קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העונש על ניסיון לגניבת רכב: 1. לפנינו ערעור של המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב. המשיב הורשע על פי הודייתו, על כך שביום 17.9.99 בשעות לפני הצהריים, ברחוב רחל אמנו בירושלים, הוא התפרץ לרכב, שבר את מנעול ההגה, את חובק ההגה, ואת המתנע, וקרע חוטים מתחת להגה בכוונה לגנוב את הרכב. משלא עלה הדבר בידו גנב רדיו-טייפ מתוך הרכב ונמלט מן המקום. כן הורשע בכך שביום 6.10.99, בשעות הלילה, החזיק מזרק לצריכת סם. הוא הורשע גם בשהייה בישראל שלא כדין. 2. הערכאה הראשונה (כב' השופט לי-רן) גזר על המשיב שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל שתחילתם ביום מעצרו - 6.10.99, ומאסרים שונים על תנאי. בגזר-דינו ציין בית המשפט כי עבירות הרכוש שעבר המשיב הינן עבירות נפוצות ומידת פגיעתן ברכושו של הציבור ובאיכות חייו הינה מטרידה ומכאיבה, וכי על בית-המשפט לתרום את חלקו לביעור התופעה או לפעול לצמצומה על-ידי הטלת עונשים שיהיה בהם הן הרתעת הרבים והן תגמול עונשי לגבי הנאשם המיוחד. בצד זאת, ציין, כי ענישת נאשמים אינה דבר מכאני, ועל השופט מוטל לקבוע את העונש ההולם את הנאשם האינדיבידואלי העומד בפניו, תוך התחשבות במכלול מטרות הענישה. בית-המשפט עמד על-כך שלמשיב, שהוא צעיר יליד 1971, שלוש הרשעות קודמות מהן שתיים בעבירות שענינן שהייה בישראל שלא כחוק והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. אין למשיב - כך ציין - הרשעות בעבירות רכוש. כפי שנראה - בדיון שלפנינו הסתבר שלא כך הוא. מדברי המשיב וסניגורו למד בית-המשפט לדעת כי בשל כך שהמשיב הוא משתף פעולה עם שלטונות ישראל, הוא נאלץ לעזוב את מקום מגוריו במחנה הפליטים סמוך ליריחו ולחפש את מקומו בישראל. הדבר לא עלה בידו והוא התדרדר לכלל שימוש בסמים וביצוע עבירת הרכוש בה הורשע שבפירותיה ביקש לממן את רכישת הסם, אך לדברי הסניגור, המשיב עצור באגף נקי מסמים. בית-המשפט נתן משקל גם להבעת החרטה של המשיב ולהבטחתו שלא לחזור לסורו. לאחר עיון בתקדימים שונים, ולאחר שנתנה הערכאה הראשונה דעתה לכך שהמשיב שב ושהה בישראל שלא כחוק על-אף שהורשע כבר בעבר בעבירה זו, ומאידך לכך שהמשיב הודה וקיצר הליכים, ולכך שאין לו (כפי שסברה הערכאה הראשונה), הרשעות קודמות בעבירות רכוש ולעובדה שהרכב לא נגנב ולנסיבות האישיות - הטיל בית-המשפט את העונש שצויין לעיל. 3. המדינה מערערת על קולת העונש. לדבריה, לא נתן בית-המשפט משקל הולם לכך שהעבירה שעבר המשיב הינה "מכת מדינה" ולא יישם נכונה את העקרונות עליהם עמד הוא עצמו בגזר-הדין. היא מפנה בטענותיה לפסקי-דין שונים אותם הזכירה בערעורה כדי להצביע על כך שמדיניות הענישה בכגון דא מחמירה הרבה יותר מגזר-הדין שהוטל על המשיב. עוד ציינה המדינה, כי בשל טעות לא ביקשה היא בטיעוניה לעונש להפעיל עונש מאסר על-תנאי של שמונה חודשים, שהוטל על המשיב ביום 8.6.99 בת"פ 1710/99 של בית משפט השלום. גזר הדין האמור הוגש בדיון שלפנינו. עו"ד סעדי הסכים לכך שנדון גם בשאלת המאסר על תנאי, שבטעות לא התבקשה הפעלתו כאמור. הוא הסכים גם לכך שמדובר במאסר על תנאי שהוא בר-הפעלה. 4. בא-כוח המשיב ביקש שלא להתערב בעונש שהוטל על המשיב בערכאה הראשונה. לדבריו, זהו העונש הראוי על עבירה של נסיון לגניבת רכב. הוא מצביע על כך שבמקרים אחרים הטילו בתי המשפט 9 ו12- חודשי מאסר בגין העבירה המושלמת של גניבת רכב. לענין המאסר על תנאי שיש להפעילו, הוא ביקש להפעיל את המאסר על תנאי באופן שיהיה חופף באופן חלקי לעונש שהוטל, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על 12 חודשי מאסר. 5. אנו סבורים שערעור זה - בדין יסודו. אין חולק על כך שענישה צריכה להיות אינדיבידואלית ולא על פי "תעריפים". בענייננו, אמנם לא עלה בידי המשיב לגנוב את הרכב, אך הוא מבחינתו עשה את שיכול היה לעשות כדי לגנוב אותו. המחוקק השווה את העונש על נסיון לעונש על העבירה המושלמת. זאת ועוד: הענישה אכן חייבת להיות אינדיבידואלית. הערכאה הראשונה יצאה, בצדק מבחינתה, מן ההנחה שאין למשיב הרשעות בעבירות רכוש. לענין זה ארעה תקלה בכך שלא הוצגה לערכאה הראשונה הרשעתו של המשיב בת"פ 1710/99 האמור. גם באותו ענין, וכפי שעולה מגזר הדין, המשיב ניסה לגנוב רכב לאחר שגרם לו נזק והנסיון לא הצליח. הרכב לא הניע, וכל זאת עשה שעה ששהה בארץ שלא כדין. המשיב צרף באותו ענין תיקים נוספים בענין החזקת מכשירי פריצה, כניסה לישראל שלא כדין, התחזות לאדם אחר, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המשיב נדון ל10- חודשי מאסר בפועל החל מיום 8.3.99. תקופה קצרה בלבד לאחר ששוחרר בניכוי שליש ממאסרו ובהיותו אסיר ברשיון, ביצע את העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי. כל העובדות הללו לא היו בפני הערכאה הראשונה בשל תקלה. הרשעה קודמת זו משנה מן הקצה אל הקצה את כל התמונה בענין עברו של המשיב. ישנה גם חומרה יתרה בכך שהמשיב עבר את העבירות נשוא התיק הנוכחי בהיותו אסיר ברשיון זמן קצר לאחר ששוחרר. הדבר מלמד בעליל שהוא לא למד את לקחו מהעונש שהוטל עליו. הוא חזר לסורו באופן מיידי. 6. גם בלי להביא בחשבון את מה שנחשף לפנינו, העונש שהוטל על המשיב אינו מבטא לדעתנו מדיניות ענישה ראויה. אין בו מתן ביטוי הולם לצורך עליו עמדה הערכאה הראשונה לבער את התופעה המטרידה ומכאיבה של גניבות רכב ולהרתיע מפניה. לאחר שהתגלה מה שהתגלה, וודאי שיש מקום להחמיר בעונשו של המשיב. 7. עם זאת, לא נמצה את הדין עם המשיב. אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין. אנו נותנים גם משקל לתקלה שארעה. כאמור, גזר הדין בת"פ 1710/99 האמור לא הוצג לערכאה הראשונה, אף שצריך היה להגישו, והתקלה תרמה לעונש הקל שהוטל על המשיב. 8. בנסיבות אלה, אנו מטילים על המשיב בגין העבירות בהן הורשע בערכאה הראשונה עונש מאסר בפועל של 16 חודשים, במקום עונש המאסר שהוטל בערכאה הראשונה. עונשי המאסר על תנאי יעמדו בעינם. אנו מפעילים את המאסר על תנאי של 8 חודשים, שהוטל על המשיב בת"פ 1710/99. ארבעה חודשים מהעונש המופעל יהיו במצטבר לעונש שהוטל בתיק הנוכחי, וארבעה חודשים יהיו בחופף לעונש זה. עונש המאסר הכולל שעל המשיב לרצותו הוא, איפוא, 20 חודשי מאסר, שתחילתם ביום מעצרו - 6.10.99. גניבת רכברכבביטוח גניבת רכב