קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הריסה לבריכת שחיה: 1. ביום 11.3.98 הוציא המשיב 1, יושב-ראש המועצה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה, צו הריסה מינהלי, לפי הוראות סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ו1965- (להלן - "חוק התכנון והבניה"). 2. צו ההריסה מכוון לבריכת שחייה ששטחה כ- 66 מ"ר שנבנתה לפי הצו האמור, בשטח שייעודו חקלאי לפי תכנית המיתאר שחלה על המקום. לפי הצו, בנו המבקשים, בנוסף לבריכת השחיה - גדרות וקירות תמך באורך כולל של כ- 60 מטר ומסלעות באורך של כ- 20 מטר. הבניה האמורה נעשתה בשטח המושב "בית זית". 3. המבקשים עתרו לבית משפט השלום בירושלים וביקשו להתלות את צו ההריסה המינהלי, ובין היתר טענו כי "למעט תיקונים קלים והשלמות שוליות שביצעו בתחילת שנת 1997 - הקבלן סיים את ביצוע כל עבודות השלד והפיתוח ..." אחרי שבית המשפט קמא שמע ראיות, החליט לדחות את בקשת המבקשים. בית-המשפט קבע כי העבודות לא הסתיימו, ומשוך כך בדין הוצא צו ההריסה המינהלי. וכך קובע בית-המשפט קמא: "לפיכך, אני דוחה את טענת המשיבים כאילו הסתיימה העבודה זמן רב קודם להוצאת צו ההריסה המינהלי, וקובע כי צו ההריסה כשר ותקיף ..." (ההדגשה במקור - ע"ק). המבקשים עתרו לחלופין, כי בית-המשפט ישתמש בשיקול דעתו ויעכב את ביצוע הצו למשך תקופה של חודשים ספורים, אם לא ימצא פסול בצו ההריסה. בית-המשפט קמא דחה אף בקשה זו, כהאי לישנא: "לענין זה יש להדגיש נתון נוסף אשר חשיבותו איננה מבוטלת: לא רק שהבניה נעשתה ללא היתר אלא שהוסף "חטא על פשע" משנבנתה בשטח שאיננו כלל קניינם של המבקשים, היינו תוך הסגת גבול גסה ... אינני סבור שזה המקרה שבו ראוי כי בית-המשפט יצא מגדרו להושיט יד מסייעת למסיגי גבול ולמפירי חוק". 4. המבקשים ערערו על החלטת בית-המשפט קמא (ע"פ 1718/98), והם מבקשים כי יינתן עיכוב ביצוע של צו ההריסה עד להחלטה בערעור. בהחלטה זו, ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע דא ותו לא. 5. אין זאת כי אם עוד נסיון של המבקשים "להרוויח זמן" ולדחות את קץ הבניה האסורה שהם הביאו על עצמם במו-ידיהם, והכל במטרה להכשיר את הטרף בכל דרך. שמעתי את טענות ב"כ הצדדים, ורמזתי רמזים עבים מאוד למבקשים שישקלו אם בכוונתם לחזור בהם מן הערעור ולבקש את מחיקתו, שאם לא כן אתן את החלטתי היום. ביני לביני הודיע עו"ד אדם פרומקין, ב"כ המבקשים, כי המבקשים החלו לנהל משא-ומתן עם נציגי ועד המושב (בית זית) ועם חלק מחברי המושב - "הכל על מנת לקבל את הסכמתם להגדלת שטח המגרש של המבקשים". דא עקא שבינתיים התפטר ועד המושב והועד שנתמנה על-ידי רשם האגודות אינו מוסמך להחליט בענין זה, אלא בענין הבחירות לועד בלבד. לפיכך, מתבקשת הארכת מועד, דהיינו עיכוב ביצוע צו ההריסה - עד להחלטה בערעור. 6. ואולם, מתברר, כי אחרי הדיון בבית-המשפט זה (ביום 1.6.98) ועוד לפני שוועד המושב התפטר מתפקידו, השיב מזכיר המושב לב"כ המבקשים שביקש להעלות את ענין "הריסת הבריכה" לפני מיצוי ההליכים, כי "ועד האגודה החליט לדחות את בקשתך. במעשה הזה יש משום גזילת שטח ציבורי". 7. בין כך ובין אחרת, אין כל הצדקה לעכב את הביצוע של צו ההריסה, הגם שמשמעות ההריסה היא ייתור הליך הערעור. אולם, מי שבונה כל בניה שהיא, ובענייננו בריכה, גדרות, קירות תמך ומסלעה בממדים נכבדים, על קרקע שאינה שלו, ועוד יותר מכך בשטח ציבורי - חקלאי, ובלא היתר כדין, צריך שיידע ששם כספו על קרן הצבי ועשוי לעמוד לדין על הפרות בוטות ומשמעותיות של הוראות חוק התכנון והבניה. השיטה של בניה שלא כדין, ועוד יותר מכך בניה בשטח ציבורי מתוך "תקווה" שהכתבת עובדות יביאו את הרשויות, אם מתוך חסד ורחמים ואם מתוך שיקולים זרים או פסולים - להכשיר את הטרפה - היא שיטה פסולה, ובית המשפט לא יושיט סעד ועזרה למי שנוקט שיטה זו, ואין נפקא מינה שייגרמו למבקשים נזקים כספיים. אם מדובר בקורת-גג כך המצב, לא כל שכן כשכל ענינם של המבקשים הוא בבריכת שחיה פרטית, שכולה רווחה ואיכות חיים. 8. לאור כל אלה, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית-המשפט קמא, שניתנה ביום 21.5.98, שלפיה נדחתה הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי או להתלייתו. הריסת מבנהצו הריסהבריכת שחיה / בריכת מיםצווים