קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בעת החלקה על הקרח: .1זוהי תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות מעידתו במתקן החלקה על קרח השייך לנתבעת מס' .2התובע ביקר באתר זה ביום 26.2.91במסגרת "יום כיף" שאורגן ע"י מעבידתו - הנתבעת מס' .1 בכתב התביעה נטען, שאחריות הנתבעת מס' 1לקרות התאונה מיוחסת מכח היותה מעבידתו של התובע ובתור מי שהיתה אחראית לשלום עובדיה ביום הנופש. הנתבעת מס' 2, כך נטען, אחראית לתאונה מחמת שלא נקטה באמצעי הזהירות המתבקשים וחשפה את מוזמניה לסיכוני החלקה, בין היתר, בכך שלא דאגה לפקח שציבור המשתמשים במתקן יחליק רק בכיוון אחד, לא מנעה צפיפות באתר ולא השגיחה כראוי על הנעשה במקום. בעלי הדין אינם חלוקים יותר בשאלת האחריות. בהודעה שנמסרה על ידם בסוף הדיון נאמר, כי אשמו התורם של התובע יהיה בשיעור 30אחוז וכי הנתבעות תשאנה ביתרת הנזק, באופן שהנתבעת מס' 1תשא ב- 10אחוז והנתבעת מס' 2בכל היתר. המחלוקת מצומצמת, איפוא, רק בקשר לגובה הנזק. .2התובע יליד 1941, תושב חצור הגלילית. בעקבות התאונה נגרם לו שבר תוך פרקי בכך יד ימין. הוא טופל בחדר המיון של בית החולים הממשלתי בצפת, בקיבוע גבס למשך שבוע ימים ואחר-כך השתמש 3חודשים במתלה יד וכן קיבל טיפול פיזיוטרפי. האירוע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונה בעבודה ואושרה לו תקופת אי כושר למשך 5חודשים. נכותו הצמיתה הוערכה ע"י הוועדה הרפואית של המוסד בשיעור 10אחוז. טענת התובע לנכות נתמכת בחוות דעת מיום 20.7.93של דר' י. שוופי. מומחה זה מציין בדברי הסיכום, כי בבדיקה הקלינית יש לראות הגבלות בתנועות פרק כף היד. כן נאמר, כי הגם שצילום הרנטגן הראה חיבור מלא של השבר בעמדה תקינה, אובחנו במקום שינויים ניווניים ושקיים מצב פתולוגי בחיבור שבין עצמות האמה לבין עצמות שורש כף היד. נכותו הצמיתה של התובע הוערכה בשיעור 10אחוז, תוך שצויין כי בשים לב לעיסוקו של התובע כסבל ולאור מגבלותיו בהרמת חפצים, הוא ראוי למלוא התוספת האפשרית לפי תקנה .15 גם המומחה שבדק את התובע מטעם הנתבעים, העריך את נכותו הצמיתה בשיעור 10 אחוז. המחלוקת בין הרופאים, כך מסתבר, נעוצה רק בעניין תפקודיות הפגיעה. בחוות דעתו מיום 6.9.93של דר' מ. רופמן נאמר בהקשר זה: "בצילומי הרנטגן העדכניים לא ניתן לראות שינויים ניווניים... בהסתמך על תלונותיו, ממצאי הבדיקה הקלינית והרנטגנית, אין כלל מקום להפעלת תקנה 15, כיוון שאין כל מניעה מלהשתמש ולעבוד באופן מלא ואף בעבודה מאומצת עם יד ימין". .3לשם הבנת המחלוקת בדבר היקף הנזק, ראוי לסקור תחילה את המפורט להלן: א. התובע עבד בשירות הנתבעת מס' 1במשך כשנתיים וחצי מאז שנת 90ועד כשהתפטר בחודש אוגוסט .92הוא הועסק ע"י הנתבעת "במשטוח ארגזים". לדבריו, עבודה זו היתה כרוכה בהערמת כתריסר ארגזים ולמעשה, כך נטען, הוא עסק בסבלות. ממוצע שכרו הנומינלי בחמשת החודשים שלפני התאונה - 232, 4ש"ח. כמחצית מהכנסה זו, שולמה לתובע בגין "רכב". מסתבר, כי בנוסף לעבודתו הרגילה של התובע, הוא עסק בהסעת עובדים ברכבו הפרטי אל המפעל ובחזרה לבתיהם בתום יום העבודה. בעלי הדין חלוקים על אודות אופיו של תשלום זה. לטענת התובע מדובר בחלק בלתי נפרד משכר עבודתו. הנתבעים סבורים, כי זהו "החזר הוצאות גרידא". ב. בחמשת חודשי העדרותו של התובע מהעבודה, הוא קיבל דמי פגיעה באמצעות המוסד לביטוח לאומי והנתבעת השלימה את שכרו. במהלך תקופה זו, היא גם שילמה לו מידי חודש סכום ממוצע של 242, 2ש"ח עבור "רכב". בא כוחה טען בסיכומיו, כי תשלום זה נעשה לפנים משורת הדין. ג. ביום 1.8.91התובע שב לעבודה בהיקף משרה מלא והוא התמיד בכך במשך שנה. לדבריו, משלא היה מסוגל לבצע את תפקידו הקודם, הוא שובץ לעבוד על "מכונה שמדביקה קרטונים ריקים", אך גם בכך לא עמד בשל מגבלותיו ובהעדר אפשרות לשבצו בעבודה קלה יותר, הוא נאלץ להתפטר. ד. בחודש ספטמבר 92, מיד לאחר הפסקת עבודתו אצל הנתבעת, הוא החל לעבוד כאקונום מזון במועצה המקומית חצור הגלילית. התובע הסדיר לעצמו עבודה זו בטרם הודיע לנתבעת על התפטרותו. הוא גם ידע מראש, כי מדובר בעבודה זמנית ואכן, כעבור 10חודשים, הוא חדל לעבוד בשירות המועצה. ממוצע שכרו הנומינלי בעבודה זו - 000, 2ש"ח ברוטו. ה. התובע היה מובטל במשך 21חודשים, החל מחודש יולי 1993כשהופסקה עבודתו במועצה ועד חודש מרץ .1995במהלך תקופה זו הוא קיבל דמי אבטלה בסכום נומינלי של כ-500, 1ש"ח לחודש ובמקביל, למד 10חודשים בקורס טבחות. ו. החל מחודש מאי 1995מועסק התובע כטבח בקיבוץ כפר הנשיא. הכנסתו הממוצעת בששת חודשי עבודתו הראשונים הסתכמה, נומינלית, ב-340, 2ש"ח. .4ראש הנזק של הפסד השתכרות - העקרונות ואופן החישוב א. הגם שהתובע הועסק אצל הנתבעת כעובד כפיים ולמרות היותו סובל מהגבלה קלה בתנועת יד ימין, לא שוכנעתי כי הוא נאלץ להתפטר מעבודתו מחמת מצבו הבריאותי. יש לזכור, כי בתום תקופת אי הכושר, בשובו לעבודה הוא שובץ בתפקיד אחר, קל יותר, והתמיד בכך במשך שנה רצופה, מבלי שהובאה עדות ובלא שנטען, שהאיש התלונן בפני הממונים עליו או שפנה בעניין זה לרופא תעסוקה. הנסיון מלמד, שבדרך כלל אין אנשים נוהגים לזנוח בקלות את מקור פרנסתם, במיוחד לאחר שהיו מעורבים בתאונת עבודה ומבלי שמיצו כל דרך אפשרית להמשיך לעבוד באותו מקום. התובע דיבר על קשייו בצורה סתמית למדי. הוא לא טרח להביא ראיות מפורטות בקשר לדרישות התפקודיות הכרוכות בעבודתו החדשה. גם לא באו עדויות חיצוניות לגבי אופן ביצוע תפקידו בעבודה זו ובאשר למיצוי האפשרויות להיות משובץ בעבודה קלה עוד יותר. ב. כל חישובי התובע בראש הנזק של הפסד השתכרות, מבוססים על הכנסתו בזמן שעבד בשירות הנתבעת ולפי האמור, כמחצית הסכום שולם לו בעד "רכב". אינני סבור, כי יש לערוך את החישוב באופן המתואר. ראשית, משלא הוכח כי התובע נאלץ לפרוש מעבודתו בגין מצבו הרפואי וביודעו כי בעבודה האחרת יקבל שכר יותר נמוך, אין הוא יכול לזקוף לחובת המזיק, אלא את ההפסד התואם את מידת ההפחתה בכושר ההשתכרות. ג. קציר "פיצויים על נזקי גוף" מהדורה רביעית עמ' 292). שנית, התמורה ששולמה לתובע בגין הסעת עובדים, אמנם איננה נראית בעיני "כהחזר הוצאות גרידא", כפי שנטען בעלמא ע"י הנתבעת. אין כל יסוד הגיוני לחשוב שהתובע היה מסתפק בכך וברי שהוא הפיק רווח כלשהו מעיסוק זה. דא עקא, שאין יודעים אנו מהו שיעורו של סכום זה, לאחר ניכוי הוצאות (קבועות ומשתנות) הכרוכות באחזקת מכונית. דעתי היא, שהתובע היה חייב לפרוס נתונים אלה במסגרת ראיותיו ומשלא נעשה הדבר, אין לו להלין אלא על עצמו. ד. כפי שעולה מהאישור על תשלומי המוסד לביטוח לאומי (ת/7), שכרו הרבע שנתי של התובע הועמד על סכום של 656, 6ש"ח. המשמעות היא, כי השכר החודשי עובר לתאונה הסתכם ב-218, 2ש"ח. ככל שנדרש לערוך חישובים על בסיס שכרו של התובע לפני התאונה - סכום זה הוא הקובע. ה. בתקופת אי הכושר, התובע קיבל את מלוא שכרו. גם מאז ששב לעבוד בחודש אוגוסט 91ועד שהתפטר כעבור 12חודשים, לא היתה כל פגיעה בשכרו. אשר לתקופת היותו מובטל במשך 21חודשים - אין בפי התובע כל הסבר להשבתה כל כך ממושכת מעבודה, למעט בזמן שהיה עסוק בלימודי טבחות. הוא אף לא טען שניסה להשתלב בעבודה כלשהיא במהלך תקופה זו ולא הצליח בכך. ההלכה היא, שאובדן היכולת של נפגע להשתכר, הינו ראש נזק הראוי לפיצוי. כוחה של ההלכה, בעניין הפסד הכושר להשתכר, יפה גם מקום שמדובר בהפסד שכר בעבר. הפסד זה המתייחס לתקופת האבטלה, יוערך באופן גלובלי. הוא הדין בנוגע לתקופה שמאז חודש אפריל 94ועד היום. הסכום הכולל מוערך על ידי ב-000, 28ש"ח. כך יש לנהוג גם בראש הנזק של הפסד השכר בעתיד. אני מעריך סכום זה ב-000, 30ש"ח. .5נזק לא ממוני נכותו של התובע היא בשיעור 10אחוז לצמיתות. בשים לב למהות הפגיעה, לגילו של התובע ולתוספת ריבית, אני סבור שראוי לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 000, 18ש"ח. .6גימלאות המוסד לביטוח לאומי התובע קיבל גימלאות נכות ומענק כמפורט בת/ .7הסכום המשוערך (הפרשי הצמדה ללא ריבית) הינו 840, 30ש"ח. .7הסכום הכולל של הפיצויים הינו כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר - 000, 28ש"ח ב. הפסד השתכרות בעתיד - 000, 30ש"ח ג. נזק לא ממוני - 000, 18ש"ח סה"כ 000, 76ש"ח בניכוי אשם תורם 800, 22ש"ח 200, 53ש"ח בניכוי גמלאות מל"ל 840, 30ש"ח (לא כולל דמי פגיעה) סה"כ 360, 22ש"ח .8אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע (לפי החלוקה המוסכמת ביניהן כאמור בסעיף 1לפסק הדין) סך של 360, 22ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20אחוז + מע"מ. כמו כן, תשאנה הנתבעות באותו אופן בהחזר שכר טרחתו של דר' י. שוופי בגין חוות הדעת, לפי חשבונית וכפוף להצגתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום. הן גם תשאנה בהחזר האגרה ששולמה ע"י התובע בפתיחת ההליך ובכל יתרה, אם הדבר ידרש בהתאם לתקנות המסדירות עניין זה. הסכום הכולל ישולם בתוך 30יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. החלקה על הקרחתאונות נפילהתאונות החלקה