קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק משקם: 1. מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק של "המשקם" לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב - 1992 (להלן - "המשקם" ו"חוק ההסדרים") בתיק 4-9-33-8 של המשקם מיום 7.9.98, בו החליט להעמיד את חוב התובע להסדר על סכום של 443,467 ש"ח, שישולם ב210- תשלומים חודשיים רצופים של 3,386.11 ש"ח, כל אחד. 2. להלן השתלשלות העובדות וההליכים כפי שהם עולים מהבקשה ומפסק המשקם: א. במסגרת ההליכים המשפטיים בין המבקש לבין המשיבה, ניתן פסק בורר על ידי עו"ד עודד בן עמי, שקבע כי החלטת האסיפה הכללית של המשיבה ביחס לביטול מכסת העופות של המבקש, בטלה, וכי סכום חובו של המבקש למשיבה יעמוד על סך של 77,283 ש"ח (להלן - פסק הבורר). ב. ביום 26.10.93, אושר פסק הבורר האמור בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק אזרחי 136/92. ג. ביום 30.3.95 הגיש המבקש תובענה לבית משפט השלום בבאר שבע (ת. 302/95), בה ביקש להצהיר כי יש למחוק את חובו של המבקש למשיבה בעקבות נזקים שנגרמו לו על ידי המשיבה, בגין הקצאת מכסות כפי שנפסק לזכותו בפסק הבורר. לאור דרישת המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ לתשלום חובו של המבקש, כפי שנפסק בפסק הבורר, הוסכם על ידי באת כוחו של המבקש להעביר את התובענה לדיון בפני המשקם. ביום 4.6.96 ניתנה החלטה של המשקם בה נקבע כי החלטת הבורר מחייבת ביחס לנזקים כלכליים שנגרמו למבקש כתוצאה מאי זיכוי מכסת העופות, וניתנה למבקש אפשרות להגיש ראיותיו בקשר לכך עד ליום 25.6.96. ד. ביום 11.7.96 לאחר שלא הוגשו כל ראיות כמתחייב מהחלטת המשקם מיום 4.6.96, ולאור הצהרת באת כוח המבקש עו"ד תמר מזרחי, כי המבקש מאמץ את פסק הבורר של עו"ד עודד בן עמי, ניתנה החלטה המורה למשיבה לערוך תחשיב אשר לפיו יובאו בחשבון העקרונות שנקבעו על ידי המשקם והבורר, ובהתאם לכך אף יופחת סכום יתרתו של החייב, וכן שכנגד חישוב חוב זה לא יהיה זכאי ו/או רשאי להגיש כל תביעה ו/או קיזוז בגין מכסת העופות. כמו כן, ניתנה למבקש אפשרות להעיר את הערותיו על אותה החלטה, בטרם יקבע המשקם את גובה החוב ואופן פרעונו. ה. ביום 16.2.97 לאחר שלא נתקבלה כל ראיה מאת המבקש להפחתות מיתרת החוב, כפי שנקבע על ידי הבורר, הפחית המשקם את סכום החוב ל225,781- ש"ח נכון ליום 31.12.97. כמו כן, נקבע שעל המבקש לפרוע את החוב האמור בתשלומים חודשיים של 250 ש"ח לחודש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. החל מיום 2.1.98 נקבע שעל המבקש לשלם 500 ש"ח לחודש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כן נקבע שבשלב מתקדם יותר כאשר תבוצע תוכנית הרחבה ו/או הסדר המעטפת במושב, תהא אפשרות לבדוק פעם נוספת כיצד ניתן לפרוע את יתרת חובו של המבקש. ו. לאור כל האמור נקבע בפסק המשקם בהחלטה מיום 7.9.97 נשוא הדיון כי חובו של המבקש נכון 31.8.98 לאחר ההתאמות המתחייבות מחוק ההסדרים והתאמות נוספות, הינו 443,467 ש"ח נכון ליום 31.8.98, ונקבע שהחוב ייפרע בפריסה של 17.5 שנים, וישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית בשיעור של 5.88% לשנה. להבטחת ביצוע התשלומים נדרש המבקש לחתום על "הוראה לחייב חשבון". כמו כן, נקבע שבמקרה של אי עמידה בהחלטה האמורה תישקל האפשרות לנקוט באמצעים של מימוש נכסים בהתאם לסמכות המשקם על פי החוק, וניתן צו למניעת כל דיספוזיציה בזכויות המבקש. 3. לטענת ב"כ המבקשת: א. בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק המשקם על פי סעיף 28 לחוק ההסדרים, אם המשקם חרג מסמכותו, בעילה המנויה בסיף 24(4), (5), (9), ו-(10) לחוק הבוררות, או במקרה של טעות גלויה על פי הפסק. ב. למבקש סיכויים לזכות בבקשה לביטול הפסק הואיל ולא ניתנה לו אפשרות נאותה לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו. ג. לאור מצבו הכלכלי הקשה, גדול הנזק העלול להיגרם לו מביצוע הפסק מהנזק העלול להיגרם למשיבה אם לא יבוצע הפסק. 4. לטענת ב"כ המשיבה: א. בדומה לעיכוב ביצוע בערעור על פסק הדין של בית משפט, בו יש לפנות תחילה לערכאה שנתנה את פסק הדין בבקשה לעיכוב ביצוע, כך גם ביחס לעיכוב ביצוע פסק של המשקם, יש לפנות תחילה אל המשקם בענין זה. ב. לא ניתן כל נימוק ממשי לבקשה לעיכוב, לאור העובדה שאין מדובר במימוש מיידי של כל החוב אלא בתשלומים לשיעורין. ג. בה במידה שיוחלט להיענות לבקשה, יש לחייב את המבקש במתן ערבות בנקאית. 4. ביחס לשאלת הסמכות של בית משפט זה לדון בבקשה, נראה לי מתוך עיון בפסק המשקם, כי שאלת עיכוב הביצוע נדונה למעשה בשלבים שונים, כאשר בשלב מוקדם יותר נקבע סכום נמוך יותר לתשלום חודשי, אך מכל מקום נראה לי כי אין מקום לקבוע כלל מחייב שלא ניתן לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק של המשקם בטרם תוגש בקשה כזאת למשקם עצמו. ההוראות בתקנות 466 ו467- לתקנות סדר הדין האזרחי על פיהן יש לפנות תחילה לערכאה שנתנה את פסק הדין בבקשה לעיכוב ביצוע, ורק במקרה של סרוב, ניתן לפנות בענין זה לערכאת הערעור, הינן הוראות סטוטוריות ייחודיות בהליכי ערעור על פסק דין של בית משפט, ואין לקבוע כלל המחיל הוראה כזאת על כל בקשה לעיכוב ביצוע של פסק מכל סוג שהוא. בחוק הבוררות אין הוראה כזאת, ואין צורך בהוראה כזאת, הואיל והליכי ביצוע של פסק בורר לפי חוק הבוררות מתקיימים רק לאחר אישור פסק הבורר על ידי בית משפט. ביחס לעיכוב ביצוע של הליכי הוצאה לפועל, ניתן לפנות לראש ההוצאה לפועל או לבית המשפט אליו הוגש הערעור, ואין בקשר לכך הוראה המחייבת לפנות תחילה בבקשת עיכוב ביצוע לראש ההוצאה לפועל, בטרם תוגש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט, אליו מוגש הערעור (סעיף 80(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967). כמו כן, חלה על הענין במישרין הוראת סעיף 80(ג) לחוק ההוצאה לפועל, המאפשרת לערכאת הערעור על הליכי הוצאה לפועל לעכב ביצוע פסק דין, וזאת לאור תקנה 12 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם), התשנ"ח - 1998, המחילה את הוראות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל בשינויים המחויבים, על החלטות המשקם. ביחס לאמות המידה להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, קיימת הנחה בסיסית שהפסק הינו בתוקף, אלא אם יש עילה לביטולו, יש להתייחס לסיכויים לכאורה לזכות בבקשה לביטול הפסק, ולמאזן הנזקים אם לא יעוכב ביצוע הפסק לעומת הנזקים שייגרמו למשיבה אם יעוכב ביצוע הפסק. ככלל מצב כלכלי קשה של החייב אינו מהווה שיקול לעיכוב ביצוע של פסק דין, אך אפשרות לנזק בלתי הפיך, יכולה להוות שיקול לעיכוב ביצוע של פסק דין. גם אפשרות למימוש נכסים בעלי חשיבות מיוחדת לחייב יכולה להיחשב כנזק בלתי הפיך שיצדיק היענות לעיכוב ביצוע (בש"א 3158/91, פלאטו שרון נ' קומפני פרידיין דב פרטיסי פסיון, פ"ד מה(5) 499, 504; רע"א 214/88, טווילי נ' דויטש, פ"ד מד(3)752). מאידך גיסא, על מנת לקבוע עמדה נחרצת בקשר לכך, יש לאפשר לצדדים להביא ראיותיהם ולטעון את טענותיהם, ובה במידה שיש יסוד לכאורה לטענת המבקש שלא ניתנה לו אפשרות מספקת לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו, יתכן שיהא מקום להתערב בפסק המשקם. כמו כן, קימת אפשרות של התערבות בהליכי המימוש הננקטים על ידי המשקם, לאור טענות המבקש ביחס למצבו הכלכלי הקשה, לעומת גובה החוב החודשי שנקבע לתשלום. 5. לאחר ששקלתי את כל השיקולים האמורים, נראה שבשלב זה בו לא ניתנה על ידי המשקם כל החלטה אופרטיבית למימוש נכסים של המבקש, אין צורך בעיכוב ביצוע של הפסק, אך בה במידה שתינתן החלטה כזאת, תהא אפשרות לשקול שוב את הענין על פי בקשת המבקש, תוך התייחסות לטיב הנכסים המועמדים למימוש. 6. לאור זאת, אני דוחה בשלב זה את הבקשה. 7. שאלת ההוצאות תידון בשלב של מתן פסק דין בבקשה לביטול הפסק. עיכוב ביצועמשקם