קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בכאבי גב כתאונת עבודה: 1. מדובר בתביעה להכיר בפגיעה אשר ארעה לתובע ביום 7.6.94 כ"תאונת עבודה". התובע טוען, כי כאבי הגב מהם סבל ובגינן אושרו לו 116 ימי אי כושר הינם כתוצאה מהרמת פחי אשפה אשר עסק בהם במסגרת עבודתו. 2. הנתבע טוען, כי ביום 7.6.94 לא ארע לתובע כל ארוע תאונתי וכי כאבי הגב מהם סבל הופיעו על רקע מצבו הרפואי הבסיסי ובכל מקרה השפעת העבודה על הופעתם פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 3. התובע העיד בפני בית הדין. מטעם הנתבע הוגשו כראיה תביעת התובע לנתבע שנתקבלה ביום 18.11.94 (נ/1), תעודה רפואית ראשונה ללא תאריך הוצאתה (נ/2), הודעת התובע בפני חוקר המוסד (נ/3), מסמכים רפואיים בדבר מצבו הרפואי טרם הארוע (נ/4-נ/ 6ונ/7), תעודת שחרור מבית החולים ברזילי בגין תקופת אשפוז מיום 14.7.94- 10.7.94 (נ/5). 4. התובע העיד בפני בית הדין, כי עובד הן כעצמאי והן כשכיר, בעבודתו כשכיר הינו מחלק פחי אשפה במועצה האזורית לכיש וכי ביום 7.6.94 בשעות הבקר התחיל להרים פחי אשפה ופתאום קבל כאבי גב ולא יכל היה להמשיך לעבוד. התובע סיים יום עבודתו ולמחרת לא חזר לעבודה. בגין פגיעה זו זוכה ב- 116 ימי אי כושר על פי תעודה רפואית (נ/2). עוד נטען, כי מלכתחילה קבל תעודות מחלה אולם אלה הומרו לתעודות אי הכושר שהוצגה בפני בית הדין. בגין הודעתו בפני חוקר המוסד (נ/3) פרט, כי ביום הארוע עבד בחלוקת פחי אשפה עם עובדים נוספים שאת שמותם פרט בהודעה כאשר מהלך העבודה הינו כדלקמן: משאית מביאה את פחי האשפה הריקים למקום רכוז במושב נוגה ומשם התובע עם פועלים נוספים מעמיסים את הפחים הריקים על טרקטור אליו מחוברת עגלה, ומפזרים אותם בין הפחים. ביום הארוע התובע טוען, כי עמד על העגלה שמחוברת לטרקטור וכשהוא עומד על העגלה הרים לבדו את הפחים על העגלה ופעם אחת כאשר התכופף כדי להרים הפחים לעגלה הרגיש פתאום כאבים בגב תחתון. מדובר בפחי פלסטיק גדולים שהיו ריקים בזמן העמסתם לעגלה לשם חלוקתם בין הבתים. התובע העיד, כי צריך מאמץ כדי להרים הפחים. התובע העיד בפני חוקר המוסד, כי הפועלים שעבדו אתו ידעו שיש לו כאבי גב, אך לא ספר להם שזה בגלל הרמת הפחים, כן לא ספר למנהלו במקום העבודה, מר הרצל לוי, כי הכאב הינו מהעבודה אלא הודיעו למחרת יום הארוע, כי סובל מכאבי גב ולא יבוא לעבודה. בהודעתו טוען אף, כי לא ספר לרופא המשפחה שהמקרה קרה בעבודה, כי לא חשב על כך, למרות, כי בעדותו בפני בית הדין העיד, כי אמר לרופא ואינו יודע מדוע לא כתב זאת בדף המעקב (עמ' 4- 3 לפרוטוקול מיום 7.3.96). עוד טוען בהודעתו, כי בעת ההרמה הרגיש פתאום כאב בגב ואילו בעדותו טוען, כי נתפס לו הגב (עמ' 4 לפרוטוקול). בתביעתו לנתבע (נ/1) טוען, כי בעת שהוריד פחי אשפה מהעגלה של הטרקטור ליד הבתים בכל המושבים באזור, פתאום הרגיש כאבי גב. עוד עולה, כי מעבידתו סרב לחתום על טופס התביעה (נ/1) שכן הגיש למועצה האזורית לכיש תעודות מחלה בגין מצבו ועקב כך שולמו לו דמי מחלה וכי תביעתו למעשה הוגשה לקבלת דמי פגיעה במעמדו כ"עצמאי" (עמ' 2 לפרוטוקול), שכן טוען שבמשך 3חודשים לא עבד הן כשכיר והן כעצמאי, כי את תעודות המחלה הביא לו חתנו, מהרופא האורטופד וכי למעשה היה עליו להביא תעודות אי כושר. 5. ב"כ הנתבע בסכום טענותיה מבקשת לדחות התביעה שכן התובע לא השכיל להוכיח ולו ב"ראשית ראיה", כי קרה לו "ארוע תאונתי" בעבודה אשר ניתן לקושרו לימי אי הכושר שזוכה. במקרה כזה יש ליתן משקל לתעודות הרפואיות ומהן עולה, כי ביום הארוע או סמוך לו כלל לא פרט בפני הרופא, כי מדובר בארוע בעבודה, כי בעבר סבל בגין כאבים ויש ליתן משקל לעובדה, כי מרבית האוכלוסיה סובלת מכאבי גב ובמקרה כזה יש להביא ראיה חותכת על הפסקת עבודה ופניה ישירה לרופא עם תלונות בקשר לארוע בעבודה. 6. בהתאם לפסיקת בית הדין "נסיון החיים למד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (דב"ע מה/24- 0 אברהם אזולאי נ' המוסד לקט 33.46; דב"ע נא/205- 0 המוסד נ' שחאדה סעיד פד"ע כד 222; דב"ע נא/218- 0 המוסד נ' משה דרור פד"ע כד 545). "בין שנתייחס לפגיעה בגב שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין (כגון מקרה שאדם תופש אופן כבד הנשמט מידיו) - ובין שלא נראה אותו כך (כגון מקרה שאדם עושה תנועה לא נכונה ו'נתפש הגב'), בשני המקרים, ראשית הראיה צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה בעבודה" (דב"ע לח/112- 0 ארמון כץ נ' המוסד לקט פסקי דין 22.13; דב"ע מד/90- 0 צבי שפיר נ' המוסד פד"ע טז 93; דב"ע נא/218- 0 המוסד נ' משה דרור פד"ע כד 545). 7. במקרה הנדון התובע לא השכיל להוכיח, כי ביום ה- 7.6.94 ארע לו "ארוע תאונתי" בעבודה אשר ניתן לייחסו ולו באופן סביר לתקופת אי הכושר הנטענת על ידי התובע. גירסתו של התובע בפני בית הדין אינה אמינה והתרשמות בית הדין מהופעתו לא חזקה אמינותו בדבר קרות ארוע ב- 7.6.94 אלא ההפך הוא הנכון. קיימות אף סתירות בין הודעתו בפני חוקר המוסד לבין האמור בתביעתו לנתבע (נ/1) באשר לנסיבות המקרה, בתביעתו לנתבע מפרט כי בעת הוצאת הפחים לבתים במושבים השונים הרגיש שהוא לא יכול לזוז, בעוד שבהודעתו בפני חוקר המוסד מתאר שבעת הרמת הפחים לעגלה הרגיש כאבים חזקים בגבו, אולם המשיך לעבוד. מדובר בפחים ריקים מפלסטיק. בעדותו בפני בית הדין העיד, כי נתפס לו הגב. התרשמות בית הדין, כי התובע אינו בטוח באיזו גירסה הינו תומך חד משמעית. יתרה מזו בעת "האירוע התאונתי" ביום 7.6.94, נוכחו לפחות שני עדים אשר לא הובאו להעיד ואשר יכולים היו לתמוך בעדותו. התובע אף נמנע מלהודיע הן לאותם עדים, הן למנהלו והן לרופא שטיפל בו, כי מדובר בפגיעה שארעה לו בזמן העבודה ולכך יש ליתן משקל רב, כאשר מדובר בגירסה שאינה אמינה על בית הדין. התובע סבל מזה מספר שנים בכאבי גב l.b.p כפי שעולה מהתעודות הרפואיות ופנייתו לטיפול רפואי, על פי האמור בנ/ 4 פנה רק ביום 10.7.94 היינו כחודש לאחר האירוע. אין בפני בית הדין כל ראיה מטעמו של התובע לפניה לטיפול רפואי מיד לאחר האירוע. יש ליתן משקל לעובדה, כי התובע הגיש תביעתו על מחלה למקום עבודתו ותשלום דמי מחלה, ורק לצורך הגשת תביעה לנתבע בגין פגיעה בעבודה הומצאה תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ולזכויותיו בגין היותו "עצמאי" הומצאה התעודה הראשונה לנפגע בעבדה אשר אינה נושאת תאריך ביום הוצאתה. לפיכך ומכל שפורט לעיל התובע לא השכיל להוכיח, כי ביום 7.6.94 ארע לו "ארוע תאונתי" ולפיכך דין תביעתו להידחות. 8. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהתאונת עבודה