מה הדין בסוגיית תיקון כתבי טענות בבית הדין לעבודה ? לפי תקנה 41לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דיון) התשנ"ב- 1991רשאי בית-הדין, בכל עת, להתיר תיקון כתבי טענות. הדבר נתון לשיקול דעת בית-הדין לאחר שישקול את נסיבות העניין. שתי שאלות נפרדות זו מזו, ניצבות עת מבקשים לתקן כתב טענות: הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתה האמיתית לדיון: והשניה - האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקנו. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היה מאד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר (דב"ע תשן/23- 3בע' 363, והמובאות שם מתוך ספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, ובעיקר ר"ע 330/85[2], בע' 557) בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שעניינה תיקון כתבי טענות, כלולים תנאים מחמירים מאלה שבתקנה 41לתקנות בית-הדין לעבודה. בעוד האחרונה מעניקה את הסמכות לבית-הדין כמעט בלא הנחיות, מתנה הראשונה את התיקון בין השאר בכך שלאחר התיקון תתאפשר הכרעה בשאלות שבן באמת אלה השנויות במחלוקת. אולם גם סמכותו של בית-הדין - רחבה כלל שתהיה - אינה בלתי מוגבלת, ועליו לנהוג על פי עקרונות היסוד שנקבעו בפסיקת בית-המשפט בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות (דב"ע שנ/90- 3, בע' 25). תיקון כתבי טענותמסמכיםבית הדין לעבודהכתבי טענות / כתבי בי דין