קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש מאסר על ניסיון גניבת רכב: .1המערער (להלן - הנאשם), הורשע בבית המשפט קמא בקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לגניבת רכב, חבלה במזיד לרכב, והחזקת מכשירי פריצה, ודינו נגזר ל- 10חודשי מאסר בפועל, ו- 18חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה על סימן ה' 1של פרק י"א לחוק העונשין - בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו. .2הנאשם מערער על ההרשעה ועל חומרת העונש (ע"פ 1033/97), והמדינה מערערת על קולת העונש (ע"פ 1041/97). לעניין ההרשעה .3מנסיבות ביצוע העבירות עולה שהנאשם קשר קשר עם X (להלן - X) לגנוב רכב בירושלים ולמכרו ברמאללה תמורת סכום של כ-000, 5ש"ח. בלילה שבין 23.11.96ל- 24.11.96- נסעו הנאשם וX ברכב מתוצרת אאודי השייך לנאשם, כשברשותם מברג ופנס - לשכונת רמות אשכול בירושלים, והחלו בחיפוש אחר רכב כדי לגנבו. בסמוך לשעה 30: 01ניסו הנאשם וX לגנוב רכב מתוצרת פורד טרנזיט. X ניפץ את "חלון המשולש" הימני של הרכב בעזרת מברג, והנאשם נכנס לרכב וחיבל במערכת ההתנעה והאזעקה. בשלב זה הבחין X כי צופים בו ובנאשם מחלון אחד הבתים, ושניהם נמלטו מהמקום. כשלוש דקות לאחר מכן - נתפש X אולם הנאשם הצליח לברוח ונתפש רק כעבור כשבועיים, לאחר הודאת X בביצוע העבירות, וקשירתו של הנאשם בביצוע העבירה יחד עמו. .4X הודה בעובדות שבכתב האישום שהוגש נגדו, שכלל את הנאשם כשותפו, מבלי שהסתייג במשפטו מביצוע העבירות בשותפות עם הנאשם. .5גם בהודעותיו במשטרה, סיפר X כי שותפו היה הנאשם, ואף קודם שמסר הודעות באזהרה - אמר כי היה לו שותף בשם "יוסף", וכי שניהם הגיעו למקום ברכב בצבע כסף, ששתי ספרותיו האחרונות הן .00 .6הנאשם הודה שהיה באותו אזור באותו לילה, ויש לו רכב אאודי כסוף שספרותיו האחרונות 00, אך טען כי לא היה עם X, אלא רכבו נתקע במקום. .7בעדות X בבית המשפט במשפטו של הנאשם - אישר X כל מה שאמר בהודעותיו במשטרה, למעט חלקו של הנאשם באירוע, וטען כי ביצע את כל המעשים לבדו. .8בית המשפט קמא (כב' השופט יצחק ענבר), לא האמין לעדות X בבית המשפט, אימץ את הודעות X במשטרה לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות, והעדיפן על פני עדות X בבית המשפט. .9עם זאת, הזהיר בית המשפט קמא את עצמו לענין הצורך בחיזוק ובסיוע לדברי X - נוכח היותו שותפו של הנאשם. ואכן בית המשפט מצא חיזוקים וסיוע בעדויותיהם של עדים אחרים (שראו יותר מאדם אחד בורח מזירת העבירה), בשקרי הנאשם, בהודאת הנאשם שהיה בזירת העבירה במועד ביצועה, ובתמיהות שלא נמצא להן הסבר בחומר הראיות, לבד מהיות הנאשם שותפו של X לביצוע העבירות. .10בית משפט שלערעור אינו מתערב בקביעות של מהימנות שקבע בית משפט קמא אלא במקרים חריגים, בעיקר, כאשר גלוי לעין שבית המשפט קמא התעלם מראיות שהיה חייב להתחשב בהן, או קבע קביעות שאינן מבוססות על חומר הראיות שהיה בפניו. .11אין זה המקרה שלפנינו. לעניין זה נוסיף: (א) בית המשפט קמא נתן הכרעת דין ברורה, בהירה ומאירת עיניים, תוך שהתמודד עם כל הטענות והראיות שב"כ הצדדים והעדים הביאו בפניו. (ב) בית המשפט לא התעלם מן העובדה שדברי X הם דבריו של שותף לעבירה, וכי אותו שותף חזר בו בבית המשפט מן הדברים שאמר בהודעותיו במשטרה, ככל שהם נוגעים לנאשם. (ג) בית המשפט התייחס לקשר החברתי שבין הנאשם לבין X - (שהנאשם ניסה, ללא הצלחה, להמעיט בערכו), והדגיש כי נוכח חברותם של השניים - אין כל הגיון בהפללת הנאשם על-ידי X - אלא אם כן השתתפו השניים בצוותא חדא בביצוע העבירות, והלא מוסכם כי לא היה סכסוך קודם בין השניים. (ד) בית המשפט קמא אף הביע תמיהה על צירוף המקרים הנדיר והמוזר, בו הנאשם וX נמצאים באזור שבו בוצעו העבירות באותה שעת לילה מאוחרת, וטוענים בבית המשפט כי הדבר היה ללא קשר ביניהם. אין לנו אלא להצטרף לתמיהה זו. .12הכרעת הדין מבוססת היטב, ואין אנו רואים להתערב בה, ועל כן אנו דוחים את ערעור הנאשם על הרשעתו. לעניין העונש .13הנאשם ביקשנו להתערב בגזר הדין ולגזור עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מטעמים אלה: הנאשם במעצר בית מלא מזה תשעה חודשים; אין לו הרשעות קודמות; פותה על- ידי X שהוא בעל הרשעות קודמות ודינו טרם נגזר; הנאשם הוא המפרנס היחיד של משפחתו המורחבת; סיכוייו להשתקם טובים אם לא ישהה בכלא בחברת עבריינים, וכי תסקיר שירות המבחן לגביו - חיובי ביותר. .14לעומת כל אלה, מערערת המדינה על קולת העונש שנגזר על הנאשם בטענות הבאות: בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לחומרת העבירות שהפכו להיות מכת מדינה; הנאשם ניסה לגנוב רכב כדי למכרו בשטחי הרשות הפלסטינית; שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית; הנאשם לא הביע חרטה; הענישה חרגה לקולא מרמת הענישה המנחה בעבירות מסוג זה; אין בעונש שנגזר על הנאשם משום הטלת "עונש מרתיע ומכאיב" כפי נטיית הפסיקה בעבירות מסוג זה, ולבסוף - ניתן משקל חריג למעצר הבית בו היה נתון הנאשם. .15הדיון הראשון בשני הערעורים שלפנינו התקיים ביום 27.11.97, אולם אז התברר כי דינו של X טרם נגזר, ועל כן הוסכם על דחיית הדיון בערעורים שלפנינו עד לאחר גזירת דינו של X. .16בית המשפט קמא דחה את מתן גזר הדין בעניין X לחצי שנה, כדי לעמוד על סיכויי שיקומו בגמילה מסמים, ובסופו של דבר הסכימה המדינה כי על X ייגזר מאסר על תנאי בלבד, וזאת לאחר שX היה במעצר במשמורת שירות בתי הסוהר - במשך עשרה חודשים. .17על-פי עונשו של X הציע ב"כ הנאשם כי המדינה תחזור בה מערעורה נגד קולת עונשו של הנאשם, בטענו כי כתבי האישום שהוגשו נגד X ונגד הנאשם זהים. .18באת-כח המדינה עמדה על ערעור המדינה, וביקשה כי נגזור על הנאשם מאסר בפועל של שלושים חודש כמקובל בעבירות מסוג זה, וביקשה שלא לגזור דין שווה בין X - שעלה על דרך שיקומית, לבין הנאשם - שאין לגביו המלצה לטיפול. .19אנו מסכימים עם ב"כ המדינה כי העונש שראוי לגזור על עבריינים שביצעו העבירות כמו אלה שבוצעו על-ידי הנאשם וX - ראויים למאסר בפועל של לפחות 30חודש, אם לא למעלה מזה, כפי שאכן פסקנו במקרים מסוימים, אף בהרכב זה. דא עקא, שכאשר שני נאשמים מובאים לדין כשותפים לאותן עבירות ואותם מעשים - אין מקום לאפליה כה משמעותית בעונשם כפי שמבקשת המדינה, ואין להפליג בהקלת עונשו של אחד לעומת חברו - אפילו טעמי שיקום והעדר בהרשעות קודמות עומדים בבסיס ההקלה. ראוי להביא בחשבון השיקולים לקולא נימוקים אלה, אך אין להפליג בהם כדי הטלת מאסר ממושך על אחד ופטור האחר במאסר על תנאי, כמו במקרה דנן. .20אילו הנאשם היה בעל הרשעות קודמות בנושאי רכוש, וX היה בעל עבר נקי - היה מקום להחמיר עם הנאשם לעומת X. אלא שבמקרה שלנו המצב הפוך - לנאשם עבר נקי ואילו לX 4הרשעות קודמות נגד הרכוש ו- 3הרשעות קודמות נגד הגוף גם מבחינת גילם - אין הבדל משמעותי בין הנאשם לX. הנאשם הוא יליד פברואר 1972, ואילו X יליד ספטמבר .1973 קשה לומר, כי הנאשם היה זה שהשפיע על X לבצע את העבירות, וסביר יותר כי X הוא זה שהשפיע על הנאשם לבצע את העבירות - נוכח ניסיונו הפלילי הקודם. לעניין זה נציין כי X נדון ביוני 1991לארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות במשך שלוש שנים, אך לא היה בכך כדי להרתיעו מלבצע עבירת רכוש נוספת באוגוסט 1994, ואף לא היה בכך כדי להרתיעו מלבצע את העבירות הנדונות ביחד עם הנאשם בנובמבר .1996 .21בית המשפט קמא (כב' השופט פיליפ מרכוס) גזר על X עונש מאסר על תנאי של 18חודש, אותם לא ירצה אלא אם תוך 3שנים יעבור עבירה של קשירת קשר, או כל עבירה על פי סימן ה' 1לפרק י"א לחוק העונשין, או כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים (שכן X טען כי הוא מכור לסמים). בית המשפט קמא היה מודע לעובדת היות X במעצר בכלא במשך עשרה חדשים (מיום 24.11.96עד יום 25.9.97), אך נמנע, משום מה מלגזור עליו מאסר בפועל - ולו מאסר חופף את תקופת מעצרו. לו בית המשפט קמא רצה לגזור על X מבחן "טהור" - הייתה לו אפשרות לעשות כן נוכח מספר העבירות שבהן הורשע X, אלא שבית המשפט לא ראה לעשות כן. בית המשפט אמנם גזר על X מבחן לשנה (כדי לעמוד על הליך גמילתו מסמים), אולם מאחר שכרך את המבחן עם המאסר על תנאי - לא חל על X מבחן "טהור", שבגינו ניתן להחזיר את עניינו לבית המשפט לגזירת עונש נוסף - אם לא יעמוד במבחן. .22נוכח העובדה שX ישב במעצר בין כתלי הכלא במשך תשעה חודשים, ומן המפורסמות הוא שתנאי מעצר קשים הם מתנאי מאסר, נראה לנו כי יש להשוות את מצבו של הנאשם למצבו של X, הגם שאנו סבורים כי בית המשפט הקל ביותר בדינו של X. .23מאחר שבית המשפט קמא גזר על הנאשם 10חודשי מאסר בפועל - תקופה הזהה לתקופה בה היה X במעצר בין כתלי הכלא ו- 18חודשי מאסר על תנאי - תקופה הזהה לתקופת המאסר על תנאי שנגזרה על X - אנו רואים לדחות את ערעור הנאשם על העונש. אנו סבורים כי אין מקום לגזור על הנאשם עונש העולה על העונש הממשי שנגזר על שותפו לעבירה - אנו דוחים את ערעור המדינה על קולת העונש, על אף שאנו מסכימים עמה כי העונש שנגזר על X - מופרז בקולתו. מאסרגניבת רכברכבביטוח גניבת רכב