קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לסיוע משפטי: 1. ראש לשכת הסיוע המשפטי דחה את בקשת המערערת לקבלת סיוע משפטי, מחמת חוסר זכאות כלכלית. מכאן הערעור.   2. המערערת היא אישה כבת 34, בעלת מוגבלות פיזית חמורה עקב שיתוק מוחין שבו לקתה בלידתה. המערערת רתוקה לכיסא גלגלים והמוסד לביטוח לאומי קבע לגביה דרגת נכות של 100% לצמיתות. בשל מצבה, המערערת אינה עובדת למחייתה וכל פרנסתה על קצבאות הביטוח הלאומי ששיעורן הוא 2,640 ש"ח גמלת נכות כללית, 1,736 ש"ח גמלת שירותים מיוחדים וגמלת ניידות בסך 1,629 ש"ח (בסך הכל כ-6000 ש"ח).  3. נגד המערערת נפתחו תיקים בגין חובות שונים בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. כפי הנראה, המערערת פעלה בעבר לסילוק חובותיה ואף הגיעה בעזרת ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי, להסדר איחוד תיקים. אולם, מעת לעת מטילים נושיה של המערערת עיקולים שונים על חשבון הבנק שלה ועל קצבאות הביטוח הלאומי המגיעות לה, זאת בניגוד לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995.   4. המערערת פנתה ללשכת הסיוע המשפטי בבקשה להסרת עיקול וצירוף תיק הוצאה לפועל חדש לתיק האיחוד. בקשתה זו נדחתה, כאמור, על ידי המשיב מחמת חוסר זכאות כלכלית, שכן סף ההשתכרות לצורך הזכאות הוא כ-4,666 ש"ח (67% מהשכר הממוצע במשק).   5. המערערת טוענת, כי על אף שלכאורה הכנסתה מהקצבאות השונות עולה על רף הזכאות, אין להפעיל במקרה זה את מבחני הזכאות באופן מכאני, אשר אינו מתחשב במהות ההכנסות. לטענת המערערת, יש לפרש את תקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973 (להלן: "התקנות") באופן אשר יתיישב עם תכליתו של חוק הסיוע המשפטי ועם ערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית בדבר זכות היסוד לנגישות במשפט ובדבר זכותם של אנשים בעלי מוגבלויות לשיווין זכויות.   מנגד טוען המשיב, כי אין לפרש את תקנה 2 לתקנות פרשנות רחבה, שכן פרשנות כזו היא בגדר מדרון חלקלק העלול לרוקן את תקנה 2 מתוכן. זאת לבד מהשלכה תקציבית עצומה העלולה לפגוע פגיעה קשה באינטרס הציבור.   לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הצדק עם המערערת ויש לקבל את ערעורה. להלן נימוקי ושיקולי.   6. סעיף 7 לחוק הסיוע המשפטי הסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות בהן יקבעו הקריטריונים השונים לזכות לקבלת סיוע משפטי על-פי החוק, ותקנות כאלה אכן הותקנו.   על-פי החוק והתקנות, קיימים שלושה מבחנים עיקריים לבדיקת הזכאות: סיכוי משפטי להצלחת ההליך (סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי), זכאות כלכלית (תקנה 2 לתקנות) והעניינים בהם יינתן השירות (תקנה 5 לתקנות).   אין חולק כי בקשת המערערת הנה בגדר העניינים המנויים בתקנה 5 לתקנות וכי אין מדובר בתביעה מטרידה או קנטרנית. לכן, וכך גם עולה ממכתב הדחייה שקיבלה המערערת מהמשיב, העילה היחידה לדחיית בקשתה של המערערת היא היעדר זכאות כלכלית.   תקנה 2(ב) לתקנות קובעת כי: "שירות משפטי יינתן למבקש שאינו חבר בן-אדם ואין לו רכוש הניתן למימוש או שבשלו יוכל ליטול הלוואה במקרים אלה: - א. אם המבקש הוא יחיד או משפחה של שלוש נפשות לכל היותר - גובה הכנסת המבקש עד 67% מהשכר הממוצע במשק".   תקנה 2(א) לתקנות מגדירה הכנסה מהי: "הכנסה כמשמעותה בפקודת מס הכנסה למעט קצבאות ילדים לפי סע' 105 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשכ"ח - 1968".   הגדרת "הכנסה" על-פי פקודת מס ההכנסה (נוסח חדש) היא - "1. ... הכנסה - סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2ו-3 בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לעניין פקודה זו ... 2. מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם שנצמחה, שהופקה, או שנתקבלה בישראל ממקורות אלה: ... קיצבה, מלוג או אנונה".     כאמור קצבותיה של המערערת מגיעות לסך כולל של כ-6000 ש"ח לחודש, ואילו 67% מהשכר הממוצע כיום מגיע לכדי סך של כ 4,666 ש"ח בקירוב. מכאן עולה, כי על-פי פרוש דווקני של תקנה 2, אין המערערת, במקרה דנן, זכאית לסיוע משפטי, על-פי חוק הסיוע המשפטי.   7. דעתי היא שאין לנקוט בדרך הפרשנות הדווקנית. ככל חוק, גם את חוק הסיוע המשפטי והתקנות על-פיו יש לפרש פרשנות תכליתית שיעדה הוא להגשים באורח ההולם ביותר את המטרות שביקשו להשיג.   מקובל עלינו כי יש מקרים שבהם מותר לשופט "להתיר את מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית" (ע"א 453/80 בן נתן נ' נגבי, פ"ד לה(2) 145,141, שבו דובר, אמנם, בפרשנותו של הסכם). מותר לשופט לתת ללשון החוק משמעות שאינה מתיישבת בהכרח עם הפירוש על דרך הפשט, אולם תוצאתה הגיונית ומגשימה את מטרתו של החוק. היטיב לומר זאת פרופ' א' ברק:   "פרשנות החקיקה מבוססת על לשון החוק ועל תכליתו. כל אחד משני המרכיבים הללו חיוני הוא לתהליך הפרשני. ללא לשון, אין התכלית פועלת שכן אין לה עיגון נורמטיבי. ללא תכלית, אין ללשון פועל נורמטיבי שכן אין לה משמעות נורמטיבית... התהליך הפרשני אינו מסתיים כל עוד לא מושג איזון בין הלשון לבין התכלית. ... גישתה של השיטה התכליתית שונה לחלוטין. על-פיה מותר תמיד לצאת מתוך ד' אמות הטקסט כדי לעמוד על תכלית הנורמה הגלומה בו, ומותר תמיד ליתן ללשון הטקסט משמעות שאינה טבעית ואינה רגילה - ולבד שזו משמעות שהלשון יכולה לשאת - לשם הגשמת התכלית. ... גישה זו ראויה היא. אין לנקוט כלל של "זהב". יש לנקוט חזקה כנגד תוצאה אבסורדית. חזקה זו תתחרה עם חזקות אחרות ועם נתונים אחרים על תכלית החקיקה. התכלית החקיקתית תיקבע בסופו של דבר, על פי האיזון הראוי בין החזקות השונות ובין הנתונים השונים על דבר תכלית החקיקה.(א' ברק פרשנות במשפט (כרך שני, פרשנות החקיקה) בע’ 279-280 ובע’ 284-285 (להלן: "ברק") ראו גם בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין,פ"ד מז(1) 749).     מכאן עולה, כי את חוק הסיוע המשפטי יש לפרש על פי תכליתו, אשר ככל חוק, חזקה עליו שהוא נועד להגשים את זכויות האדם (ברק, ע’ 553 - 568).   8. המערערת טוענת כי דחיית בקשתה לסיוע משפטי פגעה בזכותה לייצוג ובזכות הגישה לערכאות כמו גם בעקרון השוויון.   חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הובילה לקביעת נורמות בנוגע להגנה על זכויות בסיסיות. אין חולק כיום, כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במשפט הישראלי, מכוחה אין למנוע מכל אדם, את הגישה לערכאות. ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577; ובעקבותיו מאמרו של י' רבין זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית, המשפט ה' 217.   הפסיקה והאקדמיה אף הכירו בהשפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו גם על זכויות דיוניות שונות, תחילה בהליך הפלילי ולאחר מכן אף בהליכים מינהליים ואזרחיים. זכות הייצוג היא אחת מזכויות אלו (ע"פ 134/89 אברג'יל נ' מ"י, פ"ד מד(4) 203; א' מגן "הזכות לייצוג בפלילים" הפרקליט מד (תשנ"ט) 243; בג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661, 717; ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549,559; ש' לוין, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים, הפרקליט מב (תשנ"ה-תשנ"ו) 451 (להלן: לוין); א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי - פרשנות חוקתית) 312-314; רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן, פ"ד נא(5) 375 (להלן - "פרשת בן-שושן"); ובעקבותיו מאמרו של י' רבין, הזכות לייצוג וסיוע משפטי בהליך אזרחי, המשפט ו', 225, עמ' 228).   החירות לשכור את שירותיו של מייצג אינה מסייעת לאדם שאין ידו משגת לשלם את העלויות הכלכליות הכבדות עבור שירותים משפטיים (לעניין זה ראו י' רבין "זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית" (המשפט ה' 217). לכן, מכוחן של זכויות אלו מוטלת על השלטון החובה הפוזיטיבית להעניק לאדם הרוצה לפנות לבית המשפט כלים למימוש הזכות לפנות לערכאות על מנת להגן על כבודו ועל קניינו. לאור תפיסה זו מעמיד החוק בישראל לרשות האזרח, מייצג במימון המדינה. זאת, עת הנסיבות מלמדות, שאם הרשויות לא תעמדנה לרשותו את הכלים להגנה, עלולות זכויותיו הבסיסיות להיפגע באופן מהותי.   במישור האזרחי מסדיר את הייצוג במימון המדינה חוק הסיוע המשפטי. אולם היקפו של חוק זה מצומצם למדי, והזכות לקבלת סעד על פיו מוגבלת, כאמור, על ידי התקנות. בהקשר לכך מעיר ד"ר ש' לוין במאמרו -   "שאלה שיהיה צורך לבחון אותה בעתיד, לאור הוראות חוק היסוד, היא אם די בהוראות אלה ואם אין זה מן הראוי, לאור הוראות חוק היסוד, לקבוע את סמכותו של בית המשפט למנות עורך דין בהליכים אזרחיים גם מעבר להוראות החוק החרות (לוין ע' 458)".   9. מגמה זו, של הרחבת הזכות לסיוע משפטי, באה לידי ביטוי גם בפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת בן-שושן הנ"ל. שם, בפסקה 5 לפסק הדין, אמר כב' השופט טירקל לעניין סיוע משפטי בענייני משפחה -   "סבורני שהגיעה השעה לדון בכך, ואולי אף הגיעה השעה לשקול הקמת יחידת סיוע משפטי מיוחדת בצד יחידת הסיעו הנזכרת. כך או כך בטרם יאמר המחוקק את דברו, סבורני שעל בתי המשפט לייחס משקל רב יותר מבעבר לחשיבות הייצוג על-ידי עורך דין בהליכים בענייני משפחה ואולי גם בהליכים אחרים, על כל המשתמע מכך לעניין הבירור לפניהם" (ע' 378-379 לפסק הדין; וראו גם רובין, ע' 240 ואילך).     למסקנה דומה ניתן להגיע גם מתוך ראיית זכות הייצוג כחלק מכללי הצדק הטבעי, ובמיוחד בהתחשב בעובדה כי מדובר בסכנה המאיימת על מקור מחייתה היחיד של המערערת (ראו: בג"צ 515/74 פלוני נ' מפקד המשטרה הצבאית החוקרת, פ"ד כט(2) 169, 171; ה"פ (ירושלים) 339/98 - טוביה חיים נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, תק-מח 99(3), 750, ע' 757).   10. מהאמור לעיל עולה כי למערערת עומדת זכותה לגשת לערכאות כמו גם זכותה להיות מיוצגת. אולם, ככל זכות, אין זכות הגישה לערכאות והזכות לייצוג, זכויות מוחלטת. על בית המשפט לאזן בינן לבין שיקולים ראויים ורלוונטיים של טובת הציבור. חוק היסוד אינו פוגע בדין ישן שעמד בתוקפו ביום 25.3.92, הפוגע בזכות הגישה לערכאות. עם זאת, משפיע חוק היסוד על פרשנות הדין הישן. על כן, כאמור, יש לפרש דין ישן הפוגע בזכות הגישה לערכאות ברוח הוראות חוק היסוד, זאת תוך שימוש בנוסחת האיזון הקבועה בפסקת ההגבלה. 11. בפרשת בן-שושן עסק בית המשפט העליון בפירוק השיתוף בדירת בני הזוג בן-שושן. על אף שמדובר לכאורה ב"דיני ממונות" בלבד אמר כב' השופט טירקל בע' 378-   "הליכים בענייני משפחה הם בעיני בגדר "דיני נפשות ממש"; אם לא כפשוטו, הרי כמשמעו. בית המשפט העליון בארצות הברית הכיר בזכותו החוקתית של נאשם בפשע, שהוא חסר אמצעים, להיות מיוצג על-ידי עורך דין(Gideon v. Wainwright 372 U.S 335 (1963)). בישראל הכיר המחוקק בזכותו של הנאשם להיות מיוצג על-ידי עורך דין במקרים מסוימים ובהליכים מסוימים. לדעתי יש הצדקה לכך שתוכר גם זכותו של בעל דין בסכסוך בענייני משפחה להיות מיוצג".     בדבריו של כב' השופט טירקל אפשר לראות פתח להכרה כי גם המשפט האזרחי, על אף שמבחינה פורמלית עוסק בדיני ממונות, הנו לפעמים, מנקודת מבטו של המתדיין בבית המשפט, בבחינת דיני נפשות ממש. 12. כך בענייננו. המערערת היא נכה קשה, לגביה למושג "ייצוג" משמעות כפולה ומכופלת. נגד המערערת נפתחו תיקי הוצאה לפועל המאיימים לשלול ממנה את המעט ממנו היא מתקיימת ובו היא תלויה לחלוטין. נראה, כי לאור הנסיבות ניתן לראות בעניינה של המערערת עניין הנוגע לדיני נפשות לא פחות ממתדיין במשפט הפלילי.   נראה, כי אין להבחין בין המערערת לבין מתדיין במשפט הפלילי. אמנם, אין מדובר במלחמתה של המערערת במדינה, אך הליכי ההוצאה לפועל סבוכים הם והמערערת, המוגבלת בהשכלתה כמו גם ביכולותיה הפיזיות, נמצאת בעמדת נחיתות מול נושיה השונים.   וכפי שעמדה על כך כב' השופטת דורנר בבש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479:   "מטרתם של סדרי הדין האזרחי היא כפולה. ראשית הם קובעים את הדרך היעילה ביותר להגשמת זכויותיהם של בעלי הדין. שנית, הם מאזנים בין האינטרסים המתחרים של בעלי הדין בהתחשב במשקלם הסגולי של אינטרסים אלו (ע' 482-483 לפסק הדין)".   13. מהאמור לעיל עולה, כי יש לפרש את חוק הסיוע המשפטי והתקנות על-פיו באופן שיעניק למערערת את האפשרות להסתייע בסיוע המשפטי.   מה היא אותה פרשנות, וכיצד פרשנות זו תעלה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. אין להתעלם מאינטרס הציבור כפי שהוצג על-ידי ב"כ המשיב, הטוען כי סכומי ההכנסה המזכים בייצוג אשר נקבעו בתקנות, מאזנים באופן לגיטימי את זכות הייצוג וזכות הגישה לערכאות. העדר הצבת גבול מינימלי להשתכרות הפונה תהווה פגיעה בציבור.   לטענת המערערת, כדי לקיים את תכלית החוק לסיוע משפטי והתקנות יש להוציא את קצבת השירותים המיוחדים, מגדר חישוב ה"הכנסה" לצורך התקנות.   14. גמלת השירותים המיוחדים מוסדרת בסעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. סעיף 206(א) מצהיר על מטרתה של הגמלה -   "206. שירותים מיוחדים [127כה] [תיקון: תשנ"ח(2)]   (א) שירותים מיוחדים הניתנים לאדם לפי פרק זה הם שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".   כך גם בתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), התשל"ט-1978 (להלן: תקנות קצבת השירותים המיוחדים") -   "1. הגדרות [תיקון: תשמ"ד, תש"ס] בתקנות אלה - 'נכה' - נכה המקבל קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק; 'קצבת יחיד מלאה' - כמשמעותה בסעיף 200(ב) לחוק. 'פעולות-יומיום' - פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן; 'השגחה' - השגחה ופיקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים; 'שירותים מיוחדים' - שירותים הניתנים לטיפול אישי בנכה ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו לביצוע פעולות יומיום ולהשגחה; 'קיצבה מיוחדת' - קיצבה לשירותים מיוחדים על פי תקנות אלה.   2. הזכאי לקיצבה [תיקון: תשמ"ד, תש"ס] (א) נכה התלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיום ברוב שעות היממה עקב נכותו יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת על פי תקנות אלה אם נקבע לו אחוז נכות לפי סעיף 208 לחוק בשיעור של 60% לפחות והוא זקוק לשירותים מיוחדים. ...".   כפי שניתן לראות, מלשון החוק עולה כי מטרת גמלת השירותים המיוחדים היא הצבת נכים קשים, התלויים בביצוע פעולות היום יום הפשוטות ביותר, באופן מוחלט או כמעט מוחלט בזולת, במדרגה שווה עם שאר האוכלוסייה. ובהשאלה מדיני הנזיקין, אין מדובר בפיצוי עבור אובדן כושר השתכרות אלא בפיצוי עבור עזרת הזולת. כלומר, מטרת קצבת השירותים המיוחדים היא להשוות את הנכה הקשה, לעניין צורכי החיים הבסיסיים ביותר, לאחד האדם, ויהיו תנאיו הסוציו-אקונומיים או מצבו הכלכלי קשים ככל שיהיו.   15. פרשנות דומה לקצבת השירותים המיוחדים ניתנה גם בבג"ץ 5129/92 קרמן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 678 (להלן: "פרשת קרמן") ובדב"ע מא/150-0 המוסד לביטוח לאומי נ' פרץ מאיר, פד"ע יג 187 (להלן: "פרשת פרץ").   בפרשת פרץ פורשו לראשונה תקנות קצבת השירותים המיוחדים על ידי בית הדין הארצי לעבודה. הוסבר כי -   "בסעיף 127 כה(א) לחוק [התואם לסעיף 199 בחוק הביטוח הלאומי התשנ"ח-1995 - מ.ש.א.] עולה כי המחוקק עצמו הקנה לנכה זכות להשתתפות המוסד, בכסף או בעין במתן 'שירותים מיוחדים' כנקוב באותו סעיף, היינו 'טיפול אישי' ו'עזרת בית לשירותו האישי של הנכה ולמשק ביתו'. לשון אחר - החוק העניק לנכה זכות לגימלה המיועדת למטרה מוגדרת, בבחינת 'earmarket benefits', שהמחוקק ראה צורך להשיגה ולהבטיח קיומה. בניגוד ל'גמלאות מיועדות' על פי סימן ג' לפרק ג' - ביטוח נפגעי עבודה, יכול שהגמלה על פי סעיף 127 כה(א) לחוק תהיה "בכסף או בעין", ובניגוד לגמלאות על פי סימן ג' שבפרק ג', שצריך כי תהיינה במלא, הגמלה שעל פי סעיף 127כה(א) אינה אלא בגדר 'השתתפות'. בשני אלה אין כדי לשנות את אופייה ומהותה של הגמלה - 'גמלה מיועדת' ... לעניינו, די כי ייאמר, שהפירוש הנכון ודרך היישום הנכונה הם אלה המתיישבים עם מטרתה ומהותה של הגמלה מכוח סעיף 127 כה(א)(3) ו-(ב)- מתן 'שירותים מיוחדים', בכסף או בעין. האמור מחייב שמצד אחד ייתן בית-הדין את הדעת לשאלה אם הגמלה הנתבעת משיפסוק לתתה, אכן תשמש את יעודה, כי לא לשיפור רמת החיים היא מיועדת, לא למזון, לא לביגוד ולא לצרכים חיוניים אחרים, אלא ל'טיפול אישי בנכה' ול'עזרת בית לשירותו האישי של הנכה ולמשק-ביתו'" (הדגש אינו במקור מ.ש.א.; וכן ראו דב"ע נד102-0 עזרן נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך א(2), 722; עב"ל 297/98 המבורגר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2000(1), 515, 518).     16. בפרשת קרמן, נדונה פרשנות תקנות קצבת השירותים המיוחדים לאור תקנה 6 לתקנות אלו, השוללת את קצבת השירותים המיוחדים מנכה, המוחזק בדרך כלל במוסד, בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום.   לעניין הרציונאל שמאחורי שלילת קצבת השירותים המיוחדים מנכה השוהה במוסד קבע בית המשפט -   "גמלת שירותים מיוחדים באה לענות על צרכים מסוימים להם נדרש הנכה. הדבר עולה מהגדרת "שירותים מיוחדים" בסעיף 1 ולתקנות על פיה:   "'שירותים מיוחדים' - שירותים הניתנים לטיפול אישי בנכה ולעזרת בית לשירות האישי ולמשק ביתו לביצוע פעולות יומיום ולהשגחה'.   ו'פעולות יום-יום' הנזכרות בהגדרה זו, מוגדרות כ'פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן'.   בשל קשיים כלכליים של משפחת הנכה קיים חשש ששירותים אלה, או חלקם, לא יסופקו לו, כשהוא מתגורר עם משפחתו. גמלת השירותים המיוחדים באה, אפוא, להבטיח לנכה תשלום שיהא בו כיסוי להוצאות הקשורות במתן שירותים אלה. למי אשר מוחזק במוסד, קיומם של צרכים אלה מובטח, ועל כן אין צורך להבטיחם בדרך של מתן גמלת שירותים מיוחדים" (ע' 699-700; ההדגשה לא במקור - מ.ש.א.).   מאחר שמטרת קצבת השירותים המיוחדים היא להעמיד את הזכאי להם קרוב ככל האפשר לתפקוד רגיל, הרי שיש מקום "לעקר" את הקצבה מהגדרת הכנסה בתקנות, כאשר מדובר באדם מוגבל בתפקודו שהקצבה היא זו המאפשרת לו תפקוד בחיי היום יום.   17. המערערת ממלאת אחר הגדרת "אדם עם מוגבלויות", על-פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998, שכן היא "אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגנטיבית קבועה או זמנית אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".   כפי שנאמר בתחילת הדברים, המדובר באשה שיש לה שיתוק מוחין מלידה, היא רתוקה לכסא גלגלים והמוסד לביטוח לאומי קבע שיש לה 100% נכות לצמיתות.   על-פי סעיף 6(א) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות -   "מימוש זכויות ומתן שירותים לאדם עם מוגבלות ייעשו: (1) ... (2) במסגרת השירותים הניתנים והמיועדים לכלל הציבור, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות בנסיבות הענין כאמור בחוק זה".   18. אשר-על-כן, כאשר הסיוע המשפטי דן בעניינה של המערער שהיא אדם עם מוגבלויות, כאמור לעיל, יש להתאים את חישוב ההכנסה שבידיה, כך שלא תכלול את קצבת השירותים המיוחדים.   משהוצאה קצבת השירותים המיוחדים מכלל הכנסתה של המערערת, אין הכנסתה מגיעה לכדי התקרה לקבלת סיוע משפטי.   לפיכך, אני מקבלת את הערעור ומורה למשיב ליתן למערערת סיוע משפטי כמבוקש. סיוע משפטיערעור