קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפרסם קלטת בחדשות: 1. בקשת חדשות 10 בע"מ לפרסום קלטת שחזור, שנערכה במסגרת חקירת פרשת גניבת אמצעי לחימה בשווי מליוני שקלים מבסיסי צה"ל. במסגרת זו הוגשו ארבעה כתבי אישום כנגד שבעה נאשמים, אשר הודו כך נטען, במהלך חקירתם וחלקם אף שחזרו את ביצוע הגניבה, הוא השחזור מושא הבקשה לפרסום. להשלמת התמונה יצויין, כי טרם החלה שמיעת הראיות בתיקים, המתנהלים בימים אלה בבית משפט זה. 2. תמצית טענות המבקש היא, כי נוכח העובדה שהנאשמים הודו בחקירתם במיוחס להם, לא יפגע הפרסום בניהול התיק כנגדם, דבר התואם אף את אינטרס הציבור לקבלת מידע בעניינים שעל סדר היום, בעיקר באירוע כה חמור, תוך שימת דגש לקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לחדור לבסיסי צה"ל ולגנוב אמצעי לחימה, וחידוד תשומת הלב לה נדרשים מפקדי וחיילי צה"ל. כמו כן מפנה המבקש לפסיקה, לפיה קיימת לבית המשפט הסמכות להתיר פרסום, לרבות קלטות שחזור, בכל שלב של החקירה וההליך המשפטי. בעניין זה מדגיש המבקש, כי נקודת המוצא היא, שעל ההליך המשפטי להתנהל בפומבי, וכי עקרון זה עלול להיות נסוג מפני הוראות סעיף 13 לחסד"פ (חקירת חשודים) התשס"ב - 2002 (להלן: החוק), רק שעה שקיים חשש לפגיעה אפשרית בפרטיות הנחקרים, וידיעתם כי דברים שמסרו בחקירה יפורסמו בהרחבה, באופן שירתיעם ממסירת גרסה שלמה לחוקרים, יפגע ביעילות חקירות המשטרה ובניהול יעיל של המשפט. הואיל ובענייננו ניתנה הסכמה מצד הנחקרים, אין ספק כי קיימת חשיבות ציבורית בפרסום ואין מדובר בקלטת בה עשויות להיחשף שיטות חקירה, יש להעתר לבקשה. 3. תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה. ב"כ המדינה מתנגדת למבוקש. לעומתה, עו"ד קאזיס ועו"ד בן נתן, המייצגים את הנאשמים 1-3 (משיבים 2-4 בבקשה) הודיעו כי אינם מתנגדים לה (תוך הסתייגות לפיה לא יחשפו פרטיהם ותמונותיהם במסגרת הפרסום). ב"כ של שני נאשמים אחרים בפרשה, שכתב האישום על חלקם בה מתנהל בפני מותב אחר, הודיעה על התנגדותה, אם כי בלא שפירטה נימוקיה ובלא שהתייצבה לדיון שנקבע לשמיעת הבקשה. מכל מקום, במסגרת תגובת המבקש לתגובת המדינה, יִיחד הוא את בקשתו לשחזור הנוגע לשלושת הנאשמים מושא תיק זה (המשיבים 2-4) שהסכימו לשחזור, ולפיכך מתייתר הדיון ככל שנוגע הוא ליתר הנאשמים בפרשה. אתמקד איפוא בנסיבות אלה בבחינת עמדות המבקש והמדינה בלבד. 4. תמצית טיעוני ב"כ המדינה היא, כי פרסום קלטת השחזור נוגד לאינטרס הציבורי, זאת על רקע חשש לפגיעה בנכונות חשודים להודות ולשחזר מעשיהם. בעניין זה טענה כי בהתאם לעקרונות החוק והפסיקה, ניתנת זכות הבכורה לפרטיות ואי הפגיעה בנחקרים, ביחוד כשאינם מביעים הסכמתם לה, תוך שיש להבחין בין הצגת השחזור בבית המשפט לבין פרסומו באמצעי התקשורת. באשר לפסיקה אליה מפנה המבקש מציינת ב"כ המדינה, כי המדובר היה בפרסום מחדלי החקירה - היינו ביקורת על הרשות החוקרת, מה שאין כן בענייננו, בו מתבקש הפרסום של עצם הפריצה לבסיסי צה"ל - הגוף המתלונן ולא הגוף החוקר. לבקשת המדינה הוגשו לעיוני לאחר הדיון, קלטות השחזור. 5. המסגרת הנורמטיבית לדיוננו מצויה כאמור בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) התשס"ב - 2002 שזו לשונו: "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" - לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין...". "ברירת המחדל" היא איפוא איסור פרסום התיעוד, אלא אם כן ניתן אישור לכך על ידי בית המשפט. בנסיבות אלה ברור, כי נטל השכנוע לפיו יש לסטות מהכלל ולהתיר את פרסום המבוקש, מוטל על כתפי מבקש הפרסום. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש אכן מקום להפעלת סמכות בית המשפט להתרת הפרסום ביחס למקרה הספציפי, ואם כן - כיצד לעשות כן. 6. ביסוד התשובה לשאלה זו מצויים אינטרסים מתנגשים: מעברו האחד של המתרס, ניצבים עקרון הפומביות הנגזר מחופש הביטוי, חופש העיתונות, זכות הציבור לדעת, ועוד. למותר לציין כי זכויות אלה, קיבלו מקום של כבוד בפנתיאון שיטת משפטנו. מולם ניצבים אינטרסים בעלי ערך בזכות עצמם, וביניהם זכותו של הנחקר להגנת פרטיותו וכבודו, האינטרס הציבורי לשמירה על יעילות החקירה ומניעת פגיעה בה (חשש שנחקרים ימנעו משיתוף פעולה עם הליכי החקירה עקב חשיפתם האפשרית בתקשורת), וההגנה על טוהר ההליך השיפוטי (חשש להשפעה על תוצאות הליך נוכח הסטתו לזירה התקשורתית) [ר' בהרחבה לעניין זה: ע"פ 5127/11 רשות השידור נ' רוני רון ואח' (10.10.11), בש"פ 1659/11 שטנגר נ' מדינת ישראל (26.4.11), ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן (14.5.0[] 9), בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל ורומן זדורוב (17.9.07), ועוד]. 7. במסגרת מגוון השיקולים לבחינתה של השאלה, יש חשיבות כמובן לרמת העניין הציבורי בפרסום, עמדת הנחקרים, והשלב בו מצוי הדיון בתיק (וברור כי ככל שטרם ניתן גזר הדין, תהיה הנטייה, מטבע הדברים, שלא להיעתר לפרסום, מה שאין כן, בנסיבות מסוימות, לאחר שנסתיים המשפט ופג החשש להשפעה על ההליך). 8. בענייננו, מסכימים הנאשמים לפרסום המבוקש. במצב דברים זה, אין רלוונטיות איפוא לאחד הרציונלים החשובים העומדים ביסודו של סעיף 13 - מניעת פגיעה בכבודם ופרטיותם של הנחקרים ע"י הפרסום. בעניין זה ונוכח העובדה שהפרסום מותנה ומתאפשר בהסכמת הנחקרים, לא נראה לי אף כי עלולה להיות פגיעה בחקירות בכלל והרתעת נחקרים פוטנציאליים לשיתוף פעולה עם הרשות החוקרת ולחקר האמת. הסכמתם של הנאשמים, מעקרת למעשה חשש כאמור. 9. אני מוכן להניח, כי שאלת העניין הציבורי אינה שנויה גם היא בנסיבות העניין דנן, במחלוקת. ראויים לעיון בנושא זה דברי כב' השופט חשין בבש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) : "בנושא "הענין הציבורי שבפירסום" יגלו עצמם לפנינו שני רבדים: הרובד הכללי והרובד הפרטיקולרי. ברובד הכללי דיברנו לעיל ותמציתו היא חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. רובד זה של ענין הציבורי בפירסום אינו נדרש לא להוכחה ולא לטיעון. הוא מדבר בעד עצמו, הוא מהווה תחנת מוצא למסע הפרשנות. חזקה חלוטה היא - שמא נאמר: אקסיומה היא - שלציבור יש ענין בפירסום הליכי בית-המשפט - הליכי בית-המשפט עצמם הם "ענין ציבורי" - וענין זה מתקיים ופעיל בכל הליך. הרובד השני הוא הרובד הפרטיקולרי, והוא ענין ציבורי מיוחד שבפירסום. יש בו בענין מיוחד זה כדי להוסיף מישקל בנסיבותיו של ענין פלוני לרובד הכללי של הענין הציבורי שבפירסום...". בענייננו, נוטה אני לדעה כי יש עניין ציבורי באירוע בעל השלכות כלכליות וביטחוניות מסוג זה, במהלכו חדרו עבריינים במספר הזדמנויות לבסיסי צה"ל וגנבו אמצעי לחימה בהיקפים גדולים, וכן קיים עניין בנקיטת פעולות כתוצאה מפרסום המחדל באמצעי התקשורת, למניעת הישנות התופעה. 10. נותר איפוא הטעם הנוסף העומד בבסיס הוראת סעיף 13 לחוק, שעניינו שמירה על טוהר המשפט ותקינותו. מניעת פרסום נועדה למנוע השפעות חיצוניות הנובעות מהפרסום והדיון הציבורי העשוי להתנהל בעקבותיו, על המעורבים במשפט, על ניהולו ועל תוצאותיו. בענייננו, מצוי הדיון בתיק זה בתחילתו. טרם נשמעו הראיות בו וכמובן טרם ניתן פסק הדין. במצב דברים זה ובשלב הזה, אין רלוונטיות ממשית לעמדת הנחקרים, שכן ההד הציבורי העלול להיות פועל יוצא מהפרסום, עלול להביא לידי חשש להשפעה על ההליך, ולו במישור הניראות שלו, בלא קשר לעמדתם. אין ספק שיש מקום לזכות הציבור לקבלת מידע על הפרשה, כמו גם חשיבות הדיון הציבורי בעקבותיה ובחינת האמצעים הנדרשים למניעת חזרת התופעה. עם זאת, אינני סבור שיש חשיבות כה רבה לפרסום התיעוד כבר בשלב זה, עוד קודם שהוצג החומר אפילו בפני בית המשפט, ואני מתקשה לראות פגיעה כלשהיא שתגרם, בהמתנה עד לאחר מתן פסק הדין בעניין, תוך הסרת כל חשש, ולו למראית עין, מפני השפעה לא רצויה על ההליך. 11. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, נדחקים מפני האינטרס הציבורי לטוהר ההליך, ולא מצאתי הצדקה, כבר בשלב זה, להתיר סטיה מהכלל האוסר פרסום תיעוד כאמור. 12. אשר על כן ובשלב זה, נדחית הבקשה. המבקש יוכל לשוב ולהביאה בפני בית המשפט, ככל שימצא לנכון לעשות כן, לאחר מתן גזר הדין, וככל שיעשה כן - תישקל בבוא העת לגופא. קלטת