ב"כ התובעת נתקל בקשיים רבים בהמצאת כתבי בית-הדין לנתבעת. לדבריו נשלחו כתבי בית-הדין לנתבעת הן במקום מגוריה, והן עפ"י תיבת הדואר שבה היא מקבלת דברי דואר, ואולם הנתבעת סירבה לקבלם, והם הוחזרו לבית-הדין בצירוף חותמת "לא נדרש". ב"כ התובעת אף טען כי שלח לנתבעת את כתבי בית-הדין באמצעות פקס, אף כי אין זו מסירה כדין, ואולם גם לכך לא הגיבה הנתבעת. בסופו של דבר הודבקה המעטפה ובה כתבי בית-הדין על דלת משרדה של הנתבעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאת כתבי בית דין - הדבקה על הדלת: .1התובעת הגישה לבית-הדין תביעה, ובה ביקשה לחייב את הנתבעת לשלם לה שכר עבודה בסך של -.077, 5ש"ח בגין עבודתה אצל הנתבעת בחודשים ספטמבר-אוקטובר 94, בצירוף פיצויי הלנה כחוק. .2ב"כ התובעת נתקל בקשיים רבים בהמצאת כתבי בית-הדין לנתבעת. לדבריו נשלחו כתבי בית-הדין לנתבעת הן במקום מגוריה, והן עפ"י תיבת הדואר שבה היא מקבלת דברי דואר, ואולם הנתבעת סירבה לקבלם, והם הוחזרו לבית-הדין בצירוף חותמת "לא נדרש". ב"כ התובעת אף טען כי שלח לנתבעת את כתבי בית-הדין באמצעות פקס, אף כי אין זו מסירה כדין, ואולם גם לכך לא הגיבה הנתבעת. בסופו של דבר הודבקה המעטפה ובה כתבי בית-הדין על דלת משרדה של הנתבעת. .3עיקר טענות הנתבעת בכתב ההגנה היו כי התובעת לא עבדה בפועל, כי לא ביצעה את המוטל עליה וכי לא הגישה "הצהרה בדבר ימי ושעות עבודתה עם פירוט שניתן לבדקו" ולכן לא שולם לה שכר. .4א. בדיון שהתקיים ביום 28.5.95התברר כי המחלוקות בתיק זה הן רבות - הן משפטיות והן עובדתיות - ולפיכך הועבר התיק מהליך של דיון מהיר להליך של דיון רגיל, נקבעו מוסכמות ופלוגתאות והתיק נקבע להוכחות; ב. ואלה המוסכמות והפלוגתאות שנקבעו: מוסכמות: .1התובעת היתה מתלמדת בעבודה של חוקרים פרטיים. .2התובעת עבדה כמלצרית בקפית בימי שישי. פלוגתאות: .1האם סוכם עם התובעת כי תקבל -.000, 3ש"ח לחודש, או אם היה עימה סיכום אחר? .2מה היתה תקופת עבודתה? .3האם עבודתה של התובעת בקפית כאמור בפלוגתא 2לעיל היתה בניגוד לסיכום עם הנתבעת? .4מה היתה עבודתה של התובעת למעשה והאם בוצעה העבודה והאם נכונה טענת התובעת כי היתה נכונה ומזומנה לעבוד אולם בחלק מהזמן לא הוטלה עליה עבודה כלשהי למרות נכונותה? .5האם הותנתה קבלתה של התובעת לעבודה באחזקת רכב? .6האם זכאית התובעת לפיצויי הלנה? יש לציין עוד כי התובעת לא קיבלה שכר כלשהו מן הנתבעת. .5גובה השכר: א. התובעת העידה כי סוכם עמה על שכר בגובה של -.000, 3ש"ח, (ע' 17ש' 29-26), והבהירה כי לא הסכימה בשום פנים לשכר נמוך מזה, משום שבעבודתה כמלצרית השתכרה כ--.000, 4ש"ח. גם בחקירה הנגדית חזרה התובעת על גרסתה זו (ע' 19ש' 20-16); ב. הנתבעת טענה כי סוכם עם התובעת על שכר מינימום בתוספת בונוסים (ע' 38ש' 6-5). בחקירה הנגדית אמרה הנתבעת כי התובעת לא עבדה על בסיס שעות, אלא "על סמך משכורת חודשית + בונוסים במידה ויגיעו לה על איכות וכמות עבודה" (ע' 40ש' 27-26). .6יש לציין כי עדותה של התובעת ככלל היתה אמינה ומשכנעת ביותר. התובעת הציגה גרסה עקבית וחד-משמעית, לא התחמקה ממתן תשובות, וניכר בה כי היא דוברת אמת. לפיכך מקובלת עלי גרסתה של התובעת כי סוכם בינה לבין התובעת על שכר חודשי של -.000, 3ש"ח. גרסת הנתבעת כאילו סוכם עם התובעת על שכר מינימום בצירוף בונוסים אינה משכנעת כלל ועיקר, ונראה כאילו "נתפרה" לאחר מעשה. אין זה מתקבל הדעת כי התובעת שעבדה כמלצרית, והיתה חוקרת פלילית בצה"ל היתה מסכימה לשכר מינימום, שהיה באותה עת 1624ש"ח. גם גרסת הנתבעת לעניין זה אינה ברורה. בסעיף 3לכתב ההגנה נטען כי: "לא הוסכם עם התובעת שכר כנטען, בדיבורים שהיו דובר על תשלום יחסי של שכר המינימום בצ'ק, וזאת בתקופת ההתאמנות" (ההדגשה הוספה). הנתבעת בעדותה לא הזכירה כלל את "יחסיות" התשלום, ואת העובדה, שסוכם עם התובעת על שכר "כמתאמנת". לעומת זאת, בכתב ההגנה לא הוזכר כלל עניין הבונוסים. ריבוי הגרסאות מעורר את החשד כי גרסתה של הנתבעת לעניין גובה השכר אינה תואמת את שסוכם בין הצדדים. לפיכך לעניין גובה השכר מקובלת עלי במלואה גרסתה של התובעת על פיה סוכם בינה לבין הנתבעת על שכר בגובה של 000, 3ש"ח לחודש. .7האם עבדה התובעת בפועל ומה היה היקף עבודתה א. טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי התובעת לא עבדה בפועל, ולפיכך אין היא זכאית לתשלום שכרה. עוד טענה הנתבעת, הן בכתב ההגנה, והן בעדותה והן בסיכומים, כי היה על התובעת להגיש הצהרה בדבר ימי ושעות עבודתה עם פירוט שניתן לבדקו. עד היום לא הוגש מסמך כזה ולכן גם לא שולם דבר בהעדר בסיס כלשהו לאישור שכר כלשהו או לבדיקת שאלת זכאותה בכלל לשכר או תשלום בגין "עבודה" (סעיף 8לכתב ההגנה). בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי הדיווח היה נחוץ כדי "לחשב ה"בונוסים" אם בכלל" (ס. 10.3), ובהמשך נטען כי על סמך עדותה לא מגיעים לה כל בונוסים (סעיף 10.6); בעדותה חזרה הנתבעת על טענה זו ואמרה: "אני רואה בזה, באי קיום העניין הספציפי הזה של מילוי הדו"ח, מגמה של אי הגינות" (ע' 36ש' 12-11). ייתכן שזו השקפתה של הנתבעת, ואולם אי מילוי דו"ח אינו מצדיק את אי תשלום שכרה של התובעת. כאמור לעיל, סוכם עם התובעת על שכר חודשי, ולא היתה כל סיבה להתנות את התשלום במתן דוח. ב. יתר על כן במהלך עדותה אמרה הנתבעת בפירוש כי ניתן לסכם את עבודתה של התובעת ב- 10ימים, מהם, שלושה שבהם היתה צמודה לנתבעת כמתלמדת (ע' 36ש' 26- 24בסיכומים נטען כי מדובר ב- 8ימים בלבד). מכאן שלא היה כל קושי מצד הנתבעת לכמת את עבודתה של התובעת ולא ברור מדוע לא שולם לה עד היום שכר עבור התקופה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. בידי הנתבעת היתה רשימה של תיקים שהיו בטיפולה של התובעת (פרוטוקול ע' 41- 42ח"נ) ולא נראה לי כי היה קושי כלשהו לכמת את עבודתה, מה גם שלא סוכם עם התובעת על שכר לפי תיקים אלא על שכר חודשי. ג. יש לזכור כי תשלום שכר עבודה הינה חובה המוטלת על המעביד, ואין להתנותה בדיווח כאשר הנתונים כולם נמצאים בידי המעביד. מעדות הנתבעת ומהחקירה הנגדית עולה בבירור כי הוצאה רשימה של תיקים שהיו בטיפולה של התובעת (ע' 42-43). לפיכך לא ברור על מה מסתמכת הדרישה הנ"ל, כאשר ברור שלתובעת לא היתה נגישות לתיקים מאחר שפוטרה מן העבודה, ומבחינתה היה זה בלתי אפשרי להמציא דיווח כפי שנתבקש, ונראה כי דרישה זו לא נועדה אלא כדי להתחמק מתשלום שכר של התובעת. .8 א. כאמור לעיל הודתה הנתבעת כי התובעת עבדה 10ימים, התובעת טענה בכתב התביעה כי עבדה מ- 26.9.94ועד .15.11.94משהתעוררה השאלה בדבר אפשרות העסקתה של התובעת לפני קבלת אישור מטעם משרד המשפטים, צמצם ב"כ התובעת את התקופה שבגינה נדרש שכר לתקופה שמיום 6.10.94ועד 15.11.94; ב. גם לעניין תקופת ההעסקה מקובלת עלי במלואה גרסתה של התובעת ושל העדים מטעמה. עדותה של התובעת, כאמור לעיל, היתה משכנעת, אמינה וסדירה. התובעת הבהירה באריכות ובפירוט כיצד התחילה לעבוד עם הנתבעת, תחילה בצמוד אליה, ואח"כ בעצמה (ע' 16ש' 11-16), כיצד היתה קובעת פגישות עם הנתבעת אשר לא התקיימו לבסוף (18-16), וכיצד עבדה במקומות שונים בירושלים (ע' 16ש' 28-20). מעדות התובעת התקבל הרושם שהתובעת התחילה לעבוד בעבודה חדשה בהתלהבות ובמרץ, כי תלתה תקוות רבות בנתבעת (ע' 15ש' 21-19), וכי השקיעה זמן רב בעבודה (ע' 17). על דברים אלה חזרה התובעת גם בחקירה הנגדית (ע' 19). בדבריה הרחיבה התובעת והציגה לפני בית הדין גרסה מפורטת ואמינה באשר לאופי עבודתה, למהלך העבודה ולביצועה. זאת לעומת עדותה של הנתבעת אשר התמקדה בעיקר ב"איכות" עבודתה של התובעת ובטענות שונות שהועלו כלפיה לעניין רשלנותה. כפי שיפורט להלן זכאי עובד לתשלום עבור עבודתו גם אם לא ביצע אותה על הצד הטוב ביותר, ומעדות הנתבעת עולה בבירור כי התובעת אכן עבדה, גם אם לא ביצעה את העבודה על הצד הטוב ביותר. מכל מקום עדותה של הנתבעת היתה מגמתית ביותר ולא שוכנעתי כי אכן שיקפה את מהלך עבודתה של התובעת כפי שאירע בפועל. גם עדיה של התובעת חזרו ואמרו כי התובעת עבדה אצל הנתבעת וביצעה עבודות בפועל, ומעדותם, ובמיוחד מעדותו של העד אלון גל זרובבל (ע' 12- 13לפרוטוקול). עולה כי התובעת עבדה מחודש ספטמבר (ע' 2ש' 18-17) ועד סוף אוקטובר תחילת נובמבר (ע' 12ש' 23-22), זאת כאשר העד חוזר ומדגיש כי אינו זוכר תאריכים מדויקים. יתר על כן, העד אף אישר את גרסתה של התובעת כי פעמים רבות ניסתה ליצור קשר עם הנתבעת על מנת לקבל עליה מטלות שונות, ואולם הדבר לא עלה בידה שכן הנתבעת לא הגיבה על הודעותיה (ע' 13ש' 15-7). ג. כאמור הן מעדות התובעת והן מעדות עדיה עולה כי התובעת עבדה, או שהיתה מוכנה לעבוד במשך כל תקופת העבודה הנטענת, ודי בכך. כבר נקבע לא אחת בבית-הדין הארצי כי "דין הוא כי עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת השכירות, ולא דווקא משעבד בפועל" (דב"ע לה/6- 2בצלאל - אורט ישראל, פד"ע ז 100); .9אינני מקבלת את טענת הנתבעת, כי התובעת עבדה באותו זמן כמלצרית, ולפיכך הרי יש בכך ראיה כי לא עבדה אצל הנתבעת. גם לעניין זה מקובלות עליה במלואן עדות התובעת, ועדיה ובמיוחד עדותו של העד אלון גל זרובבל, כי התובעת עבדה כמלצרית בקפה קפית רק בימי שישי, וכי הדבר היה ידוע לנתבעת (ע' 12ש' 14 10; ע' 22ש' 16). יתר על כן, גם לעניין תשלום השכר הועלו גרסאות רבות ובהן: אי מתן דו"ח, עבודה במקום אחר וכדמ', המעוררים את החשד כי הדבר לא נעשה אלא כדי להתחמק מתשלום שכרה של התובעת. מכל האמור לעיל עולה כי לאור קבלת גרסתה של התובעת במלואה, על הנתבעת לשלם בתובעת את שכרה עבור תקופת עבודתה אצל הנתבעת מיום 6.10.94ועד יום 15.11.94בסך של -.666, 3ש"ח. בשולי הדברים יש להעיר כי בין הפלוגתאות שנקבעו נקבעה גם פלוגתא ביחס לשאלה האם הותנתה קבלתה של התובעת לעבודה באחזקת רכב. בכתב התביעה לא נתבע כל סעד לענין זה ואף בסיכומים לא הוזכר העניין ולפיכך איני רואה מקום להתיחס לפלוגתא זו. .10פיצויי הלנה: א. ב"כ התובעת מבקש לפסוק לה את שכרה בצירוף פיצויי הלנה כחוק מיום 1.12.94ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. בכתב ההגנה אין התייחסות כלשהי לתביעה לפסיקת פיצויי הלנה.כל שנאמר לגבי פיצויי הלנה בכתב ההגנה הוא כי טענות התובעת בעניין נוכחותה בעבודה "מתיישבות לצערנו עם ההפרזה שבתביעת ריבית הלנה מיום 1.1.94". גם בסיכומי ב"כ הנתבעת אין דבר וחצי דבר לעניין פיצויי הלנה. יש לציין עוד כי בפלוגתאות (סעיף 4ב לעיל) נקבעה פלוגתא בזו הלשון: "האם זכאית התובעת לפיצויי הלנה". ג. סעיף 18לחוק הגנת השכר, התש"ח - 1958מאפשר לבית הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנה, עפ"י שיקול דעת בית הדין, בכפוף לדרך שהתוותה בסעיף לצורך הפעלת שיקול הדעת. ואולם, זאת רק משנתבקש בית הדין לעשות כן (דב"ע לד/1- 1פלס - הרשות לניירות ערך, פד"ע ה 251,245), שאם לא כן אין בית הדין רשאי להפעיל את שיקול דעתו. ד. כפי שפורט לעיל לא נתבקשה בקשה כלשהו לעניין זה. יתר על כן, אף כי הנתבעת הודתה כי התובעת זכאית לשכר עבור 10ימים או שמונה ימים (סעיף 7ב' לעיל), לא נעשה מאמץ כלשהו לשלם לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 666, 3ש"ח בצירוף מע"מ כחוק מיום 1.12.94ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם הוצאות התובעת בסך של 350ש"ח. מסמכיםהמצאת כתבי בי דיןכתבי טענות / כתבי בי דין