידיעתו האישית של המוכר או ביכולתו לברר אותן ועל-כן כאשר הוא דורש פטור ממס לגבי אותן מכירות, הוא צריך להראות שנתקיימו כל התנאים המזכים אותו בפטור. על כן, אם העוסק רוצה לזכות בפטור ממס, עליו לבדוק, בזמן העיסקה, שמתקיימים התנאים המזכים אותו בפטור. אינני מתכוון לומר, שהמוכר צריך לחקור כל קונה, בחקירת שתי וערב, איפה מתעתד הקונה לאכול את הכריך שהוא קונה ממנו, או איפה הוא יעשן את הסיגריות. לא זאת היתה כוונת המחוקק. אולם, יש לבדוק את ידיעת המוכר, בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. כאשר נמכרת חפיסת סיגריות אחת באילת, אין צורך לבצע כל חקירה ודרישה של הקונה, כיון שההנחה היא, שחפיסה אחת שנקנתה, הסבירות היא שעישון הסיגריות שבחפיסה, ייעשה תוך זמן קצר יחסית באיזור שבו נקנתה החפיסה. אולם, כאשר אדם יחיד שאיננו תושב אילת קונה באילת אלף חפיסות סיגריות, גם ללא חקירה ודרישה יבין המוכר, שהשימוש בסיגריות ייעשה מחוץ לאיזור אילת. במקרים הגבוליים, צריך המוכר לומר לקונה, שהמכירה פטורה ממס, רק אם השימוש בסחורה ייעשה באיזור אילת ואם הקונה מתכוון להשתמש בסחורה מחוץ לאיזור אילת, עליו לשלם מס. אם הקונה ישיב שהוא מתכוון להשתמש בסחורה באיזור אילת, אין על המוכר לחקור מעבר לכך, והוא רשאי למכור לקונה ללא מס. במקרה כזה, אם יתברר לאחר מכן, שהקונה שיקר את המוכר, והמוכר לא ידע שהשימוש יהיה מחוץ לאיזור אילת, לא יחוייב המוכר במס, שכן כל אדם מוחזק בחזקת דובר אמת, ואין על המוכר להניח אחרת. זו התשובה העקרונית. .5במקרה ספציפי זה, הוכח כי המערער ידע שהשימוש בסחורה יהיה מחוץ לאיזור אילת. המערער הודה בעדותו (עמ' 5,) כי אדם בשם דמיר קנה אצלו סיגריות ב- -.000, 15ש"ח. ראה קבלה 468שהוציא המערער. סכום זה מתאים לשלושת אלפים (!) חפיסות. אדם איננו קונה כמות כזו של סיגריות, גם אם הוא מעשן כמויות גדולות וגם אם הוא קבלן המעסיק פועלים, שהוא רוצה לכבדם בסיגריות. על פי הקבלות שהוגשו (מוצג נ/1,) מכר המערער לאותו דמירי סיגריות בסכום כולל של -.917, 296ש"ח בתקופה של פחות מארבעה חודשים. הסכום הנ"ל מתייחס ליותר מ- 000, 59חפיסות סיגריות. ברור, אם כך, שהמערער הבין שכמויות כאלה, אינן לצריכה עצמית אלא למסחר. המערער הודה בעדותו (עמ' 9,) כי הוא מכיר את כל תושבי אילת ודמיר לא היה אילתי. הרי דבריו: "אני לא חוזר בי שאני אמרתי בחקירה שדמיר לא אילתי". כאשר נחקר המערער ע"י חוקרי מע"מ, הוא השיב (נ/ 3שורה 11): "תראה, כמויות כאלה, בטח דמירי לא עישן וזה נקנה לצורך אני יודע לעשות רווח מזה, היה ברור לי שזה לא ישאר באילת, כל הסיגריות האלה, היה ברור לי יותר שזה יוצא מאילת כדי שהוא דמירי ירוויח מהסיגריות, זה צריך להמכר לא באילת". אלה הם דברי המערער בחקירתו במע"מ. אינני מקבל את גירסת המערער שהדברים הוצאו ממנו בלחץ, שכן בהודעה ישנם גם דברים לטובת המערער (כגון שלא ידע שאסור לו למכור לאדם שאינו תושב אילת). אולם, כדי להפיס את דעת בא-כח המערער, אציין, כי גם ללא דברי המערער בחקירתו, הייתי מגיע לאותה תוצאה. עוסק מורשה שמכר לאדם פרטי, שהוא יודע שאיננו תושב אילת, חמשים ותשע אלף חפיסות סיגריות (!) תוך ארבעה חודשים, לא יוכל לטעון שהוא סבר בתום לב, שצריכת הסיגריות תיעשה באילת. .6המסקנה היא שהמערער לא הוכיח, כי נתקיימו התנאים המזכים אותו בפטור ממס. אדרבא, שוכנעתי לאור האמור לעיל, כי המערער ידע שהשימוש בסיגריות לא ייעשה באילת. אשר-על-כן, אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיבה את הוצאות הערעור וסך -000, 3ש"ח שכ"ט עו"ד. מיסיםטבק / סיגריותמע"מ (מס ערך מוסף)