קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל ויכוח בין נהגים - תאונת עבודה: 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובע ביום 8.2.94 היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995(להלן - החוק). 2. טענות התובע הן: א. התובע משמש כנהג מכונית לפינוי אשפה בעירית נתניה משנת 73'. ב. יום העבודה של התובע מתחיל בשעות 30: 5- 00: 6 ומסתיים בשעה 00: 9- 30: 9 בבוקר. ג. ביום 8.2.94 בסיום העבודה נסע התובע לכיוון החניון שבו מחנים את המכונית לפינוי אשפה, יחד עם פועל בשם חמו חיים. ד. כאשר היה כ- 500- 300 מטרים מהמזבלה ונסע מכיוון צפון לדרום, מכונית שנסעה בכביש הנגדי עשתה סיבוב פרסה ועברה ממסלול נגדי למסלול שלו - דבר שאילץ אותו לבלום בלימה חדה שכן המכונית שלו והמכונית שלו היו צמודות. ה. התובע התרגז שכן הנהג הנ"ל ביצע עבירת תנועה חמורה שיכלה לגרום לתאונה ואף לאבידות או לפציעה ואמר לנהג השני "אתה לא נורמלי". ו. בעוד 2 המכוניות מצויות במצב של עצירה, יצא הנהג השני ממכוניתו, פתח את הדלת של מכוניתו תפס אותו ומשך אותו החוצה מהמכונית. ז. חיים חמו שהיה עימו הפריד בין התובע לבין הנהג. ח. לאחר התקרית המרגיזה הנהג השני נסע מהמקום והתובע היה רותח מעצבים ונרגש כולו. היתה לו הרגשת חולשה. הרגיש כאבים בחזה שבאו והלכו. התובע טוען כי מדובר באירוע חריג ומרגיז בצורה קיצונית שאף פעם בעבר לא היה לו כדוגמתו. ט. התובע ביקש מחיים שילווה אותו עד למגרש החניה ושמשם יקח אותו במכוניתו הביתה. י. בבית, שכב התובע לנוח וכשהתעורר עדיין היו כאבים באמצע החזה שבאו והלכו. הזמין הביתה רופא שאמר שהוא צריך ללכת לבית חולים. יא. התובע סירב ללכת לביה"ח שכן חשב שעוד מעט מצבו יוטב, אולם בסופו של דבר שכנעו אותו ולקחו אותו לבית החולים ושם התברר שהוא סובל מאוטם שריר הלב. 3. הנתבע מכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטוען כי התקף הלב אירע על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. לחילופין, טוען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. כבר נפסק כי במקרה של אוטם שריר הלב, על התובע להביא "ראשית ראיה", שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האוטם, הווי אומר: אירוע חריג "המסביר" את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. (ראה דיון מו/139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' עמ' 315, בעמ' 331). 2. עוד נפסק באותו דיון כי לצורך הוכחת אירוע חריג, דרוש קיומו של מאמץ או אירוע בלתי רגיל בהשוואה עם מאמץ או אירוע רגיל בעבודתו של התובע. 3. הנתבע לא הכחיש את נסיבות האירוע, ואת העובדה כי לתובע אירעה התרגזות, אך טען כי לא מדובר בהתרגזות חריגה. 4. מחומר הראיות שהובא בפני לא הוכח כי לתובע אירעה התרגזות חריגה באותו יום. התובע עוסק בעבודתו מעל 40 שנה, ועבודתו היא "רק נהיגה" כפי שהעיד בחקירתו בפני חוקר המוסד (מוצג נ/2). לא סביר בעיני כי במהלך שנות עבודה כה רבות, לא נתקל התובע בהתרגזויות שמקורן בבעיות תחבורה, בעיקר לנוכח העובדה כי עבודתו מתבצעת בשעות הבוקר העמוסות, בהן יוצאים מרבית האנשים לעבודה. 5. זאת ועוד - עדות התובע לא היתה מהימנה עלי. התרשמתי כי התובע ביקש להאדיר את עוצמת ההתרגזות לאחר מעשה. בחקירתו נ/ 2 אומר התובע במפורש: "קודם למקרה זה לא סבלתי מהלב, לא סבלתי מלחץ דם, לא סבלתי מסוכר תמיד הייתי בריא". 6. מהמסמכים הרפואיים (נ/5) עולה כי בינואר 91', פנה התובע לטיפול רפואי והתלונן על דקירות במרכז החזה במשך מספר חודשים. התובע היה אצל הרופא בנושא זה גם ביום 5.2.91, 20.3.92, וביום 25.3.92 שוב ביקר אצל הרופא ונרשם "כאבים בזרועות ובחזה". תלונות על כאבים ביד שמאל ובחזה מופיעות ברישומי קופת החולים גם ב- 93' והתובע אף נדרש במפגיע להפסיק לעשן. 7. בגליון הקבלה של בית החולים לניאדו מיום 8.2.94 (מוצג נ/4) נרשם: "מספר שכאבים דומים לכאבים שהיו בקבלתו היו ביום 5/2(שבת) חלפו בעצמם אחרי תקופה קצרה". הסתירה בדברי התובע, בין האמור בחקירתו כי לא סבל מעולם מהלב, לבין האמור במסמכים הרפואיים מערערת את מהימנותו בעיני. 8. יתר על כן - למרות שהתובע סיפר בבית החולים פרטים על עצמו ועל הכאבים שהיו לו מספר ימים לפני כן, לא סיפר דבר על ההתרגזות אשר היתה לו בעבודה. עובדה זו מלמדת על כך כי התובע לא ייחס חשיבות לאותה התרגזות וכי לא היתה חריגה בעיניו. התובע טען כי סיפר על ההתרגזות לד"ר קוגלר אשר בדק אותו בביתו ביום 8.2.94. הרופא אף אישר זאת במוצג ת/ 1 שניתן ביום 4.7.94. אם אכן סיפר התובע לרופאו על ההתרגזות, מדוע לא עשה כן בבית החולים? 9. לכך יש להוסיף את עדות התובע עצמו לפיה עישן במשך שנים רבות שתי קופסאות ביום, ואת הרישום בתעודת חדר מיון מיום 8.2.94 בשעה 20:39 כי מלפני כשעה וחצי הרגשת שריפה בחזה פלוס בחילה ללא הזעה. בחדר המיון לא צויין כי התובע חש בכאבים בחזה כבר מאותו בוקר. יש לציין כי על פי ת/1, גם ד"ר קוגלר בדק את התובע בביתו בשעות הערב. 10. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה, ועל כן - דין התביעה להידחות כבר בשלב זה של הדיון. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבויכוחתאונת עבודה