התובע פנה לחברת הביטוח בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח וסורב בטענה שברכב לא הותקן מנעול למוט ההילוכים כמותנה בפוליסה ומכאן התביעה שבפני. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת רכב - דחיית כיסוי ביטוחי: 1. בפני תביעת התובע מהנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח עקב קרות מקרה ביטוח, דהיינו גניבת כלי רכב של התובע שהיה מבוטח אצל החברה הנתבעת. 2. העובדות הצריכות לעניין הן בקצרה כלדקמן: 2.1 התובע היה הבעלים של טנדר פיג'ו מספר 58- 20382 (להלן: "הרכב"). 2.2 בתקופה הרלוונטית היה הרכב מבוטח מפני גניבה בפוליסת ביטוח מספר 1152276/94(להלן: "הפוליסה") שהוצאה על ידי החברה הנתבעת (ראה: ת/1). 2.3 לטענת התובע, בתאריך 17.5.95נגנב הרכב בעת שחנה בסמוך לביתו והוא מסר על כך הודעה במשטרה וכן במשרדי הנתבעת (ראה: ת/2). 2.4 התובע פנה לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח וסורב בטענה שברכב לא הותקן מנעול למוט ההילוכים כמותנה בפוליסה ומכאן התביעה שבפני. 3. הנתבעת אינה כופרת בקיומה ובתקיפותה של פוליסת הביטוח וכן אינה כופרת בהתרחשות מקרה הביטוח. השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בענייננו היא, איפוא, האם התובע מילא אחר התנאי המחייב אותו למגן את הרכב בהתאם לתנאי הפוליסה. 4. טענות הצדדים והראיות שהונחו בפני 4.1 אין חולק, כי הפוליסה מכילה תנאי כדלקמן: "מוסכם, כי תנאי לאחריות המבטח בגין הנזקים כתוצאה מגניבת הרכב המבוטח הוא קיום מנעול מוט הילוכים המאושר על ידי מכון התקנים והמחובר באופן קבוע לגוף הרכב ונועל את ידית ההילוכים שעה שהרכב המבוטח אינו בשימוש...". 4.2 התובע היה העד המרכזי והיחידי מטעם התביעה. התובע טען בתצהירו, כי הרכב נרכש על ידו יחד עם מנעול מוט הילוכים אותו התקין הבעלים הקודמים של הרכב והמנעול היה קיים גם בזמן גניבת הרכב (ראה סעיף 5א'). עוד הוסיף, כי נעל את המנעול בלילה שבו נגנב הרכב (סעיף 10). בעדותו בבית המשפט סיפר התובע, כי רכש את הרכב מאדם בשם דהאן וכאשר רכשו, היה מותקן בו מנעול רב-בריח שנעל את הגיר ואת ההגה. לדבריו, את המנעול הוא היה מרכיב בכל פעם והוא לא היה מחובר דרך קבע לרכב (ראה: עמ' 12 ש' 24). בחקירתו בבית המשפט, משעומת התובע עם הודעה שמסר בפני חוקר מטעם הנתבעת שבה סיפר לכאורה כי רכש את את המנעול בחנות לאביזרי רכב בשוק באשקלון, כפר התובע בכך וטען כי מעולם לא סיפר זאת לחוקר. 4.3 במהלך הדיון בקדם המשפט בפני כב' השופטת יפה כץ הסכימו הצדדים כי התובע ייבדק בדיקת פוליגף על ידי מומחה שיתמנה על ידי בית המשפט ותוצאות הבדיקה יהוו חלק מהראיות שיונחו בפני בית המשפט לצורך מתן פסק הדין (ראה עמ' 6- 5 לפרוטוקול). להדגיש, הסכמת הצדדים כאמור לעיל, ניתנה לאחר שביום 1.6.95 חתם התובע על הסכם עם הנתבעת לפיו הוא ייבדק בדיקת פוליגרף ותוצאות הבדיקה יהוו ראיה כשרה ומכרעת בתביעתו כך שאם יתברר בבדיקת הפוליגרף שתביעתו אינה אמת, הוא יוותר מראש על קבלת פיצוי מהחברה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט, מר מרדכי גזית, חיווה דעתו לגבי 3שאלות שנוסחו בהסכמת התובע והוברר כי לגבי שתיים מהן, דהיינו לגבי השאלות האם בזמן המקרה היה ברכב מנעול רב-בריח שנועל את ההגה לידית ההילוכים והאם בחניה האחרונה לפני הגניבה התובע נעל את מנעול רב-הבריח, אובחנו אצל התובע תגובות המצביעות על אמירת שקר. בהקשר לממצאי בדיקת הפוליגרף טוען ב"כ התובע, כי אין מקום להסתמך עליהן משני טעמים: ראשית, התובע הוחתם בשעתו על ידי נציג הנתבעת על מסמך לפיו הוא מסכים כי בדיקת הפוליגרף תהווה מסמך מחייב ומכריע מבלי שהוסברה לו משמעות חתימתו. שנית, למרות ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, על בית המשפט ליתן משקל מצומצם לבדיקת הפוליגרף מפני שהמדובר בכלי שאמינותו מפוקפקת ואינה ודאית. 4.4 מטעם הנתבע העיד מר יחזקאל אליאס, חוקר פרטי, אשר נפגש עם התובע ביום 1.6.95 וגבה ממנו הודעה על נסיבות המקרה (ראה נ/1). לגרסת החוקר, באותן הנסיבות הצהיר התובע בפניו, כי רכש והתקין את מנעול ההגה ברכבו בסוכנות אביזרי רכב בסמוך לשוק באשקלון תמורת סך 260 ש"ח. לדברי העד, הוא הציע לתובע לסור עמו לחנות האמורה כדי ל אמת את גרסתו אך התובע סרב לעשות כן. עוד הסביר העד, כי באותו מעמד חתם התובע מרצון טוב וחופשי על הסכמה להבדק בדיקת פוליגרף מחייבת וזאת לאחר שהסביר לו את השלכות חתימתו והשלכות הבדיקה. 4.5 אשר לראיות מטעם התביעה, יש מקום לציין כלדקמן: בתאריך 7.6.98 לאחר תום פרשת התביעה ולאחר שב"כ התובע הכריז "אלה עדי", הוגשה בקשת התובע להזמין עד נוסף מטעמו - אריה חורי, שתצהירו צורף לבקשה. ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה ואכן, מהנימוקים שפורטו בתגובתו, שוכנעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. מאחר שב"כ התובע התייחס לנקודה זו בסיכומיו, הנני מוצאת חובה לעצמי להעיר ולפרט: שמיעת הראיות נקבעה מלכתחילה על ידי כב' השופטת כץ ליום 12.6.97 וכן קבעה בהחלטתה, כי הצדדים יגישו ראיותיהם בתצהירים ויצרפו תיק מוצגים. החלטת בית המשפט ניתנה ביום 30.12.96 ונקבע כי התובע יגיש ראיותיו תוך 45 יום וכי לא תורשה השמעת עדות שלא הוגשה בתצהיר. חרף ההחלטה המפורשת הנ"ל, התובע נמנע מלקיימה ועד 4 ימים לפני מועד ההוכחות לא הוגשו לביהמ"ש תצהירים מטעמו ותיק מוצגים. בנסיבות אלה, לפנים משורת הדין, דחיתי את מועד ההוכחות לתאריך אחר. גם במועד ההוכחות השני, לא הובאה מטעם התובע כל עדות או ראיה נוספת כתימוכין לתצהיר מטעמו, הגם שהשאלה השנויה במחלוקת הייתה ידועה וברורה לו וכך גם קיומו של אותו עד נוסף. בקשת התובע להזמין עד נוסף הוגשה לאחר שהנתבעת צרפה כבר את תצהיר החוקר מטעמה ובו פרטה את ראיותיה ואת תוכן הודעת התובע בפני החוקר ובנסיבות אלה, היה בהעתרות לבקשה כדי ליתן יתרון בלתי הוגן לתובע על פני הנתבעת. יתרה מזאת, ב"כ התובע ביסס את בקשתו להזמנת העד חורי אליאס על דברי התובע בבית משפט לפיהם יש בידו עד נוסף שמכיר את הרכב ויוכל להעיד אודותיו. דא עקא, שהאדם ששמו ננקב בעדות התובע (הרצל) אינו כלל העד הנוסף שעדותו נתבקשה. מכל הנימוקים דלעיל סברתי כי אין מקום ליתן את הסעד המבוקש. אדגיש ואומר אף זאת: לאור הנימוקים שיפורטו בהמשך, גם אילו הייתי מקבלת כדברי אמת את כל דבריו של אליאס חורי כמפורט בתצהירו, לא היה באלה כדי לשנות את מסקנתי הסופית. 5. דיון ומסקנות: 5.1 אשר לממצאי בדיקת הפוליגרף: מומחה הפוליגרף לא נחקר על חוות דעתו ומסקנתו בדבר תוצאות הבדיקה לא נסתרו. נקבע לא אחת בפסיקה, כי בדיקת פוליגרף מהווה ראיה קבילה בהסכמת הצדדים. בענייננו, הצדדים הסכימו מפורשות כי ימונה מומחה פוליגרף מטעם בית המשפט, כי התובע ייבדק על ידי אותו מומחה וכי ממצאיו יהוו ראיה קבילה, אם כי לא ראיה מכרעת. הסכמה זו התקבלה בעת שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין, שעה שהמצב המשפטי היה ידוע לו ולאחר שגדר המחלוקת בין הצדדים הובררה. איני רואה מקום לקשור הסכמה זו עם הסכמתו הקודמת של התובע שניתנה לחוקר מטעם הנתבעת ואשר לפיה גורל תביעתו עתיד היה להיות מוכרע על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף. ברי, כי הנתבעת זנחה את דרישתה לחייב את התובע לעמוד בהסכם האמור ולכן אין רלוונטיות לשאלה אם חתימתו הושגה כדין או אם ידע את השלכות הבדיקה. איני רואה מקום בנסיבות אלה לדון ולהכריע בשאלה אם הסכמת התובע כאמור הושגה כדין. 5.2 ככל שהדבר נוגע לשאלה השנויה במחלוקת, דהיינו קיומו של מנעול רב-בריח ברכב, מסר התובע שתי גרסאות שונות וסותרות. בתצהירו טען התובע, כי רכש את הרכב יחד עם מנעול מוט הילוכים שהתקין בעליו הקודמים. מאידך, בהודעתו בפני החוקר הפרטי (נ/1) הוא טען כי בעת הרכישה היתה מותקנת ברכב מערכת ביטחונית שלא פעלה כראוי ולכן התקין ברכב מנעול רב-בריח שאותו רכש מסוכנות לאביזרי רכב באשקלון תמורת סך 260 ש"ח. למרות שהתובע התעקש על נכונות הגרסה שמסר בתצהירו וחרף העובדה שהוא עומת בחקירה הנגדית עם הגרסה שמסר לחוקר הפרטי, התובע נמנע מלהזמין כעד מטעמו את בעליו הקודמים של הרכב. הימנעות מלהביא ראיה חשובה ומהותית זו, שניתן היה להביאה, יש בה כדי לכרסם כרסום ממשי בדברי התובע ובאמון שיש לרכוש להם. אשר להודעה נ/1, לאחר ששמעתי את עדות החוקר הפרטי, נחה דעתי כי ההודעה היא אותנטית, נרשמה מפיו של התובע וכי החוקר לא הוסיף ובדה ממוחו את האינפורמציה שכתובה בה. ההודעה נ/ 1חתומה בחתימת יד התובע ולא אוכל לתת אימון בדבריו של התובע שהדברים שנרשמו בה לא נאמרו על ידו והם הומצאו על ידי החוקר. אין להתעלם מהעובדה שהתובע סרב לבקשת החוקר להילוות אליו למקום שבו נרכש מנעול הרב-בריח. יש בכך כדי לכרסם בגרסתו וליצור רושם כי היה לו כנראה מה להסתיר. 5.3 כשאני מצרפת זה לזה את גרסאותיו השונות והסותרות של התובע, את בדיקת הפוליגרף שהצביעה על אמירת שקר מצדו ואת מחדליו מלהביא ראיות לביסוס טענותיו, אין לי אלא להגיע למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת ואת עמדתה כי לא התקיימו תנאי המיגון על פי הפוליסה. 5.4 התובע עצמו הודה בחקירתו, כי המנעול שלכאורה היה מותקן ברכב לא היה מחובר חיבור של קבע לרכב כנדרש וכמותנה בפוליסה. די בהודאה זו כשלעצמה, כדי לדחות את תביעתו של התובע. 6. מסקנה מכל האמור לעיל היא, כי התובע לא עמד בתנאי הפוליסה ככל שהבר נוגע למיגון הרכב ודין תביעתו להידחות. התובע ישלם את הוצאות הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך 000, 3 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. רכבגניבת רכבפוליסהביטוח גניבת רכבכיסוי ביטוחי