קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הכרה כתושבת ישראל בביטוח לאומי: .1פסק דין זה ניתן בערעור התובעת על החלטת המוסד מיום 23.10.95שעל פיה אין היא תושבת ישראל. לטענת התובעת אף שנישאה לתושב העיר עזה, נשארה תושבת המדינה והיא מתגוררת בירושלים גם לאחר נישואיה. מוסיפה התובעת וטוענת כי עד לתחילת שנת 95המשיכה והתגוררה בבית הוריה, ומאז, היא מתגוררת בחדר שכור בסילוואן. לטענת הנתבע עברה התובעת להתגורר בעזה, מיד לאחר נישואיה. .2כעולה מן התיק, אין מחלוקת בין הצדדים בעובדות הבאות: (1). התובעת ילידת 1972נולדה בירושלים. (2). ביום 26.1.93נחתם הסכם נישואין בין התובעת לבין X שהוא תושב העיר עזה, הן במועד הנישואין והן במועדים הרלבנטיים לתביעה. (3). ביום 14.7.95נולד בנה של התובעת בבית החולים שערי צדק. (4). התובעת הגישה בקשה לאיחוד משפחות. (5). בידי התובעת חוזה שכירות ממנו עולה לכאורה כי שכרה חדר בשכונת סילוואן, אצל דודה החל מיום .1.1.95 .3לטענת התובעת אף שנחתם הסכם הנישואין ב- 28.1.93, התחתנה אך ביום 30.9.94, ומאז נישואיה התגוררה אצל אביה בבית חנינה. כך עד לתחילת שנת .1995מאז, שכרה דירה בסילואן מדודה טהא מוחמד סרחאן. הנתבע טוען כי התובעת נישאה ביום 28.1.93ומאז התגוררה בעזה. מרכז חייה של התובעת בתקופה הרלבנטית, בעזה. .4התובעת הגישה עדויות ראשיות בתצהירים מטעמה. היא ועדיה נחקרו בחקירה נגדית על התצהירים. מטעמה העידו הגב' לילא מחמוד שהיא חברתה מזה כמה שנים והגב' אסמא קאסם שהיא דודתה. במהלך הדיון הגישה התובעת תמונות ממקום המגורים לו היא טוענת, בסילואן (ת/1) והעתק מעתירה שהוגשה לבג"ץ. מטעם הנתבע העיד דודה של התובעת, מר X, החתום על חוזה השכירות כמי שהשכיר לה חדר המגורים. במהלך הדיון אף הוגשה הודעה שנגבתה ממנו על ידי חוקרי המוסד (נ/1). כמו כן העיד חוקר המוסד מר עבד חממי שגבה ההודעה מן העד. .5בתצהירים שהוגשו מטעם התובעת לבית הדין כמו גם בעדויות, שבה ועלתה הגרסה לפיה מתגוררת התובעת לאחר נישואיה באזור ירושלים. עד תחילת 1995המשיכה והתגוררה בבית הוריה ומאז 1.1.95היא מתגוררת בשכירות אצל דודה. התובעת מדגישה בתצהירה וחוזרת בעדותה בחקירה הנגדית על כך שאמנם נערך חוזה הנישואין בינואר 93אלא שהתחתנה בפועל בספטמבר .94לאחר החתונה אף שהתה בבית מלון ברמאללה עם בעלה למשך חודש. על כך גם העידה חברתה הגב' לילה. יצוין כי סימן שאלה מתעורר בנוגע לגרסת התובעת שעה שבעתירה שהגישה לבית המשפט הגבוה לצדק בענין בקשתה לאיחוד משפחות (ת/3) טוענת התובעת כי היא נשואה מאז שנת 1993לתושב רצועת עזה. אין בפני בית הדין תשובה לתמיהה האמורה. .6אלא, שבפני בית הדין עומדת גרסת הדוד, העד, X, כפי שנרשמה מפיו בנ/ .1לדבריו, "נתן" לתובעת חוזה שכירות. הנ"ל מודה כי אין לו נכסים להשכרה והוא עצמו מתגורר יחד עם שתי נשותיו בנכס אביו. כשהוא נשאל כיצד אם כך "נתן" חוזה שכירות לתובעת הוא משיב: "אני נתתי חוזה שכירות לנוהא שאני הדוד שלה, שהתחתנה מזה שנתיים וחצי לאדם בשם.... מעזה, אשר השכרתי לה לפני שנתיים נתתי לה חדר חיצוני ושירותים מחוץ לבית אשר התגוררה למשך כחודש וחצי, וכשהפלסטינים קיבלו את עזה נוהא ובעלה לא באו יותר לחדר הזה ולמרות שנתתי לה חוזה לשנה אך לא התגוררה בו כל השנה אלא רק חודש וחצי ואין לה שום קשר לחדר הזה והיא באה לכאן כאורחת בלבד". מוסיף עוד הנחקר ומודיע כי ביתה וריהוטה של התובעת הם בעזה והיא מעולם לא הביאה ריהוט לחדר שבו התגוררה אצלו אלא אך מזרון ושמיכה, וקצת כלי מטבח. בבית הדין העיד הנ"ל כי התובעת התגוררה תחילה במשך חודש אצלו ואחר כך חזרה לבית אימה ושוב חזרה אל אותו החדר המושכר וחוזר חלילה. שעה שעומת עם גרסתו כפי שנרשמה בהודעה הסביר הסתירה בכך שיש לו הרבה בעיות בראש וכי "בשכל שלו יש סיבובים" (עמ' 12ש. 27, עמ' 13ש. 21). את הבעיות בראש "והסיבובים" הוא מסביר במחלת אישתו, כך שאין לו זמן להסתכל במי שנמצא מסביבו (עמ' 14ש. 15). שעה שהוא שב ונשאל בחקירה נגדית אודות הרישום שבהודעה מודיע העד כי הוא חושב שמה שנרשם זה מאה אחוז אך אין הוא זוכר בדיוק. אולי טעה בכמה מילים (עמ' 14ש. 15). העד הוסיף וסיפר כי קודם שנגבתה ממנו העדות שוחח החוקר עם אביו שלא ידע על כך שהתובעת (שהיא נכדתו) גרה בבית. בשלב סיום החקירה הנגדית אף הסביר כי אפשר שאמר כמה מילים שאין לתובעת קשר עם החדר מאחר שאביו שנכח בחקירה התעצבן מדוע הילדה גרה בבית. .7חוקר המוסד עבד חממי העיד אודות נסיבות גביית העדות. הנ"ל אישר כי קודם שהגיע העד טהה לבית שוחח עם אביו של טהה. אולם, משהגיע טהה, שהוא מי שחתום על חוזה השכירות, כמשכיר, חקר אותו. החוקר אף אישר כי פרץ ויכוח בין אביו של טהה לבין בנו, טהה, מדוע נתן טהה לתובעת חוזה שכירות ללא ידיעתו, והנ"ל השיב כי כך עשה על מנת לסיע לה באיחוד המשפחות. למצער, לא נרשמו הדברים אודות הויכוח אף לא בדוח סיכום החקירה של החוקר. אין צורך לאמר כי צריך וראוי היה שירשמו הדברים. מכל מקום שעה שאף טהה מודה בקיומו של ויכוח כזה ובכך שאביו רגז עליו שעה ששמע על אותו חוזה שניתן שלא בידיעתו, אין לעובדה שלא נרשמו הדברים הללו משמעות מהותית. יצוין כי אין טענה לעד כאילו לא נרשמו הדברים נכונה מפיו. .8לאחר עיון בהודעה נ/ 1ובעדותו של העד בבית הדין כמו גם בעדויות האחרות שהושמעו בבית הדין, מעדיף בית הדין את הגרסה המפורטת בנ/ 1כגרסת אמת לעומת אלו שהושמעו בבית הדין. בית הדין דוחה הטענה כי הדברים כפי שנרשמו מפי העד בחקירה שנחקר על ידי חוקר המוסד, נאמרו כפי שנאמרו מפאת אימת האב שנכח במקום בשעת גביית העדות. שהרי בבית הדין אומר העד כי הוא חושב שמה שנרשם זה מאה אחוז. והוא מוסיף ומנסה להסביר הסתירה בסיבובים שהיו לו "בשכל". אין צורך לאמר כי הסברים אלו בדבר "הסיבובים בשכל" והבעיות בראש עקב מחלת אישתו, אין בהם ולא כלום, וזאת ניתן לאמר, אך בלשון המעטה. .9בפני בית הדין עומדת הודעתו של מי שמודה כי ביקש לעזור לתובעת בבקשה לאיחוד משפחות וכך נתן לה חוזה שכירות אף שהנכס כלל אינו שלו כי אם של אביו. עוד נמסר באותה הודעה כי התובעת כלל לא התגוררה באותו הנכס אלא במשך חודש ומחצה. הודעה זו נמסרה שעה שהעד לא היה מודע לתוצאות המשפטיות האפשריות לדברים שנרשמו מפיו. כך לעומת העדויות שנשמעו בבית הדין. אף התמונות שהוגשו (ת/1) מהן עולה תמונת החדר שעה שהוא מלא בריהוט מסודר אין בהן כדי לבסס התביעה שעה שבפני בית הדין עומדת העדות כפי שהיא בנ/ 1שכל מה שהביאה עימה התובעת היה בשעתו מזרון ושמיכה. נראה, לכאורה לפחות, כי אותו ריהוט והצילומים המנציחים אותו, מתיחסים למועד מאוחר מן המועד הרלבנטי למועד נשוא הדיון. בית הדין מעדיף את הדברים כפי שהם מפורטים בנ/ 1ואילו גרסת התובעת ועדיה בבית הדין איננה מהימנה על בית הדין (ראה גם הדברים שלעיל בענין מועד נישואיה של התובעת). משהתובעת לא הוכיחה טענתה בדבר היותה תושבת ירושלים במועד הרלבנטי, נדחית התביעה. אין צו להוצאות. ביטוח לאומי