קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מגובה 4 מטר ממלגזה: 1. זהו פסק דין בתביעה על פי סעיף 150(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח - 1968 [להלן: חוק הביטוח הלאומי] לפצות את התובע על גימלה שהוא שילם או שהוא עתיד לשלם לנפגע היה עובד של חברת "חוגלה שיווק (1982) בע"מ" [להלן: חוגלה]. ביום 13.3.85בשעה 08.30 בבוקר, או בסמוך לשעה זו, עלה הנפגע על שיני מלגזה מספר 103- 83 [להלן: המלגזה] וזו הרימה אותו לגובה של כ- 4 מטר, כדי לטפל בקשירת מטען שעל משאית מספר: 842- 856 [להלן: המשאית] ותוך כדי כך אחז הנפגע בחבל קשירה שבו היה קשור המטען הנ"ל. והנה החבל השתחרר והנפגע נפל מהמלגזה ארצה ונחבל קשות ברגלו ובחלקי גופו [להלן: התאונה]. התובע טוען כי הנתבעת 1[להלן: מפעלי נייר] היתה הבעלים של המלגזה במועד הרלוונטי לתאונה. וכן שהנתבעת 2[להלן: שרותי אשראי] היתה הבעלים של המשאית במועד הרלוונטי לתאונה. אין חולקים על כך כי הנתבעת 3 [להלן: מגדל] היא המבטחת בביטוח חובה של המלגזה והמשאית [ראה נ/3, נ/4]. התובע הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם ועתיד לשלם בגין התאונה לנפגע את הסך של 956, 701 ש"ח. אין מחלוקת על כך שהתובע חייב לשלם בעבר, בהווה ובעתיד את הסכום הנ"ל. בישיבת ביהמ"ש מיום 29.11.93 הודו הנתבעות כי התאונה היא תאונת דרכים, כהגדרתה וכמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 [להלן: חוק הפיצויים] כפי שפורט בכתב התביעה. 2. לית מאן דפליג, שאם היה מוסכם כי המלגזה ו/או המשאית היו בבעלות חוגלה במועד הרלוונטי לתאונה, כפי שטוענים הנתבעים, כי אז לא היתה עילת תביעה לתובע, כל זאת בהסתמך על סעיף 82לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. דא עקא, שאין חולקים על כך כי המלגזה והמשאית אינם רשומים פורמלית על שם חוגלה, אלא המלגזה מיוחסת פורמלית למפעלי נייר והמשאית לשרותי אשראי. אין חולקים על כך שחוגלה היא חברת בת של מפעלי נייר, וכי למפעלי נייר שליטה מלאה על חוגלה. אף כי מדובר בשני גופים משפטיים בעלי ישויות משפטיות נפרדות. הכלל הוא כי דביקות בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מחייבת לראות את חברת האם [מפעלי נייר] ואת חברת הבת [חוגלה] כישויות משפטיות נפרדות, ולכן, לכאורה, אם נכון שהבעלים של המלגזה הוא מפעלי נייר, כי אז אין העובדה שבעת ארוע התאונה היה הנפגע עובד של חוגלה, רלוונטית לסיכול עילת התביעה של התובע נגד חוגלה. מפעלי נייר חולקת על הטזה הנ"ל בשניים: א. משום שלטענתה הבעלים על המלגזה היא חוגלה [ולא מפעלי נייר]. ב. משום שגם אם יקבע שהבעלים הפורמלים על המלגזה הוא מפעלי נייר, הרי שמחמת שליטה המלאה של מפעלי נייר על חוגלה, יש לנקוט בהרמת המסך בין שתי החברות הנ"ל ולראות את חוגלה כחלק בלתי נפרד ממפעלי נייר וממילא, את הנפגע כעובד של מפעלי נייר, כך שלמעשה המעביד של הנפגע במועד הרלוונטי לתאונה, היתה מפעלי נייר. 3. העדים מטעם מפעלי נייר: חיים ירקוני דן ארבל ויהודית ברקאי, הסבירו שמטעמים של נוחיות תפעולית ומסחרית וכדאיות כלכלית היה נוח לרשום את הבעלות של המלגזה על שם מפעלי נייר שביצעה בחדא מחתא ביטוחים לכל כלי הרכב שלה ושל חברות שבשליטתה. זאת לא אומרת שהמשמעות היתה גם שהבעלות על כלי הרכב היתה של מפעלי נייר. למעשה אין עדות פוזיטיבית שהמלגזה היתה שייכת לחוגלה. אדרבה, מכל המסמכים שנעשו לתומם, עוד לפני התאונה, עולה חד משמעית שהבעלים על המלגזה היא מפעלי נייר. ראה ת/3+נ/ 4. נכון שרישום כלי רכב במשרד הרישוי או בחברת ביטוח הוא הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ואיננו מוכיח בעליל מיהו הבעלים האמיתיים. ביחד עם זאת, ובהעדר ראיה לסתור, ומאחר ובמשפט אזרחי עסקינן, ניתן לראות ברישומים אלה הוכחה על הבעלות. בנדוננו, הרישום מעיד, לכאורה, כי הבעלות על המלגזה היא בידי מפעלי נייר. העדים הנ"ל לא סתרו קביעה זו אלא רק העידו שיתכן שהרישום לא משקף את המציאות. הם לא העידו ספציפית בהתיחס למלגזה. לכן, נראה לי שהראיות שהמלגזה היא של מפעלי נייר, מכריעות די הצורך במשפט אזרחי לקבוע כי המלגזה היא של מפעלי נייר. 4. ההכרעה בשאלה העקרונית, האם לאור השליטה המלאה שהיה למפעלי נייר במועד הרלוונטי לתאונה על חוגלה הופך את מפעלי נייר להיות המעביד של הנפגע קשה יותר. מה שמתבקש על ידי מפעלי נייר, הוא הרמת המסך בינה לבין חוגלה, כדי להגן עליה מפני תביעת התובע, שלו היתה מוגשת נגד חוגלה, היתה נדחית [כי חוגלה היא לכאורה המעביד של הנפגע]. במילים אחרות, מפעלי נייר טוענת שהיא למעשה היתה המעביד של הנפגע במועד הרלוונטי לתאונה. נכון שניתן להורות על "הרמת המסך" לא רק במקרים של תרמית, או כאשר מדובר במעשה הנוגד את אינטרס הציבור או לשם מניעת התחמקות מביצוע חוזים. או לצורך בדיקת חבות במס [ע"א 478/74, 479, 480נהר בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל וערעור שכנגד פ"ד ל(3) 70 7; ע"פ 173/75, 174מדינת ישראל נ. בן ציון וערעור שכנגד פ"ד ל(1) 119, 131-132; ע"א 111/83אלמור לניהול ונאמנות בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף פ"ד ל"ט(4) 1; ע"א 1371/90עמנואל דמתי ואח' נ. יוסף גנור ואח' פ"ד מ"ד(4) 847, 857; י.כהן-דיני חברות [בורסי כרך א' 222 1988 והאסמכתאות שם]. א. פרוקצ'ה דיני חברות חדשים לישראל [המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם סאקר, תשמ"ט] ע' 75. ואין מדובר ברשימה סגורה. בכל זאת, לדעתי, אין זה מתקבל על הדעת שחברות המנהלות את עסקיהן כגופים משפטיים נפרדים ולפיכך כל אחת מהן מוגנת מבחינה עיסקית ולצרכי מס ועוד, כאשר נתבעת האחרת, יבקשו להרים את המסך ולראותן כחברה אחת כאשר מוגשת תביעה נגד אחת מהן. בדרך כלל יטה ביהמ"ש להרים את המסך בין חברת אם ובת, כאשר הרמת המסך היא נגד האינטרסים של חברות אלה ולא כאשר הרמת המסך משרתת את האינטרסים שלהן. לו הוגשה תביעה בגין הפרת חוזה, כלשהו, נגד חוגלה, אין לי כל ספק שמפעלי נייר היתה מתקוממת נגד ניסיון לראותה כנתבעת נוספת בהיותה חברת האם של חוגלה. גם לו גרמה חוגלה נזק לא היתה מסכימה מפעלי נייר לראות עצמה אחראית לנזק זה. כל זאת משום שמדובר בשתי חברות שכל אחת מהן הוא גוף משפטי עצמאי. לא נראה לי כצודק וכהגיוני שברצות מפעלי נייר היא וחוגלה הם גופים משפטיים נפרדים וברצותה של מפעלי נייר היא וחוגלה הם אחד. תופעה כזו היא גם נוגדת את אינטרס הציבור ואין להרשותה. לכן רשאי התובע לתבוע שיפוי ממפעלי נייר בגין סכומיי הפיצויים שהוא שילם או עתיד לשלם לנפגע. כל זאת, בגין בעלותה של מפעלי נייר על המלגזה. 5. בהתיחס למשאית, אם היא בבעלות מפעלי נייר כי אז דינה כדין המלגזה. ואחריותה של מפעלי נייר לתאונה שארעה לנפגע זהה לאחריותה באשר לתאונה בגין המלגזה. אם הבעלים על המשאית הם שרותי אשראי, כי אז בוודאי שהאחריות לתאונה היא על שרותי אשראי. בענין זה אף לא נטען שכביכול שרותי אשראי וחוגלה הם אחד. הקשר של שרותי אשראי למשאית התבטא בכך שהיתה עיסקת ליסינג [ת/5] לפיו המשאית היתה פורמלית מושכרת למפעלי נייר, כאשר המשכירה היתה שרותי אשראי, זאת כאשר היתה אופציה למפעלי נייר לרכוש את המשאית. נראה לי שבמועד שבו ארעה התאונה, היתה עדיין המשאית בבעלות פורמלית של שרותי אשראי. מכל מקום, בין שהמשאית היתה של שרותי אשראי ובין שהיא היתה של מפעלי נייר במועד הרלוונטי לתאונה, בשני המקרים, מבטח המשאית בביטוח חובה היתה הנתבעת 3 ולכן גם היא אחראית לפצות את התובע. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, מחייב אני את הנתבעות הדדית כולן ביחד וכל אחת מהן לחוד לשלם לתובע את הסך של 956, 701 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה על סכום זה מיום הגשת התביעה 11.3.92 ועד לפרעון בפועל. וכן, הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 000, 25 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. תאונות נפילהציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזהנפילהנפילה מגובה / מסולם