קיימת הבחנה בין פסק-דין חפצי, אשר כוחו יפה כלפי כל העולם, לבין פסק-דין גברא, המחייב רק את הצדדים הישירים להתדיינות. אומרת על כך ד"ר זלצמן, בספרה הנ"ל, בעמוד 505: 'פסק-דין חפצי הוא פסק-דין סופי של בית-משפט מוסמך הקובע את מעמדו של אדם או נכס, ובכך קובע למעשה את יחסו המשפטי של אדם או נכס כלפי כל העולם. משניתנה הכרעה חפצית, היא תלווה את נושא ההתדיינות (res) בכל הליך משפטי שבו תעלה שאלת מעמדו, בלא כל קשר לזהות הצדדים המתדיינים, לאמור, אם היו צדדים להליכים שבהם ניתנה ההכרעה אם לאו. זאת, להבדיל מפסק-דין גברא, הקובע את היחס המשפטי שבין אדם לחברו גם אם יחס זה נוגע בזכויות בנכס, ואין הוא יוצר מעשה-בית-דין, אלא בין הצדדים להליך לבין עצמם'. לצד קטיגוריות אלה, מצויה קטיגוריה שלישית - פסקים שהם מעין חפציים, Quasi in rem בקטיגוריה זו נמצאים, בין השאר, פסקים אשר עוסקים בזכות קניין בנכס מסוים. מבחינה זו, מדובר בפסק .in remואולם, פסקים שהם quasi in rem מחייבים רק את הצדדים הישירים להתדיינות. הם אינם פסקים חפציים 'אמיתיים'. הם אינם מחייבים את כל העולם. זו הסיבה שהם מכונים .quasi in remלקטיגוריה זו משתייכים הליכים שבהם התובע טוען לאינטרס או לזכות בנכס מסוים ומבקש שזכות זו תיקבע כנגד טענותיו של אדם אחר.... מהו תוקפם של הליכים כאלה מבחינת תורת מעשה-בית-דין? בספרות ובפסיקה נקבע, כי הליכים כאלה מחייבים רק את הצדדים הישירים להתחייבות (או חליפיהם)....". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין חפצי: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, מיום 10.12.08, בתיק ה.פ. 756/08, אשר ניתן על ידי כבוד השופטת א. באום-ניקוטרה ז"ל. בפסק הדין שנתן, דחה בית משפט קמא תובענה שהוגשה על ידי המערערים בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה התבקש בית המשפט לתת פסק דין המצהיר שכל המיטלטלין אליהם התייחסה התובענה שהוגשה, שייכים למערערת מס' 1 בלבד (להלן:"המערערת"), ולכן אין המשיב רשאי להיפרע מהם בגין חובו של המערער מס' 2 (להלן: "המערער") כלפיו. רקע: 2. נגד המערער ננקטו הליכי הוצאה לפועל על ידי שלושה מנושיו: מר משה מלמד, בנק דיסקונט לישראל בע"מ והבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, עוקלו ברישום מיטלטלין הנמצאים בדירה בה מתגורר המערער עם בני משפחתו. 3. בעקבות הליכי העיקול, הוגשה ביום 15.4.04 תובענה לבית משפט השלום בירושלים, בתיק ה.פ. 603/04 (להלן: "התובענה הראשונה"(. במסגרת התובענה התבקש בית המשפט לתת פסק דין הצהרתי ביחס למיטלטלין הנמצאים בדירה. התובענה הוגשה על ידי המערערת, שהינה אשתו של המערער, וכן על ידי אימו, חנה, ובתם הבגירה של בני הזוג, רבקה. בית המשפט התבקש לקבוע כי המיטלטלין המופיעים ברשימה שצורפה כנספח א' לתובענה, שייכים למערערת, כי המיטלטלין המופיעים ברשימה שצורפה כנספח ב' לתובענה, שייכים לחנה, וכי המיטלטלין המופיעים ברשימה שצורפה כנספח ג' לתובענה, שייכים לרבקה. בנוסף, עתרה העותרת לכך, שתינתן לה האפשרות לפדות את חלקו של המערער ברכוש המשותף, באופן שחלקו ברכוש המשותף, אשר עוקל ע"י המשיבים לאותו הליך, יוערך ע"י שמאי, והיא תרכוש את זכויותיו, "ובדרך זו תצומצם הפגיעה בה". 4. ביום 16.5.04 התקיים דיון בתובענה הראשונה, בפני כב' השופט עירית כהן. לדיון התייצב בא כוח המתבקשים באותה תובענה, פרופ' מיכאל קורינלדי, בשם כל בעלי הדין. בא כוח המבקשים הודיע לבית המשפט, כי המבקשים הגיעו להסדר עם כל אחד משלושת המשיבים לאותה תובענה, באופן הבא: בהסדר שנערך עם מר משה מלמד הוסכם, כי המערערת תשלם לו סכום של 5,000 ש"ח. בהסדר שנערך עם בנק דיסקונט לישראל הוסכם, כי המערערת תשלם לו סכום של 5,000 ש"ח. ובהסדר שנערך עם הבנק הבינ"ל הראשון הוסכם, כי המערערת תשלם לו סכום של 1,000 ש"ח. 5. נוכח הודעת עו"ד קורינלדי בדבר ההסכמה שהושגה בין כל בעלי הדין לאותו הליך, נתן בית המשפט תוקף של פסק דין לאותן הסכמות. בנוסף, נתן בית המשפט "פסק דין המצהיר כי הבעלות במטלטלין אשר אליהם מתייחסת המרצת הפתיחה, הנה כמפורט בנספחים א', ב', ו-ג' להמרצת הפתיחה וכמבוקש בהמרצה, תוך שימת לב שהמבקשת 1 פדתה את חלקו של המשיב 4 במטלטלין המשותפים, באופן שהם הפכו להיות בבעלותה הבלעדית". 6. המשיב בערעור זה הוא נושה נוסף של המערער. ככל שניתן להבין, המשיב היה אחד מנושיו של המערער כבר במועד בו הוגשה התובענה הראשונה, ואולם באותה עת המשיב עדיין לא פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד המערער. לימים פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המערער, במסגרתם עוקלו ברישום פריטי מיטלטלין אחדים המצויים בביתם של המערערים: מכשיר טלוויזיה, פינת אוכל ישנה מעץ, מזנון ישן וסלון ישן. העיקול ברישום בוצע ביום 12.8.08, ובעקבות עיקול זה פנו המערערים ביום 26.10.08 לבית משפט השלום, והגישו תובענה נוספת למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "התובענה השנייה"). בתובענה זו עתרו המערערים לכך, שבית המשפט יצהיר שכל המיטלטלין אליהם התייחסה התובענה, שייכים למערערת, ולכן אין המשיב רשאי להיפרע מהם בגין חובו של המערער כלפיו. 7. בית משפט קמא קיים בתיק ישיבת הוכחות, במסגרתה העידו שני המערערים. בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה, וביום 10.12.08 נתן בית המשפט את פסק דינו. בפסק הדין דחה בית המשפט את התובענה שהגישו המערערים, וחייב אותם לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד, בסכום של 1,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. מכאן הערעור שבפנינו. דיון והכרעה: 8. שתי שאלות עמדו במוקד הדיון שהתקיים בבית משפט קמא, ואותן שתי שאלות עומדות במוקד הדיון בערעור המונח בפנינו: השאלה הראשונה היא, מהן ההשלכות של פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, על ההליך שהתקיים בתובענה השנייה. המערערים טוענים, שפסק הדין שניתן בתובענה הראשונה הוא פסק דין חפצא, ועל כן הוא מחייב את המשיב, אפילו לא היה צד לתובענה הראשונה. השאלה השנייה היא, מה המשמעות המשפטית של העובדה, שהמערערת שילמה לשלושת המשיבים בתובענה הראשונה סכומי כסף כמפורט לעיל. המערערים טוענים, כי התשלום נעשה במסגרת עסקת מכר בגדרה רכשה המערערת את מלוא זכויותיו של המערער במיטלטלין המשותפים. מנגד טוען המשיב, כי אין מדובר ב"מכר" אלא ב"פדיון". 9. באשר לשאלה הראשונה, מקובלת עלינו עמדתו של בית המשפט קמא ולפיה, פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה לא היה פסק דין חפצא אשר כוחו יפה כלפי כולי עלמא, אלא פסק דין "מעין חפצא" אשר מחייב רק את בעלי הדין שהיו צד להליך. על מהותו של פסק דין "מעין חפצא" עמד בית המשפט העליון ברע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' מרקו בסן, פ"ד נ(1), 636, ונביא מקצת מדבריו: "18. נקודת המוצא הנורמאטיבית לבחינת שאלה זו היא בהבחנה בין פסק-דין חפצי, אשר כוחו יפה כלפי כל העולם, לבין פסק-דין גברא, המחייב רק את הצדדים הישירים להתדיינות. אומרת על כך ד"ר זלצמן, בספרה הנ"ל, בעמוד 505: 'פסק-דין חפצי הוא פסק-דין סופי של בית-משפט מוסמך הקובע את מעמדו של אדם או נכס, ובכך קובע למעשה את יחסו המשפטי של אדם או נכס כלפי כל העולם. משניתנה הכרעה חפצית, היא תלווה את נושא ההתדיינות (res) בכל הליך משפטי שבו תעלה שאלת מעמדו, בלא כל קשר לזהות הצדדים המתדיינים, לאמור, אם היו צדדים להליכים שבהם ניתנה ההכרעה אם לאו. זאת, להבדיל מפסק-דין גברא, הקובע את היחס המשפטי שבין אדם לחברו גם אם יחס זה נוגע בזכויות בנכס, ואין הוא יוצר מעשה-בית-דין, אלא בין הצדדים להליך לבין עצמם'. 19. לצד קטיגוריות אלה, מצויה קטיגוריה שלישית - פסקים שהם מעין חפציים, Quasi in rem בקטיגוריה זו נמצאים, בין השאר, פסקים אשר עוסקים בזכות קניין בנכס מסוים. מבחינה זו, מדובר בפסק .in remואולם, פסקים שהם quasi in rem מחייבים רק את הצדדים הישירים להתדיינות. הם אינם פסקים חפציים 'אמיתיים'. הם אינם מחייבים את כל העולם. זו הסיבה שהם מכונים .quasi in remלקטיגוריה זו משתייכים הליכים שבהם התובע טוען לאינטרס או לזכות בנכס מסוים ומבקש שזכות זו תיקבע כנגד טענותיו של אדם אחר.... 20. מהו תוקפם של הליכים כאלה מבחינת תורת מעשה-בית-דין? בספרות ובפסיקה נקבע, כי הליכים כאלה מחייבים רק את הצדדים הישירים להתחייבות (או חליפיהם)....". 10. העולה מן המקובץ, שגם אם בית המשפט בפניו הובאה התובענה הראשונה נעתר לבקשת המבקשים באותה תובענה והצהיר, כי "המבקשת 1 פדתה את חלקו של המשיב 4 במטלטלין המשותפים, באופן שהם הפכו להיות בבעלותה הבלעדית", הרי שכוחה של הצהרה זו יפה כלפי בעלי הדין שנטלו חלק באותו הליך, ואין כוחה של ההצהרה יפה כלפי מי שלא היה צד לאותו הליך, דוגמת המשיב. 11. השאלה השנייה הטעונה הכרעה היא, האם יש לקבל את טענת המערערים, כי במסגרת ההליך מושא התובענה הראשונה, רכשה המערערת את מלוא הזכויות שהיו למערער במיטלטלין המשותפים? מפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי השקפתו היא, ש"כעקרון, אין מניעה, כי בן זוג אחד ירכוש בעלות במטלטלין משותפים, אלא שיש להוכיח, כי אכן מדובר ברכישת בעלות ולא ב'פדיון' הרכוש". מפסק הדין עולה, כי בית משפט קמא דחה את התובענה שהגישו המערערים, לא בשל טעם משפטי עקרוני, אלא משום שהגיע לכלל מסקנה, שלא עלה בידי המערערים להוכיח, כי המערערת אכן רכשה את זכויותיו של המערער במיטלטלין. בית המשפט ציין בפסק הדין, כי "הוכחה שכזו יכולה להיעשות על ידי הצגת חוות דעת שמאי ממנה נלמד מהו שווי המטלטלין ואיזה סכום שולם כנגדו". אלא, ש"על אף הטענה, כי בהליך הקודם ניתנה חוות דעת שכזו - היא כאמור לא הוצגה בפני ולא אוכל לדעת באיזה סכום נשומו המטלטלין והאם הסך ששולם אכן מהווה מלוא שווים או חלק אחר...". 12. השקפתו העקרונית של בית המשפט קמא מקובלת עלינו. אכן, באופן עקרוני, במסגרת ההליך שהתנהל בתובענה הראשונה יכולה הייתה המערערת לרכוש את זכויותיו של המערער במיטלטלין. אם כך היה, הייתה המערערת רוכשת באותם מיטלטלין בעלות מלאה, והמשיב לא היה רשאי להיפרע מהם, אפילו לא היה צד לתובענה הראשונה, שכן בעקבות עסקת מכר, אם הייתה כזו, הבעלות המלאה במיטלטלין הייתה עוברת למערערת, ולמערער לא הייתה עוד כל זכות בהם. 13. יש לזכור, שבכל הנוגע למערכת היחסים שבין המערער לבין המערערת, אין ולא הייתה כל סיבה לכך שהמערער ימכור למערערת את חלקו במיטלטלין שבני הזוג רכשו במהלך שנות נישואיהם. מכאן, שלא ניתן לקבל את הטענה, שבני הזוג היו רשאים להגיע להסכמה בדבר המחיר שהמערערת תשלם עבור רכישת זכויותיו של המערער במיטלטלין, יהיה המחיר אשר יהיה. הטענה בדבר רכישת זכויותיו של המערער במיטלטלין באה על רקע חששם של המערערים כי נושיו של המערער ייפרעו מאותם מיטלטלין, ועל רקע הליכי ההוצאה לפועל שכבר ננקטו נגד המערער ואשר בגדרם עוקלו המיטלטלין. השאלה שבית המשפט קמא נדרש לה היא, האם מדובר בעסקת מכר, או בפדיון. כוונתנו בשימוש במילה "פדיון" היא, להסדר אליו מגיעים לעתים בעלי דין, הנובע לא אחת משיקולים מעשיים, ואשר על פיו מקבלים נושים סכומי כסף מסויימים על חשבון החוב המגיע להם, כנגד הוויתור שלהם להיפרע מהמיטלטלין שעוקלו. סכום זה עשוי לבטא לא רק את שווי המיטלטלין שבהם מדובר, אלא גם שיקולים נוספים, כגון עלות ההתדיינות שנחסכת ושקלול הסיכונים והסיכויים שבהליך. 14. על מנת לשכנע כי המערערת רכשה את זכויותיו של המערער במיטלטלין, היה עליה להוכיח כי הסכום אותו שילמה לשלושת הנושים שהיו צד לתובענה הראשונה, דומה לסכום שהיה מתקבל אילו המיטלטלין היו נמכרים בהליכי ההוצאה לפועל למרבה במחיר, וכספי המכירה היו מועברים לנושים. משמעות הטענה כי המערערת רכשה את זכויותיו של המערער היא, שהצדדים לתובענה הראשונה בחרו, בצורה מפורשת או משתמעת, לקיים הליך השקול להליך מכירת מעוקלים בהוצאה לפועל, ולאפשר למערערת לרכוש ישירות את זכויותיו של המערער במיטלטלין. ואולם, כאמור, בית משפט קמא סבר שהמערערים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, ועל כן דחה את התובענה שהגישו. מדובר, אפוא, בקביעה עובדתית אשר אין אנו רואים עילה להתערב בה, שהרי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. 15. סוף דבר. אנו מחליטים לדחות את ערעורם של המערערים, ומחייבים אותם לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המשיב, בסכום כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ככל שהופקד על ידי המערערים עירבון, יועבר הסכום האמור לב"כ המשיב מתוך העירבון, והיתרה, אם תהיה, תוחזר למערערים. פסק דין חפצי / גברא