קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר בעבירות איומים: 1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 4270/98. בתאריך 20/10/98 הוריתי על הכנת תסקיר מעצר על פי סעיף 21 א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. התסקיר הוגש ביום 1/11/98, ותסקיר משלים נמסר ביום 3/11/98. 2. על פי האמור בכתב האישום מואשם המשיב בשורה של עבירות כמפורט להלן: שמונה אישומים בגין הפרת הוראה חוקית, שישה אישומים בגין איומים, אישום אחד בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, אישום אחד בהיזק בזדון ואישום אחד בתקיפת שוטר במהלך מילוי תפקידו. אין חולק כי בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ניתנו החלטות האוסרות על המשיב להתקרב לתחום מגוריה של אשתו (להלן: המלוננת), להיכנס לדירת בני הזוג או להטריד את המתלוננת בכל דרך שהיא. החלטות אלה ניתנו בתאריכים 1/12/97, 21/1/98 ו17/6/98-. יש לציין כי נעשה נסיון מסויים - שלא צלח- למגורים משותפים בחודשים פברואר-אפריל 1998. מרבית האישומים מתייחסים לתקופה שבין 8/5/98 ועד 5/10/98 (שמונה אישומים), ואישום אחד בדבר תקיפת אחות המתלוננת מתייחס לתאריך 29/1/98. האישומים המיוחסים למשיב פורשים מסכת חוזרת ונשנית של הפרות צווים שניתנו בביהמ"ש לענייני משפחה, כאשר הפרות אלו מלוות במרבית המקרים גם באיומים כלפי המתלוננת ובהפחדתה. 3. עיינתי בתיקי החקירה, ונחה דעתי כי יש בהם די ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, כמובנו של הצירוף "ראיות לכאורה", כפי שבואר בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, (פ"ד נ (2) 133, 147). אף הסניגור המלומד הסכים כי קיימות ראיות לכאורה בתיק זה, אלא שלטענתו קיים בהן "ספק מובנה". טענה זו בדבר קיומו של "ספק מובנה" לא התחוורה, וכאמור, לאחר שעיינתי בתיקי החקירה ובחומר הראיות, נוכחתי כי קיים חומר ראיות לכאורה שדי בו בשלב זה. 4. באת כח המבקשת טענה, כי קיימת במקרה זה עילה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בשל כך שקיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחונה של המתלוננת. בא כוח המשיב חולק על התקיימותה של עילת מעצר במקרה דנן. אני סבורה כי קיימת עילה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, שכן המשיב הוכיח לכאורה בהתנהגותו כי הוא מהווה איום לבטחונה של המתלוננת, וזאת על אף הזדמנויות שניתנו לו לחדול ממעשיו. בכתב האישום מנויים שמונה אישומים בנוגע להפרת הוראה חוקית. במרביתם של המקרים התלוו לעצם ההפרה איומים לפגיעה במתלוננת, לרבות איומים על חייה (ראה: אישומים 4, 7 ו9-). אין המדובר במקרה חד פעמי, אלא ברצף של ארועים המשתרע על פני תקופת זמן לא קצרה (כ5- חודשים). באחד המקרים אף התלוותה לאיומים שבירת דלת (ראה: אישום 2), ובמקרה אחר תקיפת שוטר (ראה: אישום 7). במהלכם של אותם חודשים ניתנו למשיב מספר הזדמנויות לחדול ממעשיו, אולם הוא לא שעה להן. כך, בתאריכים 3/6/98 (בהחלטת כב' סגן הנשיא, השופט צבן) ו19/7/98- (בהחלטת כב' השופטת שלו-גרטל) היתרו במשיב לבל יתקרב לביתו ויטריד את אשתו, אך הוא שב וביצע לכאורה את המעשים המתוארים באישומים 8 ו9-. למסקנה בדבר היות המשיב מסוכן לאשתו תימוכין גם בתסקיר שרות המבחן מיום 1 בנובמבר 1998. על יסוד הנימוקים שהובאו לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. 5. בכל שנאמר לעיל לא סגי, שכן שומה על ביהמ"ש לבחון את האפשרות להשיג את תכלית המעצר באמצעות שימוש בחלופה, שפגיעתה בחרות הנאשם פחותה. נראה לי כי בנסיבותיה של בקשה זו קיימת הצדקה להורות על חלופת מעצר וקיימת אף הצעה קונקרטית לחלופה הולמת שיהא בה כדי להבטיח את מטרת המעצר, היינו, הגנה על בטחון המתלוננת (ראה: התסקיר המשלים מיום 3/11/98). אין לשכוח כי המשיב איננו דמות עבריינית. לא נטען כי יש לו עבר מכביד ונראה כי זה לו העימות הראשון עם החוק. ניכר בו גם כי השהייה במעצר מסבה לו סבל רב, במיוחד בשל הניתוק מילדיו. למשיב ניתנו הזדמנויות לחדול ממעשיו, והוא שוחרר בערובה ובתנאים מגבילים במסגרת תיקי המשטרה שנפתחו נגדו. המשיב אומנם לא עמד בתנאים ושב לסורו, אך אין בכך כדי לשלול בחינת חלופה למעצר כאשר זו קיימת ויש בה כדי להקהות את הסכנה שבמשיב. יש לציין, כי אף המבקשת לא סברה כי יש מקום להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים (ראה פרוטוקול הדיון מיום 19/7/98), ועמדתה בענין זה שונתה רק לאחר שנעברו לכאורה העבירות שבאישומים 8 ו9-. כפי שנאמר, הסכנה שבמשיב איננה לציבור בכללותו אלא למתלוננת. בהרחקתו של המשיב מן המתלוננת בתנאים שייקבעו להלן יהא כדי למנוע את הסכנה האמורה. על המשיב להבין ולהפנים, כי אם יפר חלילה את תנאי השחרור לא תנתן לו הזדמנות נוספת, והוא יעצר עד תום ההליכים. מתן ההזדמנות במיקרה זה מתאפשר לנוכח קיומה של חלופה הולמת למעצר, כמפורט בהמלצת שרות המבחן. הדבר איננו בבחינת "פרס" למשיב על התנהגותו אלא נסיון אחרון לאפשר לו לכבד את הוראות החוק וצווי בתי המשפט. 6. אשר על כן אני מחליטה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ואולם, המשיב יוכל להשתחרר מן המעצר בתנאים הבאים: א. המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסכום של 5000 ש"ח לשם הבטחת התייצבותו למשפט וקיום תנאי החלטה זו. ב. המשיב יעמיד ערב צד ג' אשר יחתום על ערבות בסכום של 5000 ש"ח. הערב יהיה תושב ישראל ובעל משכורת קבועה, והוא יהיה ערב לכך שהמשיב יתייצב למשפט ויקיים את תנאי השחרור בערובה. ג. המשיב יתגורר אצל אחיו, שמעון פניא, בישוב בית"ר עילית. ד. נאסרת על המשיב הכניסה לירושלים, אלא לצורך קיום מפגשים עם ילדיו במרכז הביקורים, על פי הסדרי הראיה שגובשו, ועל פי הנחייתה של פקידת הסעד, גב' מרים בוטבול. אחיו של המשיב יתלווה אליו למפגשים אלה, עד כמה שיוכל. ה. נאסר על המשיב להיות בקשר עם המתלוננת, לרבות בקשר טלפוני. השחרור בתנאים אלה יעשה ע"י קצין משטרה. איומיםשחרור ממעצרמעצר