קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסת רכב לשמורת טבע: השופט י. פלפל: .1ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (כב' סגן הנשיא א. יעקב), אשר זיכה את המשיב בפסק דין שניתן בתאריך 05/06/97בת.פ. 1131/96מביצוע עבירות של הכנסת רכב לשמורת טבע ואי ציות להוראות פקח בניגוד לתקנות 5ו- 15לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), התש"לט - 1979(להלן "התקנות"). .2 בהתאם לכתב האישום שהוגש כנגד המשיב בתאריך 02/04/96נמצא המשיב כשהוא נוהג באופנוע בתחום שמורת האלמוגים, באילת, - מקום האסור לכניסת כלי רכב, ומשנדרש על ידי פקח של רשות שמורות הטבע להוציא את האופנוע מתחום השמורה סרב לעשות כן ואף הטיח בפקח קללות ועלבונות. .3 מטעם המערערת העידו שני עדי תביעה (פקחים של רשות שמורות הטבע), ולאחר שתמה עדותם ביקש ב"כ המערערת לדחות את המשך הדיון "על מנת להביא את המפה המגדירה את תחומי השמורה", וגם ביקש רשות לתקן את כתב האישום "ולהוסיף תעודת עובד ציבור לעניין הגשת המפה". המשיב התנגד לבקשה וביקש "לסיים את המשפט הזה היום". בית המשפט דחה הן את בקשת הדחייה של המערערת והן את הבקשה לתיקון כתב האישום. לדעת בית המשפט מפת השמורה היתה צריכה להיות מובאת לבית המשפט על ידי המערערת והדבר לא נעשה והוא סבר שאין מקום "להקל עם התביעה בצורה קיצונית ולאפשר לה בשלב זה לתקן את כתב האישום, להוסיף עדים וראיות... המפה המגדירה את תחומי השמורה היתה צריכה להיות חלק מחומר הראיות לכאורה שהיה אמור להיות בתיק התביעה, שכן נטען בכתב האישום שהארוע ארע בתחומי השמורה תחום המוגדר ומסומן במפה הקיימת על פי דבר חקיקה". מיד לאחר שניתנה ההחלטה האמורה, ומבלי שהמשיב ביקש לזכותו, ואף מבלי שניתנה למערערת התראה שבית המשפט עומד לזכות את המשיב - נתן בית המשפט "הכרעת-דין" בה קבע שאין הוא מוצא לנכון שהנאשם "ישיב לאשמה מכיוון שלא הוצגה אף ראייה לכאורה שהארוע ארע בתחום המוגדר כשמורת האלמוגים. ובהעדר ראייה, ולו לכאורה, לעובדה זו הרי שלא ניתן להראות שהנאשם נהג באופנוע בתחום השמורה" ועל כן בית המשפט זיכה את המשיב מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. .4 דין הערעור להתקבל מכמה טעמים: א. בהתאם להוראות סעיף 158לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982"משנתסיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין". (ההדגשה שלי, י.פ.). לית מאן דפליג שבית המשפט לא נתן לתובע הזדמנות להשמיע את דברו בעניין והתובע (לפי רישומיו של בית המשפט), גם לא ידע שבית המשפט עומד להחליט שלא הובאו ראיות אף לאורה וגם לא ידע שבית המשפט עומד בעקבות ההחלטה שלא הובאו ראיות לכאורה לזכות את המשיב. פגם זה במהלך הדיון יורד לשורשו של עניין ומחייב את ביטול הזיכוי שכן, בכך שלא ניתנה לתביעה אפשרות להגיב על הטענה שיש לזכות את הנאשם מאחר והאשמה לא הוכחה - נפגעו זכויותיה. ב. בנסיבות העניין, גם אם היה מחדל בהתנהגות המערערת לא היה מקום לסרב לדחות את המשפט כדי לאפשר את תיקון כתב האישום והבאת הראייה הנוספת. ניתן היה להטיל הוצאות על המאשימה ובכך לפצות את המשיב על ביטול זמנו (ראה תקנה 21לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974). ג. כאשר המחוקק מבקש לקבוע הוראת חוק שעל פיה עובדה מסויימת או עניין מסויים צריך להיות מוכח רק באמצעות מסמך בכתב הוא אומר זאת במפורש - ראה למשל הוראת סעיף 8לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969הקובע שהתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. בעניינו, לא קיימת הוראת דין הקובעת שיש להוכיח קיום שמורת טבע או את גבולות השמורה באמצעות מסמך בכתב. משעה שעד התביעה העיד שהמשיב נראה משוטט בשמורה על גבי אופנוע, הובאה בפני ביהמ"ש ראייה, לכאורה, שאכן מדובר בחלקת קרקע המהווה שמורת טבע. המשיב יכול היה לסתור עובדה זאת בין במסמך בין בעדות בעל פה ובין בראייה אחרת. אבל הוא לא עשה כן. זאת ועוד, מהחקירה הנגדית שערך המשיב לשני עדי התביעה - (פקחי רשות שמורות הטבע) לא עלה שגירסתו הינה שהשטח המדובר אינו שמורת טבע, במילים אחרות הוא לא חקר אף אחד מעדי המאשימה בנושא זה כך שלמעשה לא פקפק בדבר נכונות טענת הפקחים שהעבירה שנעברה, אם נעברה, נעברה בתוך שמורת טבע. מכיוון שהוכח לכאורה, על סמך עדות הפקח בעל-פה, שהעבירה נעברה בתוך שמורת טבע - לא צדק ביהמ"ש משקבע שלא היו לעניין זה ראיות לכאורה. ד. בית-המשפט עצמו כותב בהחלטתו כי "השמורה מוגדרת בחקיקה על פי מפה החתומה ע"י שר החקלאות" מכאן, שהוא היה מודע לעובדה זאת. אם השמורה מוגדרת, כפי שכותב השופט, "בחקיקה", הרי על פי סעיף 57ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971: "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה, אם אין הוראה אחרת משתמעת". חוק הפרשנות, תשמ"א - 1981, מגדיר "דין", בין השאר "כחיקוק" ו - "חיקוק" מוגדר "כחוק, או "תקנה", לפיכך הצו המכריז על קרקע כשמורת טבע הינו "דין" שעל פי הוראות סעיף 57ב' לפקודת הראיות אינו צריך ראייה. יצויין שעל פי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ב - 1992, שמורת טבע הינה מקום אשר שר הפנים הכריז עליו בהתאם להוראות סעיף 24שהוא שמורת טבע והכרזה על שטח כשמורת טבע טעונה פרסום ברשומות ראה סעיפים 1, 34ו - 22(ד) לחוק הנ"ל. הרשומות הינו פרסום רישמי, שכל אחד יכול לפנות אליו ואין צורך להוכיח את הכתוב ברשומות באמצעות הבאת הפרסום לביהמ"ש. לעניין זה ראה ארנון, דיני ראיות, חלק שני, בעמ' 49, שם נכתב כי: "אשר נתפרסם ברשומות חוק שהוחק ע"י הכנסת או שנתפרסמה תקנה שהותקנה ע"י מחוקק משנה, הפרסום גופו מעיד על כך שיצא דבר חקיקה, בהתאם לסעיף 33(היום סעיף 57ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971- י.פ.) אין הם צריכים ראייה. הסעיף קובע איפוא פטור מן הראייה. השופט לא רק רשאי אלא חייב להפעיל את ידיעתו השיפוטית ביחס לדין (י.פ.). כן ראה בעניין זה קדמי, על הראיות, חלק ראשון, מהדורת תשנ"א עמ' 477, הטקסט מתייחס לה"ש .117 מהטעמים הללו לא היה מקום להורות שהמשיב לא מחוייב להשיב על האשמה, וכל כן דין הערעור להתקבל. החלטת בית-המשפט והכרעת הדין שניתנו ב - 5/6/97, יבוטלו, והתיק יוחזר לבית-המשפט קמא לשם המשך הדיון מהשלב שלאחר עדות עד התביעה השני. י. פלפל - שופט הנשיא א. לרון: אני מסכים. א. לרון - נשיא השופט י. בנאי: אני מסכים. ניתן להפצה מיום .4.2.98 לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט י. פלפל. רכבשמורת טבע