הקטנת הנזק היא חובה החלה על ניזוק לאחר פציעתו, ועליו להשתדל להקטין את נזקי הארוע שבגינו הוא תובע, ככל שהדבר לאל ידו. הכלל שמקורו בדיני החוזים, הוחל לגבי תביעות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(ע"א 295/81 עזבון המנוחה שרון גבריאל נ' דניאל גבריאל ואח' פד"י לו (4), 533 בעמ' 540-ה וכן, דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה שלישית חיפה, תשנ"ג-1993, עמ' 953). מטבע הדברים אין חובת הקטנת הנזק ניתנת לאכיפה, אולם אם מוכיח הנתבע כי החובה לא קוימה, לא יפסוק בית המשפט לניזוק את מלוא הנזק, אלא רק אותו שיעור שלא היה בידו למנוע, אילו עשה את כל הדרוש להקטנת הנזק (ע"א 491/71 רוזנר נ' שטיינר, עז' (1) 78 בעמ' 81, וכן ראה דיון במאמרו של פרופ' ישראל גלעד "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי" - בחינה מחודשת, משפטים יד' 15 עמ' 40, 41). In case of personal injuries, the victim might have to submit To" his condition and, if he unreasonably refuses to do so, cannot surgery or other disagreel therapy in order to alleviate Or irrational scruples. But while standard is that of unload upon the defendant the consequences of his own stupidity Was the defendant's wrong which put the plaintiff into the reasonableness,it is not too high in view of the fact that it " dilemma (the law of torts, fohn g. Fleming, pg 228).תאונת דרכיםעקרון הקטנת הנזק