קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות המעביד על נפילה מגובה של עובד: 1א. התובע יליד 1941, נפגע ביום 23.5.93, במהלך עבודתו אצל הנתבעת ולהוראותיה ועת כמתואר בכתב התביעה נתבקש ע"י הנתבעת 1(להלן "המעבידה") להתקין שלט פרסומת מפעל "גלי" בנצרת עלית. ב. במהלך עבודתו ולצורך עבודתו נזקק התובע לסולם השייך למעבידה ואז לנטען: "החליק הסולם והתובע נפל מגובה של כ- 2.5מטר וכתוצאה מכך נפגע ביד ימין" (סעיף 4לכתב התביעה, בטיעון בפני צמח גובה הנפילה הנטען ע"י התובע ל- 4מטר...). לטענת התובע התרשלה כלפיו המעבידה וכן הפרה כלפיו חובות חקוקות. ג. המעבידה (נתבעת 2הינה "המבטחת") כופרת בנטען ע"י התובע לרבות הנטען בסעיף 4לכתב התביעה. המעבידה מוסיפה וטוענת כי התובע עצמו התרשל תרם תרומה מכרעת לארוע ותוצאותיו בין היתר כמפורט בסעיפים 8, 9לכתב ההגנה ובטיעון בפני כאשר הנתבעת המעבידה טורחת לציין כי הרשלנות נעוצה בכל מקרה ביצור לא תקין של הסולם ע"י הצד השלישי. ד. הנתבעות טרחו ושלחו כמבואר לעיל הודעת צד שלישי לסולמות חגית 1990בע"מ (להלן "היצרן") בטענה בין היתר כי סיפקה סולם פגום, וכמתואר בהודעה ובטיעון. ה. היצרן בכתב הגנתו מכחיש הנטען וטוען כי התאונה היתה בלתי נמנעת מבחינתו וכי ארעה בנסיבות שאדם סביר ו/או בעל נכס סביר אינו יכול לצפותו מראש ולמנוע את תוצאותיו אף בזהירות סבירה. לטענת הצד השלישי, המודיעה לא הוכיחה כלל כי מדובר בסולם שיוצר על ידה וכך נשמט הבסיס להודעת הצד השלישי, מעבר לכך שנמנעה מהצד השלישי האפשרות לבדוק את הסולם ובכל מקרה, משלא הוכח כי הסולם יוצר על ידה, דין הודעת צד ג' נגדה להדחות. ו. כעובדה, לא עלה בידי הנתבעות להציג קבלות או כל מסמך אחר המוכיח כי קנו את הסולם הספציפי מהצד השלישי או כל סולם אחר שיוצר ע"י סולמות חגית. זאת., מעבר לטענת הצד השלישי כי על סולם כגון דא מודבקות הוראות בטיחות ונתבעת 1לא דאגה להסב את תשומת ליבו של התובע באשר לשמוש בסולם בהתאם להוראות. 2א. כתוצאה מנפילתו, התובע נחבל במרפקו הימני, השבר קובע, התובע אושפז במשך שלושה ימים, גובס למשך 6שבועות ונדרש לפיזיוטרפיה וטיפולים. ב. ד"ר טנצמן אשר מונה ע"י בית המשפט כמומחה פוסק ומכריע קובע בין היתר תוך הסתמכות על צילומי רנטגן שבוצעו שישה חודשים לאחר התאונה: "יש עדות לשחזור מלא של המרפק, איחוי שברים בקורונאיד פרוצס וצוואר הרדיוס בעמדה טובה, וחוסר איחוי של השבר הלטרל אפיקונדיל, עדיין קיימת הגבלה בתנועות המרפק ואלו פוגמים בתפקודו התקין של המרפק. הגבלה בסדר גודל זה הינה בהחלט צפויה לאחר פריקה חריפה של המרפק, גם לאחר טיפול פיזיוטרפי" וקובע כי נכותו הצמיתה של התובע בשל הגבלת תנועות - חוסר 30מעלות ביישור ולפי סעיף 7 41ב' 3- 10אחוז (עשרה אחוז). בנוסף, אבוד חלקי של הסופינזציה בהתאם לסעיף 41(10) (5) (כדי רבע מסעיף זה) 5אחוז. סה"כ נכות משוקללת 14.5אחוז לצמיתות לפי תקנות המל"ל. .3לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בהודעת הצד השלישי, בכתב ההגנה להודעה, במצורפים לפרטיהם, בתחשיבי הנזק ובטיעוניהם המלומדים של ב"כ הצדדים ובדרך הדיונית המוסכמת, אני קובע לאמור: א. באשר לאחריות - התובע נפל עת החליק הסולם עליו עמד בעת ביצוע עבודתו ונפל לפחות מגובה של 2.5מטר. הסולם הושען על קיר בטון כחד כנפי כאשר מנהל הנתבעת - לא פחות - תומך בו. גירסה זו מקבלת חיזוק בסיכומי הנתבעת עצמה: "ביום 23.5.93עבד התובע עובר הנתבעת בהתקנת שלט פרסומת במפעל גלי בנצרת... מנהל הנתבעת עמד למרגלות הסולם ותמך בו בשעה שהתובע עלה עליו והחל לעבוד, לאחר שהחל התובע לעבוד החליק הסולם לפתע, התובע נפל ונחבל". .1באשר ליחסים בין התובע לנתבעת - המעבידה - הלכה היא כי למעביד אחריות מוגברת כלפי עובדו. בשום מקרה אין עסקינן באחריות מוחלטת, יש לבדוק כל מקרה ונסיבותיו. הלכה היא כי על המעביד לספק לעובדו "תנאי עבודה אופטימלים" כב' השופט בך בע.א. 663/88פד"י מ"ז(3) עמ' 225, שם בעמ' .229עובד אשר בלהט עבודתו חפץ לרצות את מעבידו חוטא לא פעם בשגגה הגורמת לפגיעתו. כמבואר, אין משמעות קביעה זו כי בכל מקרה בו קיים נזק קיים המעביד כמזיק שהתרשל. בנסיבות קביעתי את עובדות המקרה שעה שהתובע החליק ונפל מגובה של 2.5מ' אני קובע כי אין אלה אותם "תנאי עבודה אופטימלים" אשר על מעביד לספק לעובדו. למעביד חובת זהירות מושגית כלפי התובע והשאלה הינה בעיקר באשר לחובת הזהירות הספציפית כלפיו בנסיבות הארוע - ראה ע.א. 145/80פד"י ל"ז(1) 113, השווה ע.א. 2061/90פד"י מ"ז(1) .802 ראה בנסיבות דומות בהרחבה: "בד"כ בעבודות כפיים רבות וכיוצא בזה אין כלי העבודה לביצוע העבודה צריך להיות סולם ככלי עבודה הטוב והאופטימלי אלא משטח יציב (פלטפורמה) יציבה המאפשרת תנועה סבירה ברווח סביר, עמידה יציבה ונוחה, ואפשרות להנחת מדרס הרגליים באורח יציב לרבות תוך ביצוע העבודה" (ראה ת.א. 3579/93בימ"ש זה). במקרה הנדון ביצוע עבודת הקדיחה בגובה של 2.5מ' באמצעות סולם אינה הדרך הנאותה והבטוחה לביצוע העבודה ובוודאי שלא האופטימלית. במקרה הנ"ל אין הסולם בבחינת "כלים מתאימים" לענין זה. ראה עוד ע.א. 145/80פד"י ל"ז(1) 113, ע.א. 662/89פד"י מ"ה(2) 593מעביד סביר יכול וחייב היה לצפות כי שעה שעובדו בלהט עבודתו יעמוד על סולם בגובה שכזה ויפעל לבצוע העבודה עלול לאבד את שיווי המשקל גם אם הסולם נתמך ע"י אדם נוסף. הדרך בה בחר המעביד לבצע את העבודה אינה בבחינת "שיטת עבודה ראויה", עמידה על סולם מושען באורח חד כנפי תוך ביצוע עבודה המצריכה הפעלת כוח פיזי, ביצוע עבודה בדרך זו אינו הדרך הנכונה, זו דרך קלוקלת ובודאי שלא בבחינת "תנאי עבודה אופטימלים" כעולה מע.א. 663/88הנ"ל. מנהל הנתבעת שטרח לתמוך בסולם מעיד בכך שצפה כי העבודה בדרך זו מסוכנת והסולם עלול להחליק, כל זאת מעבר לעובדה שבגובה בו עבד העובד צריך היה לעמוד על משטח עבודה ולא על סולם. הנתבעות במקרה דנן הפרו כלפי התובע הן חובת הזהירות המושגית והן חובת הזהירות הקונקרטית. .2באשר למערכת היחסים בין הנתבעות - המודיעות לצד השלישי - אני רואה לקבוע כי יש לדחות את הודעת הצד השלישי כנגד היצרן. לא ראיתי מעבר לטענת הטעם הראיתית לעצם רכישת הסולם מהצד השלישי דווקא - (בראיה כלשהיא, כעובדה, בקבלה, חשבונית או מסמך אחר כלשהוא כי הסולם ממנו נפל התובע נקנה אכן אצל הצד השלישי. טענות הצד השלישי לענין זה ברורות, ופרוט' בית המשפט מדבר אף הוא בעד עצמו) - איני רואה במה חטא הצד השלישי כיצרן, לא הוכח בפני מעבר לנשוא הבעלות על הסולם, כי הסולם היה פגום. נהפוך הוא, התובע עצמו בתשובותיו לשאלון הצד השלישי משיב כי לא היום פגמים בסולם (תשובה לשאלה 4). בנוסף., על הסולם המופיע בתמונה אשר לנטען הינו הסולם הרלוונטי מודבקות הוראות בטיחות באשר לעבודה על הסולם, וכך גם עצם ההדרכה לעובד ואזהרתו. בנסיבות הארוע שבפני: "שולחת ההודעה לא עמדה בנטל הנדרש כדי שכנוע והצבת תשתית עובדתית נחוצה". ראה ע.א. 357/72פד"י כ"ג(1) .744 המעביד הוא זה אשר צריך לקבוע דרך השימוש בסולם ובכל מקרה ומקרה עפ"י מהות העבודה המתבצעת והן גם ליתן הוראות לעובדו בדבר הדרך הנכונה לעבוד עם הסולם. שעה שהמעביד עצמו בחר להורות על ביצוע העבודה גם בדרך לא ראויה וגם לא בכלים נכונים (משטח עבודה ולא סולם) מה לא כי ילין על היצרן? (כל זאת כמובן, מעבר לעובדה כי המודיעות אף לא הוכחו כמבואר כי הסולם שייך אכן לצד השלישי). .3התובע בגיר, אשר עיניו בראשו, היה צריך להיות ער לסכנות הטמונות בעליה על הסולם בגובה כזה, ליתן עיניו וליבו למדרס כף רגלו לנהוג בזהירות, טענות הנתבעת לענין זה נטענו בצדק, לא מדובר בעובד בן יומו, מדובר בעובד מנוסה (מנובמבר 1990אצל הנתבעת) אני קובע כי התובע תרם בנסיבות המקום והמקרה בהעדר זהירות מספקת, באי איכפתיות ובפזיזות כדי 20אחוז להתרחשות הארוע התאונתי. ב. באשר לנזק - לאחר עיון כמבואר ובדרך הדיונית המוסכמת, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע כמפורט לקמן: א. כאב וסבל - 000, 18ש"ח. ב. אבדן השתכרות בעבר - מעבר למל"ל - 290, 7ש"ח. ג. אבדן שכר או כושר השתכרות לעתיד - לאור גילו של התובע,מהות הפגיעה ועיסוקו הנוכחי הלכה למעשה - 000, 23ש"ח. ד. הוצאות - לרבות נלוות וכרוכות - גלובלי - 500ש"ח. ה. עזרת צד ג' ומיטיבים בעבר - בתכוף לאחר התאונה - 320, 4ש"ח. אין מקום לפסוק בגין ראשי נזק נוספים בעבר או בעתיד. סה"כ: 110, 53ש"ח. כנגזר מקביעתי את האחריות - 488, 42ש"ח. הסך הנ"ל בצירוף שכ"ט ומע"מ כדין כדי סך כולל של 000, 7ש"ח ישולמו לידי ב"כ התובע ע"י הנתבעות תוך 30יום מהיום שאם לא כן ישא הסך הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הדרך הדיונית המוסכמת לה השכילו הצדדים, לא תחוייבנה הנתבעות כמודיעות בהוצאות ושכ"ט כלפי הצד השלישי. תאונות נפילהאחריות המעבידנפילה מגובה / מסולםנפילה