קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים פגיעה בטחול: 1. אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת 1.1 התובע יליד 5.12.69 נפגע ביום 2.11.93 בתאונת דרכים כהגדרתה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ג - 1973(להלן: "חוק הפיצויים"). התאונה ארעה במהלך עבודתו עת עבד כשליח ב"כץ שליחויות". 1.2 כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בבית חולים סורוקה מיום 2.11.93 ועד 7.11.93. התובע סבל מפגיעות בראש, בצוואר, בבטן ובבית החזה ובמהלך אישפוזו עבר ניתוח לכריתת טחול. 1.3 התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה את נכותו בשיעור של % 10 לצמיתות בגין כריתת טחול (נ/1). עוד קבעה הועדה כי לא נותרה לתובע נכות רפואית בגין החבלה הנטענת בבית החזה השמאלי. עוד קבעה הועדה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15, שכן התובע "חזר לפעילות רגילה ולדבריו, מתעתד ללמוד ולכן לא חזר לעבוד." (ראה: נ/1-עמ' 3). 1.4 התובע היה בתקופת אי כושר מיום 3.11.93- .30.4.94 בתקופה זו קיבל התובע דמי פגיעה מהמל"ל. 1.5 כאמור, מאחר ומדובר בתובענה על פי חוק הפיצויים, עומדת לדיון שאלת שיעור הנזק בלבד. 2. שיעור הנזק 2.1 כאב וסבל נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של %10. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי על סך של 319, 14 ש"ח, בגין ראש נזק זה. 2.2 הפסד השתכרות לעבר התובע השתכר בממוצע עובר לתאונה, שכר של 817, 1 ש"ח לחודש (נכון ליום 31.10.93) בהתאם להודעתו למל"ל על פגיעה בעבודה (נ/3) ובהתאם לשכר הרבע שנתי אשר נקבע על ידי המל"ל (נ/4). התובע מאשר רמת השתכרות זו בדיון מיום .11.9.97 (עמ' 13לפרטיכל ש' 12-11). בהתחשב בעובדה כי התובע היה בתקופת אי כושר ל- 6 חודשים עומד הפסדו לעבר על סך של 075, 19 ש"ח. מתום תקופת אי הכושר ועד היום, אין לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הפסד שכר. זמן קצר לאחר תום תקופת אי הכושר, החל בלימודי השכלה גבוהה, שם השקיע את מרצו וזמנו. מאז ועד היום לא הוכיח כי עקב התאונה נפגע שכרו. 2.3 עזרת צד ג' לעבר התובע דרש פיצוי בשיעור של 000, 3ש"ח בגין העזרה והסיעוד שנדרש להם בתקופת החלמתו. לטענתו מדובר ב"פיצוי אלמנטרי" לו זכאי כל מי שעובר פגיעה מהסוג שספג התובע. לטענתו במשך כ- 4- 3 חודשים נעזר הוא בבני משפחתו ועל כן זכאי הוא לפיצוי בראש נזק זה. אולם, למעט אמירה סתמית זו של בעל דין לא הביא התובע כל ראיה אשר יכולה היתה לחזק טענה זו. משביקשה הנתבעת לברר את היקף העזרה לה טען התובע, השיב הלה, כי דרישתו לפיצוי בגין עזרת צד ג' הינה על פי תחשיב מסויים שביצע כשלאחר כך מציין כי מדובר באומדן. (עמ' 14 לפרטיכל ש' 23-30). גם את מהות העזרה לא יכול היה התובע לפרט במדויק. כשנשאל להיקף העזרה השיב כי: "מדובר על מצרכי מזון וכל מה שהייתי צריך, כמו למשל תחבושות דברים רפואיים. הביאו לי דברים שהיו צריכים לקנות לי... אני דברתי על כל דבר למשל כסא מסוים, משהו לאמבטיה, מצרכי מזון וכו'." לא רק שאין לראות באמור לעיל משום עזרת צד ג', כי אם אולי תביעה להחזר הוצאות, הרי שכל קבלה או מסמך בכתב המתעד הוצאת תשלום זה לא הוצג בפני. מה גם שבגין מצרכי מזון לא יפצה בית המשפט שכן מדובר בקיום יום-יומי הדרוש ללא קשר לתאונה. נקבע לא אחת כי פיצוי בגין עזרת צד ג' מחייב הוכחה בפועל להוצאתה. בענינו זה דרישתו של התובע היתה ערטילאית מבלי שיש ביכולתו לפרט כל היקף העזרה, או אף נחיצותה של עזרה זו. עדותו של התובע כי כבר כחודש לאחר התאונה עבר להתגורר בגפו בדירת קומה ד' בבנין מגורים ללא מעלית, אינה מתישבת לכאורה עם נחיצות העזרה. 2.4 הפסד השתכרות לעתיד טוען התובע לנכות תפקודית בשיעור של לפחות % 5המזכה אותו בפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד על פי נכות בהוון מתאים עד לתום תוחלת תקופת עבודתו. לטענתו, הגם שהמל"ל קבע כי אין לקבוע לו נכות רפואית עקב הפגיעה בבית החזה, סובל הוא לא אחת מכאבים בבית החזה הנמשכים גם היום והמשבשים את מהלך עבודתו התקין. עוד הוסיף התובע, כי בעקבות כריתת הטחול נפגעה המערכת החיסונית שלו ועל כן נאלץ הוא לקבל זריקות חיסון אחת ל- 5שנים בגין כריתת הטחול לחיזוק המערכת החיסונית בגוף (בעמ' 15 לפרטיכל ש' 25) עוד מציין התובע, כי סובל הוא רבות מתחלואה וזיהומים ומקבל הוא טיפולי אנטיביוטיקה רבים מאז התאונה. כדבריו: "לפני התאונה הייתי אדם בריא." "מהיום אני בן אדם חולני מאשר הייתי לפני התאונה..." (עמ' 17לפרטיכל ש' 18-20) אשר על כן טוען התובע, כי עצם הטיפול הרפואי לו הוא נדרש בעקבות החלשות המערכת החיסונית מגבירה את מספר ימי המחלה שלו בשנה ועלולה לחשוף אותו להפסדי השתכרות בשל כך. דבריו אלו של התובע בדבר פגיעתו החיסונית לא נתמכה בכל ראיה חיצונית. לא הוצגו בפני כל ראיות אודות ימי מחלה על אף שהצהיר התובע כי יעשה כן (עמ' 15לפרטיכל ש' 21-23) ואף לא כל מסמך המאשר את הצורך בקבלת זריקות חיסון. מה גם שבחקירתו הנגדית מודה התובע, כי לא נעדר ימים רבים עקב מחלות (עמ' 16 ש' 8- 7 לפרטיכל) הגם שטען לכך בתצהיר עדותו. גם טענתו של התובע בדבר הורדת פרופיל אשר הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, לא תסייע בידי התובע, שכן נפסק בבר"ע 199/97 קראוס נ' כלל כי אין פרופיל צבאי יכול לבטא את נכותו של הנבדק, אלא לכל היותר, את מידת כושרו לשרת בצה"ל ביחידה זו או אחרת. יחד עם זאת, מוכנה אנכי לקבל את טענתו כי בעקבות כריתת הטחול נפגעה רמת החיסון שלו ועל כן אני פוסקת לו סכום גלובלי בשל הסיכון של אבדן ימי עבודה בגין ימי מחלה בסכום כולל של 000, 10 ש"ח. (ראה: ע"א 5429/90 יוחאי נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון לב' 76). 3. סכום הנזק כאב וסבל - 319, 14 ש"ח. הפסד שכר לעבר - 622, 19 ש"ח. הפסד שכר לעתיד - 000, 10 ש"ח סה"כ 941, 43 ש"ח 4. ניכויים מהסכום הנ"ל יש לנכות את התקבולים אותם קיבל התובע מהמל"ל, לרבות המענק (נ/2) ואשר ערכם להיום עומד על סך של 387, 31 ש"ח. 5. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 554, 12 ש"ח. כמו כן, תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור % 13 מהסכום לעיל בצרוף מע"מ כחוק. טחולתאונת דרכים