קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 10 אחוזי נכות על צלקת: 1. התובעת ילידת 12.1.54, הגישה תביעה זו נגד הנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 6.7.93, שבה נגרמו לה נזקי גוף (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת איננה כופרת בחבותה לפצות את התובעת עפ"י חוק הפלת"ד. המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע להיקף הפיצויים שיש לפסוק לתובעת עקב התאונה. 3. לאחר התאונה טופלה התובעת בביה"ח הילל יפה בחדרה. היא נבדקה וטופלה ושוחררה לביתה למנוחה למשך שבועיים (ת/2א'). נכות רפואית: 4. מומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר גרשון וולפין, אשר בדק את התובעת בגין תלונותיה בגין כאבים באיזור הירך הימני וכאבי גב תחתון, קבע בחוות הדעת כי התובעת סבלה מפצע קרוע בחלק החיצוני של ירך ימין אשר נתפר ביום הפציעה וכי בהמשך סבלה מכאבי גב תחתון וטופלה על ידי תרופות משככי כאבים. כמו כן, ציין המומחה כי התובעת נפגעה בתאונה קודמת ביום 7.2.92, שבה נפגעה בגבה ובצווארה. המומחה ציין בחוות הדעת כי בעת הבדיקה "נמצאה צלקת מכוערת ורגישה באיזור החיצוני של ירך ימין, עם חסר מינימלי של ריקמת וסטוס לטרליס, זאת ללא כל פגיעה בתפקוד שרירי הירך ובטווח תנועות מפרקי הירך הימינית". בעקבות זאת קבע המומחה כי נכותה של התובעת כתוצאה מהצלקת הינה בשיעור של % 10 לצמיתות. עוד קבע המומחה כי לא נותרה נכות בגין התלונות לכאבי גב תחתון. טענות הצדדים: 4. התובעת טוענת לראשי נזק הכוללים: הפסד השתכרות בגין העבר ולעתיד, הוצאות ונזק בלתי ממוני (כאב וסבל). 5. הנתבעת חולקת על ראשי הנזק האמורים וטוענת כי יש לפסוק אך ורק את הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל) והוצאות מיוחדות שהוכחו בלבד. אדון בראשי הנזק לפי סידרן. הפסד השתכרות בגין העבר: 6. שכרה של התובעת ליום התאונה היה בסך של 113, 2 ש"ח. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 775, 4 ש"ח ובאם ניקח מספר חודשי עבודה, ניתן לומר ששכרה הממוצע עובר לתאונה היה בסך של 600, 4 ש"ח (בערכי הכסף היום). סכום זה הינו סכום ברוטו ועפ"י חוק הפלת"ד, בניכוי מס הכנסה יעמוד הסכום על סך של 325, 4 ש"ח נטו. התובעת טוענת להפסד השתכרות מיום התאונה ועד ליום 30.8.93 וזאת עפ"י תעודות מחלה שהוגשו. הנתבעת טוענת כי אין לקבל את טענת התובעת כי לא עבדה בתקופת אי הכושר וכי התובעת לא הוכיחה באמצעות תלושי שכר לחודשים 7.93 ו- 8.93 כי אמנם הפסידה את השכר הנטען בפועל. שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה ובהתחשב בסוג הפגיעה אשר הצריכה תפירת פצע עמוק בירך, יש להניח לטובת התובעת כי ניצלה את מלוא ימי אי הכושר (ראה עדותה עמ' 5 סיפא שלא נסתרה) ועל כן הסכום המגיע בראש נזק זה הוא סך של 325 2,4 x= 650, 8 ש"ח. הפסד השתכרות לעתיד: 7. התובעת טוענת להפסד השתכרות בחישוב אריתמטי בטענה כי הנכות איננה אסטטית בלבד אלא מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית ניכרת. התובעת טוענת כי היא אישה צעירה ומטבע הדברים לצלקת המכוערת יש השפעה על קושי תפקודה וזאת כפי שניסתה לתאר בעדותה בפני ביהמ"ש כאשר עבודתה כסוכנת מכירות כרוכה במפגש יום יומי עם לקוחות ולפיכך מציע ב"כ התובעת לפצות את התובעת עפ"י נכות תפקודית בשיעור של %.5 8. לעומת זאת, טוענת הנתבעת כי אין כל הצדקה לפצות את התובעת על אובדן השתכרות לעתיד וזאת כאשר התובעת הסכימה כי היא סגרה את העסק ואיננה עובדת עוד עם לקוחות. זאת ועוד, הנתבעת מצביעה על כך כי במשך 4שנים מאז התאונה לא היתה לתובעת ירידה בשכר וכן כי אין לקבל את טענותיה לעניין הצלקת המכוערת, שכן התובעת איננה בחורה צעירה וחטובה. 9. שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה וכן התרשמתי במהלך הדיון מסוג הצלקת אשר תוארה היטב על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר כתב כי מדובר בצלקת מכוערת ומכאיבה באורך של 6 ס"מ. המומחה כתב כי מדובר ב"צלקת ניתוחית מכוערת ורגישה בחלק החיצוני האמצעי של ירך ימין" (עמ' 2 באמצע העמוד). על רקע האמור, אין לקבל את טענת התובעת כי בשל היותה אישה והעובדה שיש לה צלקת מכוערת יש בה משום פגיעה תפקודית. חוק הפלת"ד תחם והגביל את גובה הפיצויים שיש לפסוק בגין הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל) וטענה בגין כיעור הנובע מצלקת צריכה לבוא במסגרת ראש הנזק הנ"ל. יחד עם זאת, הנכות שנקבעה הינה עפ"י פרט 75(1)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 המזכות את הנפגע בנכות בשיעור של % 10 עקב צלקות "מכאיבות או מכערות". כאמור, ציינתי כי ד"ר וולפין ציין בחוות הדעת כי מדובר בצלקת שהיא גם מכאיבה וגם מכוערת ובנסיבות אלה, אין להוציא מכלל אפשרות הגבלה קלה ומסויימת בגין צלקת זו וזאת כאפשרות להגבלה תפקודית בביצוע מטלות יום יום של אדם רגיל. אני מעריך את ההפרעה התפקודית הקלה בנכות בשיעור שבין % 2.5- % 5 במקרה זה. מאחר ויש קושי לתרגם נכות תפקודית קלה זו לביטוי וחישוב כספי מכיוון שמדובר גם באפשרות של הגבלה ויתכן ולא תהיה הגבלה בכל הפעולות ובכל זמן, נראה לי שזה המקרה המתאים לפסוק פיצוי גלובלי בראש נזק זה (השווה פס"ד בעניין כץ יונתן ואח' נ' רוזנברג פ"ד מ"ג(3), 421, בעמ' 423 מול האות ו', שם נפסק סכום גלובלי בגין ראש נזק זה גם מבלי שנקבעה נכות צמיתה). הסכום שנראה לי מתאים בנסיבות הוא סך של 300, 26 ש"ח. הוצאות בגין העבר: 10. התובעת טוענת להוצאות בגין נסיעה וקבלות בגין הוצאות רפואיות אצל ד"ר קסלר. הנתבעת חולקת על הוצאות אלה וטוענת כי יש לפצות את התובעת רק בגין ההוצאות בעין על פי קבלות שהוגשו ותו לא. הנתבעת חולקת על זכותה של התובעת לקבל הוצאות ששולמו לד"ר קסלר המתמחה בתחום האקופנקטורה, מה גם שהרופא לא הובא למתן עדות. שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, ונראה לי שיש לפצות את התובעת בסכום גלובלי בגין ראש נזק זה וזאת בהתחשב בעובדה כי חלק מההוצאות קרוב לודאי נעשו על ידי שימוש ברכב פרטי. בהתאם לפסק הדין בעניין סהר נ' אלחדד (לא פורסם), אין פוסקים הוצאות רפואיות אלא מקום שאלה לא מכוסים על ידי קופה"ח, אינני פוסק כל סכום בגין הוצאות רפואיות ששולמו לד"ר קסלר. הסכום שנראה לי בגין הוצאות נסיעה הוא סך של 500, 2 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 11. נכותה הרפואית של התובעת הינו בשיעור של % 10 ועל כן הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו בסך של 690, 14 ש"ח. .12סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפסד השתכרות בעבר 650,8 ש"ח ב. הפסד השתכרות לעתיד 300,26 ש"ח ג. הוצאות בעבר 500,2 ש"ח ד. נזק בלתי ממוני 690,14 ש"ח לסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של % 13 בצירוף מע"מ ואגרת משפט. הסכומים יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נכותתאונת דרכיםצלקתאחוזי נכות