קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על פריצה למחסן: 1. בתיק ת.פ. 3762/99 של בימ"ש זה מואשם המשיב בעבירות התפרצות וגניבה ממקום שאיננו מקום מגורים, בניגוד לסעיף 407(ב) של חוק העונשין תשל"ז1977-. על פי הנטען בכתב האישום התפרץ המשיב, ביחד עם אחרים, בתאריך 05/09/99 בין השעות 12:00 ל16:30- למחסן הנמצא ברח' צונדק 129 בירושלים, לאחר שעקרו סורג של חלון המחסן, נכנסו מבעד לחלון ונטלו מהמחסן מחשב, מדפסת, מיני מערכת סטריאו ומחשב נייד בשווי כולל כ20,000.- ש"ח. 2. בד בבד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני, לעצור את המשיב עד תום הליכי המשפט. בבקשתה מדגישה המבקשת כי למשיב עבר עשיר בעבירות רכוש, סמים ואלימות, הוא ריצה עונש מאסר ממושך ממנו השתחרר לפני כשנה ותלוי כנגדו מאסר מותנה של 12 חודשים שניתן יהיה להפעילו אם יורשע בתיק הנוכחי. מאלו מסיקה המבקשת את מסוכנותו של המשיב לציבור, כמשמעו בסעיף 21 של "חוק המעצרים". עוד מצביעה המבקשת על קשיים שהיו באיתור המשיב בשל העובדה שהוא מתגורר במקלט ואין לו מען קבוע, ובכך רואה היא סכנה של שיבוש הליכי המשפט. 3. הסניגורית המלומדת עוה"ד גב' ילוז מתנגדת לבקשה בתוקף וטוענת כי אין מתקיימים היסודות המתירים מעצר המשיב עד תום הליכי המשפט. את חיציה כיוונה עוה"ד גב' ילוז בעיקר לשאלת קיום "ראיות לכאורה" להוכחת אשמת המשיב. עוה"ד גב' ילוז מצביעה על שהראיה היחידה הקושרת את המשיב לביצוע העבירה היא עדותה של גרושתו הגב' שרה X, ממנה ניתן ללמוד כי המשיב אכן לקח חלק בפריצה המיוחסת לו. ואולם, לטענתה הגב' שרה X איננה כשרה להעיד כנגד המשיב בשל מגבלת סעיף 3 לפקודת הראיות; טוענת היא כי אף שבני הזוג שרה ורפי X (המשיב) התגרשו זמ"ז, הרי חזרו הם לאחר הגירושין, ושבו לחיות יחדיו כבעל ואשה ועל כן לצורך הוראת סעיף 3 הנ"ל נחשבת היא כבת זוגו. את טיעונה תומכת היא בספרו של י. קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מהדורת תשנ"א, חלק ראשון בעמ' 225 - משם עולה כי בני זוג לעניין סעיף 3 הם גם מי שעל פי הדין החל בישראל מוכרים כספק נשואים החייבים בגט גירושין, והמובאה שם: פסק הדין בת.פ. 354/83 של בימ"ש השלום בכפר סבא לפיו זוג שנתגרשו וחזרו לחיות יחד חייבים גט שני ועל כן יש לראותם כבני זוג לצורך הוראת סעיף 3. 4. בחומר החקירה שהוצג בפני אין ראיה ברורה שהמשיב וגרושתו אכן חזרו לחיות זה עם זו כזוג נשוי. העדויות בעניין זה אינן חד משמעיות, כך למשל בעדותה של שרה מ07/09/99- משנשאלה האם המשיב גר עמה בבית אחותה (וככל שהבנתי מצויה שרה בתנאי מעצר בית בבית האחות) - היא משיבה בשלילה ומציינת כי הוא בא מדי פעם אך ישן אצל אמא שלו. לעומת זאת, בזכ"ד מתאריך 29/09/99, המתעד שיחה שנוהלה עם אמו של המשיב (מסומן כ"ט) מצויין כי המשיב מתגורר עם אשתו לשעבר במעלה אדומים. יש גם סימנים לכך שהמשיב והעדה התגוררו קודם יחד במקלט או מחסן הסמוך למקום הפריצה ברח' צונדק. בנסיבות אלו אין אני יכול לקבוע כיום מסמרות (ובעניין זה צודקת ב"כ המלומדת של המבקשת עו"ד גב' רומן) בשאלת מעמדתם האישי של שרה והמשיב ומכאן שאף שאלת כשרותה של שרה להעיד כנגד המשיב נשארת בסימן שאלה; עם זאת ניתן לקבוע כי אם אכן יתברר שבני הזוג חזרו אחרי הגירושין לחיות יחדיו (וכאמור יש סימנים לכך בחומר הראיות) כי אז אכן תיפסל עדותה, וברור הדבר כי אז לא תהא עוד כל ראיה הקושרת את המשיב לביצוע העבירה המיוחסת לו. אף שלא ניתן לקבוע בנסיבות אלו כי עדותה של הגב' X איננה קבילה - ניתן להצביע על חולשתה בהיבט הסיכוי הגבוה לפסילתה - ולקביעה זו תהא נודעת השפעה על החלטתי כמפורט להלן. 5. עוד טוענת עוה"ד גב' ילוז כי יש לראות בגב' שרה X עדת מדינה ועל כן חייבת עדותה בסיוע - וכזה איננו קיים בחומר הראיות. את טיעונה זה סומכת עוה"ד גב' ילוז על מזכר המצוי בתיק החקירה, הנושא תאריך 07/07/99 (מסומן י"ז) וממנו עולה כי הגב' שרה X הציעה לספר את האמת ולקשור את הפורצים אם תשוחרר ממעצרה ולאחר התייעצות עם ראש מחלק חקירות ופרקליט מפרקליטות המחוז הוסכם כי אכן העדה תשוחרר לאחר מתן העדות. מנגד טוענת ב"כ המבקשת עוה"ד הגב' רומן שאין ללמוד מאותו מזכר שהובטח דבר מה לעדה כך שתהפוך לעדת מדינה. לגירסתה כל שניתן ללמוד הוא שהעדה הביעה את רצונה החופשי לספר את האמת ולאחר מכן הוחלט לשחררה. אינני מסכים, בכל הכבוד, עם ב"כ המלומדת של המבקשת בעניין זה. הגב' X מסרה שתי הודעות בהפרש של שעות ספורות; שתיהן ניתנו ב07/09/99-. בראשונה אשר ניתנה ב13:45- שללה כל קשר לאירוע ואילו בשניה, שניתנה בשעה 16:55 סיפרה את מה שהיא מכנה "האמת" וזו ההודעה המסבכת גם את המשיב. הודעה אחרונה זו ניתנה ברצף - ללא כל הפסקה ומכאן שהנזכר במזכר הנ"ל (י"ז) התרחש בין שתי ההודעות. מהמזכר עצמו עולה, לדעתי, בבירור כי הובטח לעדה שתשוחרר מהמעצר לאחר מתן העדות; הגדרת עד המדינה לצורך סעיף 54א(א) הורחבה כידוע ואיננה מוגבלת עוד להבטחה שלא יועמד לדין אלא די כי הובטחה לעד טובת הנאה בעתיד או שכבר ניתנה (קדמי, שם, בעמ' 253-4). עפ"י הודעתה של הגב' X במשטרה ברור כי היא שותפה למעשים (תפקידה היה לשמור מפני הפרעה בביצוע הפריצה), וכאמור מאותו מזכר עולה כי הובטח שחרורה, מכאן שלכאורה מדובר בשותף שהובטחה לו טובת הנאה ועל כן במי שעדותו צריכה סיוע. לא מצאתי בחומר הראיות ראיה קבילה, ממקור נפרד ועצמאי, היכולה לשמש כסיוע לעדות הגב' X כנגד המשיב. 6. עד כאן הצבעתי על סימני שאלה וספקות המתעוררים מראיות התביעה - ואולם, עדיין ניצבת השאלה כלום זו השעה לעסוק בשאלות הללו, או שמא יש להשאירן להכרעה בבוא שעת הדיון במשפט ובשלב זה לראותן כראיות לכאורה - עפ"י המבחן הדווקני - קרי: אם יעברו את מבחני הדיון כי אז יהא בהם כדי להביא להרשעת הנאשם. בין הפוסקים קיימות, כידוע, גישות מספר להגדרת "ראיות לכאורה" לצורך בחינת הראיות בשלב זה של בקשת "מעצר עד תום ההליכם". יש הגורסים כי גם בשלב מוקדם זה על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות, תוך שהוא בוחן גם סתירות פרכות וסימני שאלה בראיות התביעה - ולהציג לעצמו את השאלה כלום ניתן לקבוע ממכלול חומר הראיות כי קיים סיכוי סביר להרשעת הנאשם. כך ראה: מפי כב' השופט בייסקי בב"ש 727/83 מ"י נ' ברדה פ"ד לז(3) 501 בעמ' 503 ו'; מפי כב' השופט (אז) אלון בב"ש 1110/83 סגל נ' מ"י פ"ד לח(1) 6 בעמ' 10 ז'; מפי כב' השופט י. קדמי בבש"פ 1180/96 טרביה וגיה עלי נ' מ"י (וטרם פורסם); ומפי כב' השופטת ד. דורנר בבש"פ 153/95 מאלבן עטאף רחאל נ' מ"י פ"ד מט(2) 221 בעמ' 225 ד': "על בית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום הליכי המשפט לבחון לא רק אם חומר הראיות שעליו מבוסס האישום מוכיח לכאורה את אשמתו של הנאשם, אלא גם אם מחומר זה לא עולה ספק סביר בדבר אשמתו" גישה אחרת מחמירה יותר, שבוטאה, מפי כב' הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 ש. זאדה נ' מ"י - תקדין-עליון כרך 96(2) תשנ"ו/נ"ז עמ' 599: "השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר" סבור אני, בכל הענווה, כי עפ"י שתי הגישות - אף זו המחמירה יותר, אל לבית המשפט השוקל את מכלול הראיות לצורך הכרעה בשאלת מעצר הנאשם עד תום הליכי משפטו, להתעלם מסימני שאלה וספקות המתגלים מחומר הראיות על פניו ועלולים במידת סבירות ניכרת להכשיל - בבוא עת שמיעת הראיות גופן - את מבנה התביעה ולהביא לזיכוי הנאשם. אין לשכוח כי בשלב זה הנאשם עדיין בחזקת חף מפשע - וכדברי כב' השופטת ד. דורנר בש"פ 153/95 הנ"ל שם בסעיף 8: "למרבית הצער הליכים פליליים עלולים להימשך על פני חודשים לא מועטים והחזקת נאשם במעצר במשך תקופה זו פוגעת קשות בחרותו". 7. סיכומו של פרק זה: סבור אני, כי בהתחשב ב"חולשות" המתגלות בראיות התביעה עליהן עמדתי לעיל אין הן עוברות את המבחן המכשירן כעילה לשלילת חרותו של המשיב בשלב זה של ההליך השיפוטי. 8. עילת המעצר: חרף מסקנתי עד הנה אדון בקצרה גם בשאלה זו: המשיב מואשם, עפ"י כתב האישום בעבירה יחידה של התפרצות, כמפורט לעיל. הלכה היא כי "עבירות רכוש אינן מקיימות בדרך כלל עילת מעצר עד תום הליכים" - בש"פ 806/97 קסיס חאתם נ' מ"י תק'-על' 97(1) 40 - אלא אם מדובר ב"שור מועד" בעל עבר עשיר, בריחות ממעצר וכיוצ"ב (בש"פ 6310/97 אלכסנדר בר נ' מ"י תק'-על' 97(3) 499); המשיב שבפני נושא על גבו "קופה" לא מבוטלת של עבירות רכוש - אך ספק הוא בעיני אם הגיע לדרגת "השור המועד"; הרשעותיו הרלבנטיות העיקריות הן נשוא כתב אישום בת"פ 3127/97 של בית משפט זה, שבו נכללו 7 אישומים בגין עבירות אשר בוצעו במהלך תקופה קצרה יחסית במחצית השניה של שנת 1997. כאמור - ספק הוא אם די באלו כדי להצביע על דרגת המסוכנות הנדרשת לקיום עילה למעצר. 9. בין אם כך הוא ובין אם אחרת - אף שמקובל עלינו לבחון כל יסוד מהיסודות הרלבנטיים בבקשה מסוג זה - קיום ראיות לכאורה וקיום עילת מעצר - בנפרד, מאמין אני כי קיימים יחסי גומלין בין היסודות השונים וככל שמגלות "הראיות לכאורה" חולשה כך יש צורך בעילת מעצר "כבדה" יותר. במילים אחרות: על בית המשפט "להשקיף מעל" על המכלול כולו ולבחון האם עפ"י כל הנתונים כולם יש מקום לשלול למשך חודשים ארוכים חרותו של אדם, אשר בשלב זה עדיין הוא בחזקת חף מפשע. 10. על יסוד כל השיקולים הללו הגעתי למסקנה כי אין מקום למעצרו של המשיב עד תום הליכי משפטו. הבקשה נדחית איפוא. בקשת מעצרפריצהמחסןמעצרמעצר עד תום ההליכים