שבר בלסת התחתונה - תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בלסת התחתונה - תאונת דרכים: 1. התובע, מסגר-רתך במקצועו שהתמחה בעבודות ימיות, נולד ביום .8.10.52 הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 22.5.94 , והנתבעת חייבת לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. 2. בתאונה נגרמו לתובע חבלת ראש קשה וחוסר הכרה, שבר של הלסת התחתונה ופגיעות בחזה. הוא נלקח לבית החולים "רמב"ם" בחיפה שם אושפז עד ליום 31.5.94 אז הועבר לבית החולים "חורב" בחיפה עד שחרורו מן האישפוז ביום 21.6.94. 3. על מנת לקבוע את מצבו, נבדק התובע על ידי מומחים אלה: בתחום הנוירולוגי - פרופ' ב. שרף; בתחום הנשימה והריאות - ד"ר ר. קלבריזי; בתחום הכירורגיה של הפה והלסת - ד"ר י. הורוביץ; בתחום האורטופדי - ד"ר מ. בש, ובתחום הנפשי ד"ר מ. שטרן. ד"ר קלבריזי נתן חוות דעת מיום 15.1.96. בחוות דעתו הוא מתאר כי התובע הובא לבית החולים רמב"ם בחיפה, במצב קשה עקב חבלות מרובות אשר כללו: פגיעת ראש (חוסר הכרה) עם המיפרזיס, שבר של הלסת, פגיעה בחזה ובעמוד השידרה. לאחר 3 שבועות הועבר להתאוששות במרכז הרפואי "הרצליה" ושוחרר משם לאחר כחודש ימים אף שהרגיש את עצמו "שבר כלי". במשך השנים שלאחר מכן השתפר מצבו, הוא מתלונן על כאבי ראש, כאבים בחזה ונזקק לתרופות נגד כאבים. מסקנת ד"ר קלבריזי היתה כי עקב התאונה נוצרו הדבקויות של קרום הריאה אשר יכולות להסביר את תחושותיו הסובייקטיביות של התובע. הרופא העניק לו בגין פגימה זאת נכות של 10אחוזים לצמיתות לפי סעיף 8(1)ב של המבחנים. ד"ר י. הורוביץ נתן חוות דעת מיום .21.10.96 הוא מתאר כי התובע סבל משברים בלסת התחתונה ומאובדן מספר שיניים. הוצעה לו בבית החולים רמב"ם השתלה של 10 שתלי שיניים בכל לסת. פתיחת הפה היתה ללא הפרעה אך חסרו כל השיניים בפה פרט לשתיים. בצילום נראתה פלטת מתכת בלסת לשם קיבוע השבר שנרפא היטב. יתכן ויהיה מקום להוציא את הפלטה והדבר יצריך שלושה עד ארבעה ימי אישפוז בניתוח שיימשך כשעה וחצי. בגין אובדן השיניים, העניק הרופא לתובע נכות של 2 אחוז. הוא זקוק לעקירת שתי שיניים נוספות ואז יהא זכאי לנכות של עוד 0.5 אחוז. הוא המליץ על שתל של ארבע שיניים בכל לסת בעלות של כ - 000, 2 ש"ח עבור כל שתל. על השתלים יהא צורך לבנות תותבות בעלות של 000, 8 ש"ח לכל לסת. ד"ר בש נתן חוות דעת מיום .28.10.96 הוא מתאר כי לאחר תום האשפוז ביום 21.6.94, התובע התאושש והוחל בפיזיוטרפיה ובשיקום ונמשך המעקב אחריו במרפאות מרכז חורב. בתחום האורטופדי התלונן התובע כל הזמן על כאבים בצוואר ובמרפק השמאלי בו נמצאו רסיסי זכוכית. בתחילת 1996 הוצא בניתוח רסיס מאזור המרפק. התובע מתלונן על כאבים בצוואר ובמרפק היד השמאלית. נמצאה רגישות בצוואר, התנועות מוגבלות בצורה קלה, ישנה רגישות במרפק השמאלי, אין הגבלה בגב או בגפיים התחתונות. באשר למרפק קבע הרופא שיתכן ועדיין נותר בו רסיס אחד, אכן הדבר מהווה הפרעה תיפקודית או בעיה רפואית שמצדיקה אחוזי נכות, וכנראה גם לא התערבות כירורגית נוספת. בעמוד השידרה הצווארי ישנם שינויים ניווניים המראים על התפתחות הנזק עוד מלפני התאונה, אך כל עוד לא נמצאה הוכחה כי התובע סבל מכך באופן קליני לפני התאונה, ולאור נתונים נוספים, קבע הרופא כי ההגבלה בצוואר, אף שהיא קלה למדי, וכן המיחושים, מצדיקים נכות של 10אחוזי לצמיתות על פי סעיף 37(5)א של המבחנים. פרופ' ב. שרף נתן חוות דעת מיום 9.1.97 הוא מפרט את תלונות התובע על שכחה, דיבור ש"נתקע" מדי פעם, לחץ ברקות, עייפות בעיניים, היזקקות לכדורים, סחרחורות, ועוד. הוא העריך כי התאונה והחבלה הגולגולתית-מוחית שנגרמה לתובע הביאו לנכות צמיתה בתחום הנוירולוגי בשעור של 30 אחוז לפי סעיף 29(11) של המבחנים ומותאם לסעיף 34ד. הוא ציין כי "יש מקום במקרה זה לקבל חוות דעת נוספת על ידי פסיכיאטר מומחה שיחליט באם הנכות שנקבעה מכסה גם את מצבו הנפשי". הפסיכיאטר ד"ר שטרן נתן חוות דעת מיום .9.8.97 בחוות דעתו אמר בין היתר: "הבעיה הגדולה הקיימת במקרה של הנ"ל היא שהחולה אינו אמין בעת הבדיקה ולכן קיים קושי רב בקביעת האבחנה המדוייקת אודות מצבו... הוא אינו מאפשר להבדיל בין מרכיבים של ל malingering בין מרכיבים אמיתיים הנובעים מפציעתו... לא ניתן להתעלם מהעובדה שאכן הוא נפגע בראשו בעת פציעתו... ולפציעה זו השלכות על אורח החיים שלו בהווה אשר בחלקם משתלבים עם ההפרעות הבסיסיות מהן סבל בעבר". ... מכל האמור לעיל נראה שיש להתייחס בספקנות רבה לתיאורים שהחולה מוסר. בכל פעם אנו נתקלים בסתירות בין דיווחיו האישיים לבין המידע המגיע ממקורות חיצוניים". ד"ר שטרן הגיע למסקנה כי התמונה הקלינית מורכבת מיסודות שונים שמתאימים לתסמונת שלאחר זעזוע מח שיש להם השלכות במישור ההתנהגותי והקוגניטיבי: דכאון, בעיות בקשב ובריכוז, ומיחושים גופניים שונים. בצד אלה ישנה הפרזה והגזמה ביחס לחומרת מצבו של התובע וכן "הסתרה של מרכיבים מרכזיים השייכים לעברו ולמבנה אישיותו הבסיסי במטרה להוכיח שהשינויים שחלו בו נובעים באופן בלעדי מהתאונה. כאן נכנסים המרכיבים הפסיכופתיים והמניפולטיביים אשר איפיינו אותו בעבר במטרה להשיג רווחים מישניים". לאור האמור העריך ד"ר שטרן כי לתובע נכות של 10 אחוזים לצמיתות, לפי סעיף 34ב למבחנים, עקב הפגיעה בתחום הנפשי. הנכויות שקבעו הרופאים הן: בתחום הנשימה - 10אחוזים; בתחום השיניים והלסת - 2.5 אחוזים; בתחום האורטופדי - 10 אחוזים; בתחום הנוירולוגי - 30 אחוזים ובתחום הנפשי - 10אחוזים. השעור המצטבר של הנכות הוא איפוא 62.5 אחוזים. הנכות המשוקללת, לפי השעורים הנ"ל היא 50.25 אחוזים. יחד עם זה, יש חפיפה מסויימת בין הנכויות שקבעו פרופ' שרף וד"ר שטרן. שניהם התבססו על סעיף 34 של המבחנים. פרופ' שרף סבר שמתאים להשתמש בסעיף 34(ד) למבחנים. ד"ר שטרן התבסס על סעיף 34(ב) של המבחנים. לכך יש להוסיף כי התובע אינו אמין בעיני. הוא מגזים לאין שעור בתלונותיו, מייחס את כל בעיותיו בתחום הנפשי לתאונה, בעוד שהנכון הוא כי עוד קודם לכן סבל מבעיות נפשיות לא קלות, דבר שהתבטא בשחרורו מן הצבא בפרופיל 21 לכך נתלוו בעיות בתחום המשפחתי שבאו לידי ביטוי בפירוד מאשתו וסכסוכים שנתגלעו ביניהם. אני נותן משקל יתר לעמדתו של ד"ר שטרן על פני זו של פרופ' שרף ביחס לבעיותיו של התובע בתחום הנוירולוגי-נפשי. אינני משוכנע שההפרעות הפסיכו-נוירוטיות שנגרמו לתובע עקב התאונה עולות לכדי "סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה", כאמור בסעיף 34(ד) למבחנים. נראה מתאים להעריך את נכותו של התובע לפי סעיף 34(ג) למבחנים, הקובע סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, בשיעור של 20 אחוזים. אין חולקין על הנכויות שנגרמו לתובע בתחום האורטופדי (10 אחוזים) בתחום הפה והלסת (2.5 אחוזים) בתחום הריאות והחזה (10אחוזים). עד כאן נכות משוקללת בשעור של 21.025 אחוזים. לכך אוסיף, בהתחשב בכל האמור לעיל, נכות בתחום הנוירולוגי - נפשי בשעור של 20 אחוזים. מתקבלת נכות משוקללת בשעור כולל של 36.8 אחוזים. 4. כאמור לעיל, אמינותו של התובע מסופקת מאד בעיני. הוא מגזים בהשפעת התאונה עליו, עד כי מאז התאונה ועד היום אין הוא עובד. אין הצדקה לכך. ביכולתו לחזור לעבודה אם כי בהיקף יותר קטן מאשר כמקודם. לא שוכנעתי שאין ביכולתו לחזור לעבודה באותו ענף כמקודם, עבודות ימיות, אם כי בהיקף מופחת. בשנת 1991 השתכר התובע ממשכורת סכום של -525, 65. ש"ח. בשנת 1992 השתכר סכום של - 563, 62 ש"ח. בשנת 1993 השתכר ממשכורת סכום של - 812, 115 ש"ח. (ראה שומות מס הכנסה ת/7). אנו רואים שקודם לתאונה היתה ההשתכרות החודשית של התובע בסכום של - 651, 9 ש"ח. בכסף של היום מדובר בסכום העולה כדי -. 000, 15 ש"ח לחודש. 5. באשר לנזק הבלתי ממוני: הסכום המכסימלי עומד כיום על -.580, 122 ש"ח. הנכות המשוקללת הכוללת בה הכרתי לעיל, (פיסקה 3) היא 36.8 אחוזים. מתקבל סכום של - 110, 45 ש"ח. בגין הגיל יש לנכות 11 אחוזים. מתקבל סכום של - 150,40. ש"ח. עבור 58 ימי האשפוז זכאי התובע ל- -.220, 14 ש"ח. יחד מגיע לתובע, בראש נזק זה, סכום כולל של -.370, 54 ש"ח. 6. התאונה ארעה כאמור ביום .22.5.94 עד היום חלפו 50 חודשים. ניתן לקבל שבמשך שנה לאחר התאונה, לא יכול היה התובע לעבוד כלל. ההפסד יחושב לפי השתכרות חודשית ברוטו של -.000, 15 ש"ח, לאחר ניכוי מס הכנסה יחושב הנטו לפי 250, 11 ש"ח לחודש. ההפסד במשך שנה זאת הוא -.000, 135 ש"ח. במשך 38 החודשים הבאים, ניתן להעריך את ההפסד לפי מחצית השתכרות: - 625, 5 ש"ח לחודש. סה"כ - 750, 213 ש"ח. 7. סוף תוחלת חיי העבודה של התובע הוא בגיל 65 שנה, היינו בשנת 2017 לפנינו עוד 19 שנות עבודה. המקדם הוא .173.63הגריעה היא 36אחוזים מהיקף ההשתכרות, היינו - 050, 4 ש"ח לחודש. מתקבל הפסד של - 200, 703 ש"ח. 8. על אף נכותו שאיננה קלה, לא שוכנעתי שהתובע זקוק לעזרה רבה של צד שלישי. אעריך את הפיצוי בראש נזק זה, באופן גלובלי, לעבר ולעתיד, בסכום של - 000, 100 ש"ח. 9. הפגיעה בלסתו של התובע תצריך טיפול רפואי בעתיד. כמו כן יזקק התובע בעתיד לעזרה בתחום הנפשי. אני מעריך את ההפסד בראש נזק זה בסכום של -.000, 75 ש"ח. 10. הנזקים הם כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני - 370 ,54 ש"ח. ב. הפסד מלא בעבר - 000, 135 ש"ח. ג. הפסד חלקי בעבר - 750, 213 ש"ח. ד. הפסד בעתיד - 200, 703 ש"ח. ה. עזרה צד שלישי - 000, 100 ש"ח. ו. הוצאות רפואיות בעתיד - 000, 75 ש"ח. סה"כ - 320,281, 1 ש"ח. 11. התובע קיבל מאת הנתבעת תשלומים תכופים המפורטים בסעיף 36 לסיכומי הנתבעת. מדובר ב- 5תשלומים בסכום כולל של - 487, 110 ש"ח ששולמו בתקופה מאוקטובר 94 ועד ליוני 97 . יש לנכות סכומים אלה, תוך עיקור החלק בהם שמכסה שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה כדרוש. 12. לא שוכנעתי שהתובע יהא זכאי לתגמולים בגין נכות כללית בעתיד. המוסד לביטוח לאומי הכיר, לתקופה שמאוגוסט 97 עד מאי 98 בזכאות לנכות כללית עקב התאונה. התובע קיבל חמישה תשלומים בסכום של -.607, 2 ש"ח כל אחד וכן חמישה תשלומים בסכום של - 610, 2 ש"ח כל אחד. (ראה אישור הביטוח הלאומי ביום 10.6.98). סה"כ מדובר בסכום של -.535, 26 ש"ח. גם סכום זה יש לנכות, משוערך כדרוש. 13. הסכום שבסעיף 10(א) לעיל ישא יריבית מיום התאונה. הסכומים שבסעיף 10(ב) ו-(ג) לעיל, ישאו ריבית ממחצית כל תקופה. הכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך. הנתבעת מחוייבת בהתאם, בצירוף הוצאות המשפט שנגרמו לתובע, וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ, כדרוש. לסתנישואין / חתונהתאונת דרכיםשבר